רמת גן עדן: ביקור במסעדת קלואליס
ארגז קרח מואר ובו דגי סול, דוראדים, פארידות ומוריגים טריים-טריים ניצב בכניסה לקלואליס המשובחת שברמת גן. מנקודת המוצא המגרה הזו והלאה, התענוג רק הולך ומתעצם
קלואליס צילום: יחסי ציבור
ימי השפע שחלפו התאפיינו בכך שהיו כאן הרבה מסעדות, ושכל מסעדן חדש חיפש קונספט: איזה שטיק יצירתי שייחד את המקום שלו משאר חנויות מוסבות באבן גבירול. הימים הקשים שעוברים עלינו עכשיו, לעומת זאת, מתאפיינים, אלא מה, בכך שהמסעדנים מחפשים קונספט: איזה שטיק ייחודי שיבדיל בינם לבין שאר חנויות מוסבות שנסגרות עכשיו באבן גבירול. אז יש לי רעיון למחפשי קונספטים ולמבקשי הטריקים: מה דעתכם, פשוט, על אוכל מצוין בסביבה נעימה? מקורי, אה?
ובכן, לא ממש.
הרעיון המהפכני הזה נקרה לי אגב ביקור במסעדת קלואליס. כי המסעדה הייתה מלאה. לגמרי. נשמע בה הרעש הטוב של סכו"ם מקרקש בצלחות, של סועדים שמתחלקים בחוויית האוכל שהם מקבלים, הרעש העדין של מלצרים שמסבירים על מנה - בקיצור, ההרמוניה הסימפונית הזו שהיא קונצ'רטו לבלוטות הרוק. ההצלחה של קלואליס - אני יודע שאני מפתיע אתכם עכשיו - לא חמקה מעיני המתחרים, ובשבועות האחרונים שמעתי יותר מפעם אחת על מסעדתו החדשה של ויקטור גלוגר.
כדי לא להכפיש (כידוע, גם לנואשים יש זכויות), אני לא אספר איפה נמצאת המסעדה שלא יוצאת מגדרה (אני עדין) כדי להזים את השמועות האלה ואספר לכם רק שגלוגר לא מעורב בשום מסעדה חדשה, ולא מבשל בשום מקום חוץ מקלואליס, כך שאם אתם רוצים לאכול את האוכל שלו, אז קדימה, לרמת גן (כן, מסעדת גורמה ברמת גן, למה יש לי בעיה עם המשפט הזה? ).
בכניסה מקדמת את פניכם קבלת פנים מופתית: מילא מנהל המסעדה, מילא מנהלת המשמרת - הדגים. ארגז קרח מואר היטב, שבו שוכן קורס מבוא קצר לאיכטיולוגיה קולינארית. שניים?שלושה דגי סול מהולנד, שניים?שלושה דגי דוראד מהאטלנטיק, פארידות יפות עין וכמה נתחים מרהיבים של מוריג. מוריג? מסתבר שזה השם העברי של הדג ממשפחת מקריני הסנפיר הידוע כ"ג'ון דורי", " דג סנט פטר" (הכינוי הזה ניתן לו משום שהאגדה גורסת שהכתם השחור בצדו הוא טביעת אגודלו של סנט פטר שתפש אותו, ולבקשת הדג שחרר אותו), או , בקטלוניה, "מושומרטן".
ומאיפה זה בא? תשמעו סיפור: בסוף המאה ה-19 הסתובב בקטלוניה צרפתי בשם מרטין, שהתאהב בדג הזה והיה מזמין אותו בכל מקום. במשך הזמן, הדג התחיל להיות מכונה הדג של מסייה מרטין, או, בשיבוש השם, מושומרטן. ותאמינו לי, כמושומרטן הוא הכי טעים.
סלמון בקברו
אבל עוד לפני כל אלה, קצת קלאסיקה. אחת המנות הראשונות הטובות ביותר בקלואליס היא סרדינים טריים קטנים (בוקרונס), מומלחים בעדינות, שמוגשים על אצבעות לחם מטוגן. זו מנה אדירה.
הגמישות הטרייה של הסרדינים, עם טעם הים העמוק שלהם, משתלבת בצורה מושלמת בפריכות של אצבעות הלחם הקטנות, והכל יחד יוצר ביס אחר ביס של הנאה צרופה. זו מנה מחומרים מוכרים - סרדינים, לחם שחור, שום דבר יוקרתי. אבל טריות הסרדינים והטיפול המדויק בהם ובלחם הופכים את המנה הזו לאחת ממנות הדגים הטובות בארץ.
עוד מנה ראשונה קלאסית של המקום (לצד קבב הבורי עם הצזיקי ופרחי הקישוא הממולאים בתערובת פירות ים) היא גראבד לקס (כך במקור הדני. גרבלקס הוא שיבוש אנגלו-סקסי, ומשמעות השם היא, במטותא, סלמון בקברו). הגראבד לקס של גלוגר הוא מהסוג שמחזיר קצת כבוד לדג הסופרמרקטים הוורדרד: מוצק, מלא טעם, בוהק בצלחת. המנה גדולה, מגיעה עם טוסטים קטנים (אני שונא את המלה טוסטונים), ובקיצור מסבירה למה גראבד לקס היא מנה אהובה כל כך.
החשבון של קלואליס .
בצד השני הגיע, כמובן, מושומרטן. שני נתחי פילה עסיסיים של דג המעמקים
הפופולרי הזה (לפני שנים היו דגים אותו בכמויות קטנות גם אצלנו, אבל שנים שלא ראיתי ג'ון דורי ישראלי) שהוגש על ניוקי זעירים עם גבינת עזים. כמו כל שאר המנות, גם כאן הדיוק ותבונת הכפיים שבמנה היו מרשימים: הדג עצמו הונח, חף מרוטב, על הניוקי ששחו ברוטב שמנתי של ציר פירות ים. רצית (ואני רציתי) - אכלת את הדג כפי שהוא ונהנית מטעמו הבשרי.
רצית - טבלת במעט רוטב. רצית - אכלת אותו עם הניוקי. רצית - השתמשת בניוקי כדי להעמיק את טעמי הדג ולחדד אותם. בקיצור, מסייה מרטן לא היה יודע את נפשו מאושר.
קלואליס, בית עורק, דרך אבא הלל 16, רמת גן, 03-5759060.
נא להמתין לטעינת התגובות
