אמת בפירסום: ביקור במסעדת הדסון
נתחי הבשר בהדסון באמת ענקיים, באמת עסיסיים, באמת טעימים. אפילו הקינוח לא רע בכלל
הדסון צילום: רובי קסטרו
באופן מוזר למדי, באותו הזמן שעל גבי המסך צפינו במתמודדים משילים שישית ממשקל גופם, אנחנו הוספנו אותם לעצמנו. גם הרזים ביותר מבין חבריי העידו שכאשר הם צפו ב"הישרדות" הם חשו צורך אדיר לגשת למקרר ולנגוס משהו.
הם לא היו רעבים באותה שעה, הם בדיוק סיימו לאכול זמן לא רב לפני כן, אבל איזשהו כוח מאגי הוליך אותם להביא משהו אכיל בזה הרגע. אולי הייתה זו הכמיהה האדירה של אופיר למזון ("אפשר ללקק את הצלחת שלך? " אמר לאריק כשזה סיים לאכול את הצ'יפס והותיר בה שאריות קטשופ דביקות), אולי זה הרזון המוקצן וחוסר האונים של יואב ("ג'קי, אני מתגעגע אליך כל יום")-לא ברור.
מה שכן ברור הוא שמשהו בתכנית חלחל פנימה לתוך הקיבה שלנו וריגש אותה. אני רק יכול לנחש מה היה קורה לו הראו להם בזמן משימת חסינות ארוכה ומייגעת את המודעה של מסעדת "הדסון".
האדסון רובי קסטרו
קשה להישאר אדיש למקרא המודעה של "הדסון" בעיתונות, ולא צריך להיות פליט ראליטי מורעב כדי להתגרות ממנה. שני גושי בשר עצומי ממדים, המדמים שני גושי קרח ענקיים, עומדים דומם וביניהם עובר נהר מבעבע ועסיסי של רוטב סמיך וטעים, משופע פטריות, ברוקולי ועדשים.
גושי הבשר נראים כה מגרים עד שממש מתחשק לנעוץ בהם מזלג ולקחת ביס. המציאות זהה. בני הזוג שלידנו למשל התקשו להתמודד עם נתח הסטייק הענקי שהונח לפניהם, ובתום קרב ארוך ומדמם נכנעו והותירו יותר מחציו.
"הדסון", בניצוחו של השף עמיר אילן (לשעבר "דיקסי") ברמת החי"ל (ולא ברמת החייל, כפי שכתוב במודעה, ובכלל בעיתונות), אמנם רחוקה מהבית של רובכם, אבל בשורה התחתונה היא שווה את הטרחה ואת הנסיעה.
עמיר אילן צילום: ליאת פז
המקום עצמו מעוצב בסגנון אמריקני למדי, עם ניחוח יוקרתי - משופע צבעים חזקים, הברקות בעיצוב ובמדפי בקבוקי יין כה גבוהים עד שהם מלאים אבק. במסעדה אפשר למצוא מנות משעממות (סלט קיסר, פסטה עם ראגו בשר, שניצל עממי) לצד ההתמחות: נתחי בשר מיושנים, שמוצעים למכירה ברגע שהם מוכנים.
סלט ירוק עם אספרגוס (45 שקלים) היה מנת פתיחה חביבה וקלילה למדי. בסלט מצאנו גם גבינת סנט מור, פרמזן, אגסים ושקדים קלויים. לפטה כבד העוף בפורט (42 שקלים) נוספו שבבי בייקון טריים. מכיוון שאחד מאתנו שומר כשרות, ביקשנו שהבייקון יוגש בצלוחית נפרדת, אבל כך או כך המנה הייתה משעממת למדי. הצנימים הקטנטנים שהוגשו אתו הגיעו קרים, ובפטה היה נדמה שחסרה הרכות החמאתית המתבקשת. עם המנות הראשונות מוגש לחם הבית - שני מאפים ארוכים וצרים, שזה אך יצאו מהתנור, עם חמאה מלוחה רכה ומפנקת.
קינוח בהדסון. צילום: יחסי ציבור יחצ
המנות העיקריות הן כבר קונצרט אחר לגמרי. פילה שאטובריאן (141 שקלים ל-250 גרם ), כך למדתי מהמבקר החריף שגיא כהן, קרוי כך על שם פרנסואה רנה דה שאטובריאן (1848-1768) שהיה בין השארשגרירו של נפוליאון בלונדון. המנה הזו נולדה בקלאב אנגלי, ונקראה "שאטובריאן", על שמו, כדי להעניק לה נופך של יוקרה צרפתית.
פה ב"הדסון" נותנים למנה את הכבוד הראוי לה - נתח עסיסי, רך ומענג, רזה (יחסית) ונראה שונה מהפילה הסטנדרטי בעיקר בשל גובהו. גם סטייק "מנהטן" סינטה (149 שקלים ל-453 גרם בדיוק, ככתוב
בתפריט. על המשקל עוד אפשר להתווכח) היה עשוי במדויק: נתח סינטה מיושן, עבה ומרשים בדרגת מידיוםרייר, עסיסי, מגרה - בדיוק כמו שדמיינו. את נתחי הבשר האלה דווקא הצלחנו להכניע. אמנם בקושי, אבל גם 1:0 קטן בפנדל בתוספת הזמן הוא ניצחון.
קינחנו בעוגת גבינה ניו יורק נימוחה ומענגת במיוחד (37 שקלים), שהוגשה עם תותים טריים, ובפונדנט שוקולד מאכזב (32 שקלים), שבתוכו מצאנו קצפת פרלינה סתמית. זה לא קלקל לנו את מצב הרוח, להפך. ידענו שגם עבור הקינוח הזה אופיר היה מוכן לרצוח מישהו.
הדסון, הברזל 27 תל אביב, טלפון 03-6444733
נא להמתין לטעינת התגובות
