ארוחה קטנה ומושלמת
איך מכינים כבד קצוץ מדהים (כולל פטנט טחינה ייחודי]. וגם: נזהרים מעיתונים, מצרים ג'ינסים ומחוררים עוגיות. לגזור ולשמור
אהלן חברים, אחד המאכלים היהודיים היותר טעימים הוא הכבד הקצוץ, בתנאי, כמובן, שהמתכון שלו נפלא. והמתכון המדויק הזה שתכף מגיע, הוא פשוט אדיר. מורחים, מניחים אותו בגושים גדולים על לחם מתפצפץ, וזו ארוחה קטנה מושלמת. ובנוסף לכל, פיתחתי שיטה פצצה לטחון אותו במעבד המזון, ככה שמתקבל אפקט טחינה במכונת בשר (כמו שדורש המתכון הקלאסי), בלי הפצ'קריי של מכונת טחינת הבשר. ולא, יוסקה, לא טוחנים את זה בשיטת הפולסים. . . כולי שחוחה כבר מרוב טפיחות הערצה שהורדתי על כתפי עצמי על ההמצאה.
החומרים:
מחבת טפלון גדולה לטיגון הכבדים
ווק גדול לטיגון הבצל
500 גרם כבדי עוף כהים, כי הם פחות שומניים וטעמם עז יותר
1 כפית שמן
1 קילו (נטו, אחרי קילוף) בצל קצוץ
8 כפות (חצי כוס) שמן רגיל. עדיף שמן תירס, כי יש בו מתיקות מסוימת אחרי הטיגון
6 ביצים קשות, מקולפות
2 כפיות (מהסט הבינלאומי) מחוקות מלח
כפית וחצי (מאותו סט) מחוקות פלפל שחור
אופן ההכנה:
1. מטגנים את כל הכבדים במחבת הגדולה בכפית שמן אחת, תוך בחישה מדי פעם עד שהם ממש חומים, צרובים יפה, יבשים (כן! ) ואין דם. דרגת הצלייה וההזהבה הזו חשובה מאוד לטעם הסופי. לא לטגן אותם מההתחלה עם הבצל "כדי לחסוך טרחה" כי אז הם מתבשלים במקום להיצרב והטעם הסופי של המעדן מתחרבש. עד שהם מוכנים מטגנים את הבצל.
2. חותכים כל בצל ענק לחצי, וכל חצי חותכים לשני חיתוכי אורך ושני חיתוכי רוחב (מתקבלים מרובעים כמו במשחק איקס-מיקס-דריקס). שמים במעבד עם להב הפלדה, מפעילים על פולסים, וקוצצים גס בשתי נאגלות את כל כמות הבצל. מהמעבד שופכים הכל ישר לווק.
3. מוסיפים את כל השמן, ומט?גנים את הבצל (תוך הקפדה על בחישות מדי פעם כדי שהוא לא יישרף), עד שכולו מזהיב ממש יפה. כשהבצל מוכן, מחזירים את הכבדים לווק, לטיגון משותף בן חצי דקה עם הבצל. מכבים אש ומחכים שזה יצטנן טיפה. ועכשיו מגיע פטנט אפקט הטחינה במכונת בשר: אם מגררים את כל מרכיבי הכבד הקצוץ בדסקית הגירור עם החורים הגדולים של מעבד המזון, מתקבל כבד קצוץ כמו במכונת בשר.
4. אז באמת מרכיבים במעבד המזון את דסקית הגירור הגסה, עם החורים הגדולים, ומקרבים את הווק למעבד, כדי למנוע טפטופים. מרימים עם היד הפעילה (שעטויה בכפפה חד פעמית) קצת תערובת מהווק, ושמים אותה ישר בפתח הארובה של מעבד המזון. מגררים ככה את כל תכולת הווק, כולל הבצל המטוגן והביצים הקשות.
5. מחזירים לווק את כל הקציץ הזה ומוסיפים את המלח והפלפל השחור. שימו לב, כמויות התיבול מדויקות. מערבבים היטב. מתקבל מרקם גבשושי נפלא, שאיש לא ינחש שלא נטחן במכונת בשר.
6. מעבירים לקופסת פלסטיק, מאפסנים במקרר ורק למחרת זה הכי טעים. זו שירה, פשוט שירה!
כל מנהל חדר מיון יאמר לכם שרוב התאונות קורות בתוך הבית. אנחנו יודעים להיזהר מאש, מחשמל, מחלונות ללא סורגים, ממגירות שננעלות על אצבעות, אבל אף אחד לא נותן דעתו על כלל בטיחות ענקי: אסור לדרוך על עיתון או מגזין המונח על הרצפה.
ילדים ומבוגרים רצים ברחבי הבית, ודורכים על מגזין או על ערימת עיתוני השבת שליד הכורסה, כי הם אומדים לא נכון את מקדם החיכוך של העסק. נייר נראה לנו
הבן של חברתי מצא זוג ג'ינס מהממים ביופיים - אממה, רחבים עליו במידה. הוא השתגע עליהם, אבל אי אפשר היה להשיג אותם במידה קטנה יותר והוא חזר הביתה מבואס. "מה הבעיה, מתוק, להצר אותם? ", שאלתי אותו. "אי אפשר", הוא גנח, "כי תפר הצד הכפול המיוחד ייהרס. ובדגם הזה יש רקמה בולטת מיוחדת על תפרי הצד הכפולים, אז בכלל אין על מה לדבר".
"מי אמר לך שתיקון יהרוס את הכל? ", שאלתי אותו. "המוכרת בחנות", הוא ענה. אז לכל המוכרות בחנויות, וגם לכל מי שמוצא את ג'ינס חייו והוא במידה יותר גדולה: בכיכר המדינה בתל אביב, ברחוב ה' באייר 56, יש חנות זעירה, שממש קל לפספס. עובדים שם תופרת, חייט וסנדלר מומחים, שמתקנים כל מיני פריטי לבוש מבד ומעור - אבל המומחיות הכי גדולה שלהם היא בהצרת ג'ינסים יקרים בלי לפגוע בתפרי הצד המיוחדים. שווה שתדעו.
ואם מדברים על בגדים: הרבה אנשים כתבו לי שלדעתם, הסיבה להופעת החורים בחולצות היא פשוט האיכות הירודה שלהן כי הן מיוצרות בסין. "קניתי חולצות בחנויות נחשבות, ואפילו אחרי לבישה אחת או שתיים, אפילו לפני שהן שזכו להתכבס התגלו בהן חורים. שלא לדבר על זה שלא עמדתי ליד הכיור לרחוץ כלים", כתבה ע"ר.
"בזמנו החזרתי לרשת היוקרתית את החולצות המחוררות הקיציות ולקחתי חולצות שרוול ארוך שגורלן היה דומה. מכיוון שסין מפיצה את מוצריה בכל העולם יצא שקניתי במינכן שתי חולצות שגם בהן הופיעו החורים. יש בארוני חולצות ישנות שנלבשו וכובסו אינספור פעמים ואין בהן ולו חור אחד, אבל לצערי, כמעט אין אפשרות למצוא בארץ חולצות אופנתיות המיוצרות בארץ".
כותבת מ"ד: "בתור בחורה שעוסקת הרבה באפייה עליתי על פטנט לעשיית חורים בעוגיות - כמו עוגיות סנדוויץ', שמשלבות שתי עוגיות שעל אחת מהן מרוח ממרח כלשהו שמציץ מבעד לחור.
"אז ככה: מרדדים את כמות הבצק לשימוש. קורצים עוגיות עם חותכנים בצורות שונות. מעבירים לתבנית, לוקחים משפך קטן בעל קוטר צינור שמתאים לגודל העוגיות, שאת החלק הרחב שלו ניתן לאחוז בקלות בכף היד. עוברים (די במהירות ניתן להגיד) עם החלק הצר של המשפך על העוגיות שרוצים לחורר. שאריות הבצק 'מטפסות' במעלה המשפך ככה שניתן בקלות להוציאן ולהשתמש בהן שוב. פטנט קליל ושימושי מאוד".
אי אפשר לכוון את הרוח, אבל בהחלט אפשר לשלוט בכיוון המפרשים!
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו sms למספר 9995 עבור אודטה בצירוף שמכם, או במייל: אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
