הללויה לפסוליה: ביקור במסעדת אלבמה הנתנייתית

לאלבמה הנתנייתית יש כל מה שצריך כדי להיקרא "מקום" ולא רק מסעדה. מקום שבאים אליו עם אהבה, שיש בו משהו נוסף. אולי זאת מעשנת הבשרים שעושה פלאים גם לתפוחי האדמה ואולי זאת הפסוליה המלכותית

שגיא כהן | 30/4/2009 13:01

עניין שמשום מה לא עולה על סדר היום הציבורי בתכיפות ראויה הוא שנתניה היא בירת השעועית של ישראל. דורות של יבואנים עם קשרים מצוינים בטורקיה הפכו את הנתנייתי הממוצע לאנין שעועית. תן לו להריח סיר מתבשל, ובעיניים עצומות הוא יגיד לך אם מדובר בשעועית לבנה גדולה או חומה קטנה, בשעועית טורקית או בפסוליאס מקסיקאים.

הפסוליה לוקחת. אלבמה צילום: דב שטיינברג

העניין הזה אחראי גם לאי הבנה נוספת: דורות של נוסעים בסמוך לנתניה נטו לחשוב שהרעשים העולים מהעיר הם הדי יריות מחיסולי חשבונות בין כנופיות העולם התחתון. בכלל, אם חושבים על זה, שעועית היא אחד ממוצרי המזון היחידים שהגשימו את חזונם של הנזירים המתבודדים: היא הופכת, כבדרך קסם מחומר לרוח. במובן הזה, ייתכן מאד שפסוליה היא מזון האלים: אוכלים צ'ולנט, והוא הופך מיד לרוח.

ההרהורים האלה על המטאפיזיקה של הפסוליה עלו בי אגב נבירה בצלחת מזהירה של תבשיל שעועית (שני מיני שעועית, אם נדייק) במסעדת אלבמה המקסימה שבאזור התעשייה של העיר. כי גם בסטנדרטים נתנייתים זו הייתה פסוליה מלכותית. תערובת מדויקת של שעועיות לבנות גדולות עם שעועיות חומות קטנות בתוך ציר חום סמיך, שהועשר בקוביות בשר קטנטנות, תובל ביד אמן והתבשל מספיק זמן כדי שכל כף תיצור בפה פירה שעועית.

זו הייתה הטעימה הראשונה שלנו במסעדת אלבמה, והיא הייתה אינדיקציה מצוינת למה שעתיד היה לבוא: אוכל טוב, יוצא דופן, במקום שהוא-איך נגדיר את זה בדייקנות? - מקום. אלבמה היא מסעדה שבכדוגמתה לא נתקלים לעתים קרובות.

גם תפוחי האדמה עוברים במעשנה צילום: דב שטיינברג

זו מעשנה בסגנון דרום ארצות הברית - כלומר, מסעדה שאופן הבישול היחיד בה הוא עישון אטי בתנור ברזל עצום ממדים (ויפה תואר). ובשבוע שבו כולנו - כמו להקת פרגיות - נפנפנו בשר עד צאת נשמתו, נעים לראות שיש גם מסעדת בשר קצת אחרת. אבל הסגנון, ואפילו הבישול, לא מספיקים כדי להפוך מסעדה למקום. בשביל זה צריך עוד משהו. ולאלבמה יש מה"עוד משהו" בשפע רב.

היא שוכנת בלב אזור התעשייה של נתניה, מול בית הספר אורט, במקום שבו לפני שנים, אם הזיכרון עוד עובד, שכן דוכן מצוין לפריקסה טוניסאי. המסעדה צבועה בצבעי אדמת מדבר חמים, מעוטרים בקצת כחול, שנותנים למקום מראה של פואבלו בדרום מערב ארצות הברית.

הקירות מעוטרים בתצלומים קטנים, ממוסגרים לבן, מתולדות ארצות הברית, ועל הקיר שמול הכניסה מתחיל להצטבר אוסף בקבוקי האלכוהול שלגמו סועדים קודמים. במילים אחרות, אחרי עשר דקות אתה מתחיל לשמוע את הבלוז, ואחרי עוד עשר דקות אתה מסתכל מעבר לכתף כדי לראות אם הילד האוטיסט עם הבנג'ו מ"גברים במלכודת" לא נועץ בך מבט.

להתאפק ולשמור מקום לכל המנות צילום: דב שטיינברג

סולו בנג'ו

הכיסאות רחבים, נוחים, וניכר בהם שנועדו לישיבה ממושכת. בקיצור, זו מסעדה שמצליחה ליצור תחושה מוזרה של אלבמה באמצע אזור התעשייה של נתניה. מקסים? יותר מזה: שובה לב. אחרי השעועית הגיע לשולחן סלט חתוך גס. סלט נהדר: חסה, עגבניות, בצל. מהסוג שנועד לרענן אחרי אכילת בשר שומני. ואז הגיע עוד קסם: תפוח אדמה ממדורה. טוב, זה לא באמת היה קרטושקע, אבל הטעם והריח היו של תפוד מוצל מאש. מסתבר שתנור המתכת הגדול יודע לעשות פלאים גם בתפוחי אדמה.

השיטה באלבמה עובדת ככה: אתה מתיישב לשולחן, מקבל שעועית (הפנכה מתמלאת כל הזמן, אבל עשו לעצמכם טובה ואל תחזרו על הטעות שלי: תתאפקו), אחר כך מגיע תפוח האדמה ועוד כל מיני הפתעות (ביום שלנו זה היה קישקע מצוין, שגם הוא עושן בתנור), ואז מתחילים להגיע הבשרים. ארוחה אמיתית כאן אמורה לקחת שעות, ולכלול שישה או שבעה מיני בשרים. בסוף, אמור להיות לך בעיניים המבט של הילד עם הבנג'ו.

המשקאות יבואו מהפיצוציה צילום: דב שטיינברג

מאחר שלא באנו מוכנים לסדרי גודל כאלה, הסתפקנו בטעימה משלוש מנות: אסאדו, צלעות טלה וצוואר חזיר. כל השלוש היו מצוינות. לאוהבי בשר - אוהבי בשר אמיתיים, לא אלה שחושבים ש"דווקא יש משהו בפילה" וש"מה רע בפרגיות"? - אלבמה היא מקום לעלייה לרגל. האסאדו בילה זמן רב כל כך במעשנה, עד שהשומן שלצד הצלעות נמס והתמצק מחדש בדמות קרום שחור על קצה הנתח. הקרום הזה הוא גן עדן: מעין תרכיז מוצק של קרמל בשר שנמס בפה. הבשר עצמו מוצק, נגיס, מלא בטעמי העישון ובטעמו

שלו, ובקיצור, הצלחה אדירה.

צלעות הטלה, שמוגשות במנה נדיבה ושופעת בשר, מרשימות אף הן. הצלעות מוגשות עטופות בשומן, ובשיטה הזו ריחו של בשר הכבש נותר על המנות. יש מי שלא אוהבים את זה (הצרפתים), יש מי שלא יכולים בלי זה (הטורקים), ויש מי שלא אכפת להם, כשהבשר עצמו כל כך טעים. צוואר החזיר, המנה האחרונה שטעמנו, היה פסגת הערב: צורת הבישול הזו בכלל עובדת הכי טוב עם חזיר, והנתח הזה שיש בו מספיק שומן שילחלח את הבשר עובד בצורה מושלמת.

החשבון של אלבמה .

ומה שתינו? אולי מהסיפור הזה תבינו טוב יותר עד כמה אלבמה היא "מקום": זו מסעדה עם מגוון משקאות עצום. למה? כמו שמסביר הבעלים: כי כל מה שתזמינו בין כך יבוא מהפיצוצייה ליד. אז שתינו בירה שחורה, נהנינו מהררי בשר מצוין, וממש לפני הסוף, כי גם הבנאדם הוא רק בנאדם, איכשהו הצלחנו לדחוף עוד כף מתבשיל השעועית. יופי של מסעדה, יופי של רעיון, יופי של בשר. עכשיו נשאר רק שמישהו ילחין את זה וינגן על הבנג'ו.

אלבמה, פנקס 47, אזור התעשייה צפון, נתניה. טל ': 054-4557287