מה עושים עם נוחר סדרתי?

אודטה ממליצה לכל הנוחרים והנוחרות לקחת "קורס נהיגה לנשימה" וללמוד מהו "אפקט בוהר". מלבד זאת יש גם פטנט מצוין לשיפור הנשימה בלילה, משפט מחוזי וחצאית גאונית

אודטה | 17/4/2009 17:21 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
 
אודטה
אודטה צילום: רובי קסטרו

אהלן חברים, בתוכנית המרתקת "60 דקות" (הערוץ הראשון, כל יום שבת ב-11:50 בבוקר, תקליטו! ) היתה כתבה מדהימה על חשיבות השינה, בהשתתפות מדענים מהשורה הראשונה בתחום וצילומי ניסויים קליניים מאלפים. שורה תחתונה? אנחנו צריכים שמונה שעות שינה איכותיות כל לילה, אחרת מגיעים (ומהר מאוד! ) לטרום סוכרת ולסוכרת סוג 2, להשמנה , ולחוסר ריכוז הגורם לתאונות חמורות בכל תחומי החיים. וחוסר הריכוז הזה הוא כל כך קטלני, כי אנחנו פשוט לא מודעים לו. בהעדר שינה מספקת, וזו בדיוק הבעיה, אנחנו מאמינים שהיכולות שלנו משופרות הרבה יותר מאשר הן במציאות.

ובהקשר הזה בדיוק של איכות השינה, אני מביאה את המכתב הבא: "יש לי בעל מקסים ונהדר", כותבת ר"כ, "אבל הוא נוחר ברמות מאוד קשות, ואני ממש כבר לא יודעת מה לעשות עם זה. אפילו החברים שלו מהמילואים אומרים לו שהנחירות שלו הן משהו שלא מהעולם הזה. אני לא יכולה לשים לעצמי אטמי אוזניים מסיליקון, כי יש לנו ילדים קטנים ואם הם יקומו בלילה, אני מפחדת שלא אשמע אותם. אני ממש לא יודעת כבר מה לעשות. אולי יש לך איזושהי עצה בשבילי שיכולה לעזור גם לי וגם לו לישון כמו שצריך בלילה?".

ובכן , לבעל הזה ולכל האנשים הנוחרים (ובעצם לכל אחד מאיתנו) הייתי מציעה לקחת "קורס נהיגה לנשימה" (חמישה מפגשים עוקבים בני שעתיים כל אחד) בשיטת ד"ר בוטייקו, שאמר בזמנו שישנה רק מחלה אחת: "נשימה לא נכונה" - וכל השאר הם רק נגזרות של זה. מלמדים שם איך לנשום מחדש (אך ורק דרך האף, בשום אופן לא דרך הפה - לא בזמן דיבור ולא בזמן שינה, ולא אף פעם! ), כי נחירה היא לא רק פגם אסתטי, זו ממש סכנה לחיים! זו שיטת תרגול שעושה פלאים בהרבה תחומים ובמיוחד לאנשים אסתמטיים.

השיטה מבוססת על הנתון המדהים הזה שגילה ד"ר בוטייקו המנוח, שהגוף שלנו רעב לא רק לחמצן, אלא סורפרייז, גם לדו תחמוצת הפחמן! דום הנשימה המפורסם בזמן הנחירות הוא הפטנט של הגוף לארגן לעצמו (במחיר יקר ונואש) רמות נאותות של משאב זה. כשמפסיקים לנשום רמת דו תחמוצת הפחמן בדם עולה כמובן, ואז בגלל "עיקרון בוהר" (תכף נדע מה זה) הוא קושר טוב יותר לתאים את כדוריות הדם האדומות הרוויות חמצן.

כל השיטה הזו נועדה לחנך את מרכז הנשימה במוח, לתחזק רמות גבוהות יותר של דו תחמוצת הפחמן בתוך הגוף. חשוב לדעת שלא כל היום נושמים "מיוחד", אלא רק בזמן התרגול, אבל הברכה מרובה.

אגב, באחד מאתרי האינטרנט לתמיכה באנשים עם לחץ דם גבוה, מזהירים ש"עצירת נשימה" גורמת ללחץ דם גבוה. וחשוב לציין שלמרות שאחת מבדיקות הנשימה האופייניות של שיטה זו מתבצעת תוך כדי עצירת הנשימה לכמה שניות, אין פה עצירת נשימה עד סטרס, ולכן אין בשיטה זו כדי לגרום ללחץ דם גבוה. נהפוך הוא. מלמדים שם את הרקע התאורטי והעקרונות הפיזיולוגיים של הנשימה, מודעות להרגלי נשימה נכונים בשגרת החיים, תרגול והנחיה להמשך עבודה עצמאית עם תמיכה טלפונית ובמייל.

יישום השיטה מוביל לשיפור הנשימה ביום ובלילה והתוצאה (וזו רק אחת מרבות וטובות! ) היא שיפור באיכות השינה של הנוחרים, וטיפול בדום הנשימה בזמן השינה. מי שמשתמש במכשיר סי-פאפ, למשל (משאבת אוויר הזורקת אוויר בלחץ לתוך הנחיריים, כדי להקל על הנשימה), תהליך הפסקת השימוש במכשיר מתבצע בהדרגה ורק לאחר שהנשימה חוזרת להיות תקינה. ומאבחנים מתי זה קורה באמצעות מדדים פשוטים שלומדים בקורס. מומלץ לבצע בדיקת מעבדת שינה חוזרת, בדרך כלל אחרי ארבעה עד שישה חודשים של תרגול על פי ההנחיות, כדי לראות בגרף את שיפור השינה.

פרטים נוספים אצל מרגלית נועם, ארגון "לנשום מחדש"
מה זה "אפקט בוהר"?

אפקט בוהר הוא תכונה של ההמוגלובין (תוארה לראשונה על ידי הפיזיולוג הדני כריסטיאן בוהר בשנת 1904), שלפיה עלייה ברמות דו תחמוצת הפחמן ("פחמן דו חמצני") בדם , מחלישה את יכולתו של ההמוגלובין לשמור את החמצן שעליו, ולכן יותר חמצן עובר מההמוגלובין (מהדם) לרקמות.

תדמיינו שסתום שנפתח בנוכחות דו תחמוצת הפחמן, ומרוקן את החמצן לתאים. לעומת זאת, מאותה סיבה בדיוק, ירידה ברמת הפחמן הדו חמצני בדם מפחיתה את כמות החמצן

לרקמות (ושלא יובן מפה שהגוף לא זקוק גם לחמצן שלו! ). אבל בזמן השינה, למשל, כשחילוף החומרים נמוך ונושמים דרך הפה, נושמים יותר אוויר מצורכי חילוף החומרים. ככה נגרם אובדן רב של פחמן דו-חמצני בנשיפה, ופחות חמצן מגיע לרקמות. ובקיצור, המשמעות של "אפקט בוהר" היא, שככל שנושמים נשימת יתר (שהיא הגדרה לנשימת יותר אוויר מהנדרש למצב פעילות מסוים - מנוחה, מאמץ או שינה) ככה פחות חמצן משתחרר לרקמות, והן יותר רעבות לו.

פטנט לשיפור הנשימה

רק אם אתם בריאים לחלוטין, לא סובלים משום מחלת נשימה וקיבה, אבל נושמים בלילה עם פה פתוח (דבר מאוד לא רצוי, ע"ע "אפקט בוהר" ) כדאי לישון - רק למשך כמה שבועות - עם פלסטר על הפה הסגור. כן! מדביקים "מייקרופור" ברוחב הפה הטיפטיפה משומן. משאירים עודף של שני סנטימטרים פלסטר "חופשי" ולא מודבק מכל צד. מקפלים את הפלסטר על עצמו, באופן שנוצרים שוליים חופשיים ונוחים לאחיזה. אם רוצים להעיף את הפלסטר באמצע הלילה מכל סיבה שהיא, פשוט אוחזים בנוחיות בקצה אחד, ומושכים. ולא, רוחי, זה לא "עושה שפם". בדיוק כדי למנוע זאת שימנו טיפטיפה את השפתיים. אז מה נהיה? שחינכנו ככה את הגוף לנשום רק דרך האף.

משפט מחוזי: בלב לבו של הקושי, טמונה ההזדמנות!

חצאית גאונית

ב"אלמביקה" (אבן גבירול ‭,87‬ תל אביב, קצת אחרי ארלוזורוב לכיוון דרום) מוכרים חצאית פעמון בשם "גאון‭,"‬ שכשמה כן היא. יש לה תוספות של פלחי בד תלת ממדיים על הקפלים שלה ולמרות זאת, מכיוון שהיא עשויה מכותנת וואל שוויצרית דקיקה (עם בטנה‭,(‬ התנועתיות שלה היא כשל כנפי פרפר. היא מסתירה בטן, ישבן וירכיים ים תיכוניות ועושה צללית של רקדנית. מה לומר - שיחוק!



הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו sms למספר 9995 עבור אודטה בצירוף שמכם, או במייל.­אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אודטה

עצות קטנות לחיים גדולים וטיפים שכדאי לזכור

לכל הכתבות של אודטה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים