קצינת העיר: ביקור במסעדת מועדון הקצינים
רק לאחר שצולחים את משימת פיענוח שמה המוזר אפשר ליהנות בשקט ממסעדת "מועדון הקצינים". אין בה מגוון גדול של מנות סושי, אבל יש מגוון אחר של טעמים ומחירים. המבקר מצדיע בענווה
מסעדת מועדון הקצינים צילום: יחסי ציבור
היחיד שעוד איכשהו הצליח להבין אותו היה הרס"ר אילוז. השפה שהם תקשרו בה ביניהם: צרפתית. ש' - תל-אביבי מלידה, תלמיד מחונן, חנון מדופלם, דובר שבע שפות - היה פיקח מספיק כדי לדעת שהדרך הביתה עוברת דרך השורשים. "קומו סבה, אילוז?" היה אומר לו בכל בוקר, מלווה את הברכה בהצדעה שרמנטית קלה.
גם אמו של ש' ידעה (וכדאי שתדע כל אם עברייה) שכדי להקל על חייו של בנה עליה לעבור דרך בטנו של הרס"ר: למדה להכין מטעמים "מהעדה שלו", ושלחה אותם בתוך סירים קטנים עם ש' בכל יום ראשון בבוקר. מדי פעם הייתה מתקשרת לאשתו, "סתם לפטפט", ועל הדרך גם להזמין אותה לבילוי בעיר הגדולה. כשביקרה בצרפת שלחה משם גלויה עם נצנצים. לא לבנה - לאילוז.
החנפנות השתלמה, ובסופו של מה שנראה כמו תסריט לא אפוי מ"גבעת חלפון" הוקז ש' לעבר הקריה, שם התחבר עם בני עדתו. הקדמה ארוכה מדי, ולו כדי להגיע לפואנטה שהיום ש' הוא קמ"ש - קצין משפטי (את הדרגה קיבל מתוקף היותו אחד מעורכי הדין הבולטים בעיר, שמשלשל לכיסו מאה אלף שקלים בחודש), ולפיכך יש לו כבר קשרים עם בעלי דרגות גבוהות יותר. רנ"ג, למשל.
"מועדון הקצינים" בא לספר לא את סיפורם של הקצינים העבריים, אלא את אלה של ריצ'רד ניקסון. "זה קשור לווייטנאם או משהו כזה", ניסתה לסביר לנו המלצרית את פשר השם. מאוחר יותר גילינו באתר המסעדה את הכוונה המדויקת יותר: "זהו מקום מפלט בו ניתן לפגוש חיילים אמריקאים חתיכים על הבר, לצד נערות מקומיות מלוכסנות עיניים. נסו בעצמכם: לאחר שני דרינקים, מנת אגרול ויאטנמי, ולצלילי רית'ם אנד בלוז, זה פשוט קורה". ובכן , לא ממש פגשנו אמריקנים או מלוכסנות ברחוב הארבעה, אבל פגשנו את בן ארצי, וזה גם בסדר גמור מבחינתנו.
מסעדת מועדון הקצינים צילום: יחסי ציבור
למעשה, זהו "מועדון הקצינים של ג'ירף", אחיה היוקרתי של הרשת האסייתית הפופולרית. מאווררי התקרה, הממוקמים גבוה בלופט, לא ממש עושים רוח (לא פיזית ולא מנטלית), אבל משווים למקום אווירה של החמסינים התדירים בחלק זה של אסיה. בתחילת דרכה של המסעדה לא פינקו אותה המבקרים. טענו שהיא לא יציבה, לא מבריקה, לא ממש טעימה. אנחנו שמחים לבשר שבעינינו היא דווקא אטרקטיבית, מקצועית וטעימה עד מאוד.
פתחנו ברול סלמון ואבוקדו, שמונה יחידות רול insideout מדויקות, שמכילות מלפפון ואבוקדו ועטופות סלמון. אין כאן מגוון גדול של מנות סושי, אבל בהחלט מצאנו מגוון גדול של טעמים ומחירים. מהמנות הראשונות החמות בחרנו וון טון מטוגן וזה הגיע בדמות ארבעה משולשים במלית עוף, ולצדם רוטב יוגורט ביתי משובח וצ'ילי.
לצורך
העיקריות נועצנו במלצרית. אמנם היא לא ידעה מדוע המקום נקרא כך, אבל בתפריט היא דווקא שלטה, והמליצה על עוף חמוץ-מתוק (51 שקלים ), וזה הגיע בדמות כדורים מענגים בתוספת אורז לבן פשוט. פשוט וטעים. גם המנה השנייה, בקר בטובאן (84 שקלים ), הייתה הפתעה גדולה: בתוך מחבת רותחת בעבעו פרוסות פילה בקר בתוך רוטב סויה וירקות. לעסנו בדממה. כשאוכלים יצירת מופת שכזו מומלץ לא לדבר. רק להתרכז, לעצום עיניים ולהרגיש כיצד מגוון הטעמים מתפשט בחלל הפה.
דווקא הקינוח המומלץ היה ארכאי למדי: פרופיטרול (4) שקלים ) - שתי פחזניות עם גלידת וניל ורוטב שוקולד, שהזכירו לנו קינוח באולם אירועים יותר מאשר מסעדה. למרות האכזבה, לבסוף הבטחנו זה לזה שנבוא לכאן שוב, ואף נמליץ על המסעדה לחברינו. גם לאפסנאים שבהם.
מועדון הקצינים, הארבעה 21, 03-6851155
alonz@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
