חסון אש: המעצב דניאל חסון מעצב לעשירים
בילדותו, כשכולם עשו רייסים על סקייטבורד, הוא התעסק עם שיפוץ חתיכות רהיטים שמצא ברחוב. היום מעדיף דניאל חסון לעצב רהיטים וחללים של יפים ועשירים. כוכב עולה
חסון טיפס מעלה במהירות והפך בתוך שנים אחדות ממעצב מתחיל אלמוני לשם לוהט בפי בעלי מלונות, מועדונים ובתים פרטיים. כשפוגשים אותו הוא נראה אפילו צעיר מגילו, 34, קטן, חמוש במשקפיים וכובש לב.
"אני אוהב את דרום העיר", הוא אומר על המיקום של הסטודיו. "זה מגניב שרוב לקוחותיי הם בכיכר המדינה ואני דווקא כאן. מעליי יש חברת הפקות, לידי יש מעצבת אופנה צעירה, כך שהאווירה היא של לופטים, כמו סוהו של פעם, טרייבקה של ימינו".
חסון משתעשע ברעיון להעתיק את מגוריו מהצפון הישן של תל אביב לשכונת שפירא. הלקוחות שלו, לעומתו, כנראה לא היו בשכונת שפירא מעולם. אתם מוזמנים לחפש אותם בקיסריה, הרצליה פיתוח ורמת השרון.
הייתי מחליט פתאום לשייף לאמא שלי את הכורסאות ולצבוע אותן מחדש. גם פיסלתי. באמת אהבתי איכות והתחברתי לזה מבפנים. אני זוכר שראיתי שידת טלוויזיה בקסטיאל, אספתי שקל לשקל ובסוף קניתי אותה".
היום הוא יודע שכנראה עשו לו הנחה גדולה, כי השקלים שאסף לא ממש הספיקו לתגי המחיר הנדיבים של החנות, אבל היתה זו תחילתה של ידידות מופלאה: שנים אחר כך, כבוגר מכללה לעיצוב פנים, עבד בבית העיצוב היוקרתי. "למדתי לטפל בלקוחות מפונקים".
איך זה?
"קשה", הוא מחייך.
מה צריך לעשות?
"דבר ראשון אסור אף פעם להגיד לא. צריך להגיד כן ולהעביר בצורה חכמה את מה שאתה רוצה. אסור לחשוב שדווקא עשירים יוציאו את הסכום הגבוה. הם פחות נבהלים ממחירים אבל הם לא משחררים בקלות. מצד שני, בכל זאת, מכיוון שאלה אנשים שמסתובבים הרבה בעולם הם יותר קשובים לאיכות ולדרכו של מעצב".
חסון עבד בקסטיאל כמוכר וכמעצב, "ולמדתי המון. סידור חלל, קומפוזיציה, לקחת ספה של 2 מטרים ולעשות אותה 4, לצאת מפרופורציות".
"בהתחלה אמרתי, נראה מה השוק מציע לי. מעצב יכול להתעסק בהמון תחומים: לעצב תכשיטים, לעצב מוצר, להגיע לשיווק נדל"ן, יש המון כיוונים. יצא שהתגלגלתי לכיוון של אדריכלות בדגש חזק על עיצוב פנים".
פחדת לפתוח משרד לבד?
"חששות יש תמיד, אבל ברגע שקיבלתי עוד ועוד פידבקים חיוביים הבנתי שאני כנראה עושה את הדבר הנכון. פחד הוא המכשלה הכי גדולה שלנו, אני תמיד עובד על זה. אני אומר, מה כבר יכול לקרות, מה הסיכון".
לפעמים חוץ מכישרון צריך גם קצת מזל. ואם השם שלך מתגלגל למקומות הנכונים זה אף פעם לא מזיק. שמעון שירזי, אושיית חיי לילה שמוביל את הבליינים בקהילה הגאה ובקהילה הסטרייטית, הכיר את חסון מליין המסיבות הלוהט שהפעיל במועדונים TLV ו-Scene לפני שנים אחדות, שגם בהם נהג חסון לבלות.
שירזי הציע לחסון לעצב מתחם טחנת קמח ברחוב שונצינו בתל אביב, אזור שמשלב סליזיות עם אתרי פרינג' מעניינים. השניים הפכו את טחנת הקמח שהיתה במקום למועדון לילה חדשני, מקדש קלאבינג שהשתרע על שלוש קומות של עיצוב ושידר משהו אחר בכל קומה, עם גימיקים כמו אזור לאונג'ים בצורת חצי עיגול, שכולו מחופה בכריות, בסיוע תאורה מרהיבה.
משם המשיך חסון לסקוט אברפורד, בר אופנתי וסקסי שעוצב במינימליזם מוקפד ומהודק. "השימוש הנבון שנעשה בחלל ובר המשקאות המתכתי המשתלשל מהתקרה יצרו חלל בילוי אופנתי מהזן הניו יורקי", כתבו המבקרים.
"זה פירסם את השם שלי", משחזר חסון, "ואז פנו אליי ממשרד להפקות האופנה יומה וממשרד יחסי ציבור זאביק דרור, שמתמחה גם הוא באופנה. אני מתחבר לדברים של אופנה ואמנות יותר ממשרד עורכי דין למשל, שמחפשים את הנורא אורדינרי". החיבור הזה הביא אותו לעצב גם את סוכנות הדוגמנות קארין מודלס של היזם הקנדי אילן מלכין, שממוקמת מעל המסעדה
משם המשיך חסון למסעדת קזנקי בהרצליה ולרשת קפה קפה, על תשעת סניפיה ("אני הכי אוהב את הסניף בהרצליה"), שזימנה לו את ההזדמנות לעבוד בחו"ל ולעצב את הסניף בבולגריה. הוא עיצב גם את פוקסי סלון, היכל מניקור-פדיקור מושקע בסגנון עדכני ומדליק.
בני זוג שהיו לקוחות של המקום פנו אליו לעצב את המקום החדש שלהם וכך עשה גם את דיזי, בית קפה שכונתי מולטי-טאסקי שכולל ספריית די.וי.די ומכבסה. בקיצור, אם אתם מוצאים את עצמכם במקום חדש, צעיר ומדליק, יש סיכוי לא רע שחסון עיצב אותו.
היום, חסון מבהיר, הוא כבר לא כל כך מתחבר לעיצוב של אתרי בילוי ופנאי בסגנון תל אביבי אסקפיסטי. "היום אני הרבה יותר בדירות יוקרה, בתי מלון".
לא תעצב יותר מקומות בילוי?
"אם תבוא הצעה למסעדה מגניבה או בר מדליק אני אעשה אותם, אבל יותר מעניינים אותי חנויות ומשרדים. זה כיף לגוון כמה פרויקטים: מלון, מסעדה, חנות. בגלל זה לעולם לא אהיה פיצו קדם, שעושה אותו פרופיל, אותה ספה לבנה. אני אוהב לגוון".
"זה פרויקט בקו מאוד מלכותי, שזה הצד השני שלי", אומר חסון. "קו של לקוחות מאוד אמידים. אחד מהם סיפר לי שזו דירת היוקרה החמישית שלו ברחבי העולם. בדירות יוקרתיות אני מכניס פריטים בהתאם אבל הסגנון יכול להיות מאוד נקי, פשוט, עם איזה פריט עתיק. למשל, סלון מאוד מבריק עם שיש וספות עור, ואת הברק אני שובר בשולחן של עץ אלון גושני. אקלקטיות מאוד חשובה לי".
היזמים ובעלי הפרויקט הם בני משפחות אליהו (מתחום הביטוח) ושכטר, שבבעלותן גם גן העיר. בימים אלה חסון מתחיל לעבוד גם על עיצוב מחודש של גן העיר, מתוך כוונה לעדכן את המרכז המנומנם והמיושן.
על קיר המשרד שלו תלויות סקיצות לעיצוב מלון חוף הצוק, שאמור להיבנות בצמוד לדופן הצפונית של פרויקט סי אנד סאן. "זה התחיל בלעשות חדר ועוד חדר, אחר כך לובי ובסוף החלטנו על כל המלון".
היזמים הם חברת אשדר (מקבוצת אשטרום) וקבוצת יזמים פרטיים. זהו מלון דירות, שכולל שני מגדלים בני 13 קומות, שאחד מהם נמצא כבר בשלבי גמר. כמו כן יכלול הפרויקט בנייה נמוכה של וילות. השטחים הציבוריים מתוכננים כמלון ממש, עם מסעדה, בריכה, ספא ולובי. האדריכל הוא אברהם יסקי וחסון עושה את עיצוב הפנים.
איך משפיע עליך המיתון?
"פרויקט אחד שכבר בוטל הוא מלון גדול בבולגריה שהייתי אמור לעשות. אני חושב שתהיה השפעה אבל לא צריך להיכנס לפאניקה. פרויקטים שכבר התחילו לא ייעצרו באמצע. יזם שכבר הגיע אליי לעיצוב פנים נמצא כבר בשלב מתקדם וילך עד הסוף.
יכול להיות דווקא שבפרויקטים שיש בהם דירות יוקרה שלא נמכרו, היזמים ירצו להציע דירה מוכנה קומפלט עד רמת הוואזה, השטיח והווילון כדי להפוך אותה ליותר אטרקטיבית. לגבי בתים פרטיים, הלקוחות שלי הם אנשים שיש להם כסף בצד ואם הם החליטו לעשות עיצוב פנים הם יעשו.
אולי הם יבחרו משהו פחות יקר או ישתדלו שייראה קצת פחות יקר כי לא נעים בתקופה כזו. כרגע המשרד עובד ויש פרויקטים. אולי עוד חצי שנה אני אתחיל באמת לראות אם דברים חדשים נפגעים. כרגע כולם בבהלה אבל אני עוד לא מרגיש השפעה".
הלקוחות הפרטיים, פלח חשוב ואהוב בעבודתו, הגיעו אליו דרך הקשרים שיצר בתקופת העבודה בקסטיאל וגם דרך קשרים משפחתיים בסיסיים, "כמו חברים של ההורים מרמת השרון שעשו בית, החברים שלהם מסביון, הקרובים שלהם בפיתוח, הבן שלהם בפנטהאוז בתל אביב".
בין הלקוחות הפרטיים שלו אפשר למצוא את צביקה חפץ, לשעבר נציגו בישראל של איש העסקים הרוסי ולדימיר גוסינסקי ולאחר מכן שגריר ישראל בלונדון; חסון עיצב את הווילה שלו בסביון. בן הרלב, בעל חווה לגידול והרבעת סוסים, פנה אליו לעצב את דירתו שמול חוף תל אביב.
הוא עיצב גם את דירות היוקרה של חברת הבנייה המשפחתית פרשקובסקי ואת דירתו הפרטית של אחד מבני המשפחה. לבעלים של דיזי הוא מעצב פנטהאוז בכיכר המדינה. "אני עובד יותר עם בני 30־50, אני מתחבר אליהם טוב יותר".
את הסגנון שלו הוא מגדיר, בקושי מסוים, כאקלקטיות מודרנית. הכי קשה היה לו כשביקש לעצב את הדירה שלו עצמו, פרויקט מחייב למי שדירתו היא כרטיס הביקור והחזון המנחה שלו. "אני אוהב קלאסי וגם כפרי ראסטי. בסוף יצא אקלקטי פיין כזה. אני רוצה שיהיה לי קו מזוהה, אבל אני גם משתנה מפרויקט לפרויקט. יש צמיחה והתבגרות".
בין הלקוחות הפרטיים שלו יש לא מעט כאלה שהקשר איתם חורג מיחסי מעצב-לקוח. לפעמים הם אפילו הופכים לחברים טובים. "היתה לי לקוחה שאהבה את הטעם שלי וביקשה שנלך יחד לקנות בגדים.
למישהי אחרת עשיתי וילה בסביון והיא כל כך נהנתה מהתוצאה, שביקשה לקחת אותי לסנט פטרבורג לשבוע של היכרות עם ההיסטוריה, האדריכלות. היה נפלא. לקוחות אחרים הכרתי כשעשיתי להם בית בארץ והם ביקשו שאעצב להם את הבית בלונדון, אז אני נוסע לשם ומסתובב עם הלקוחה במלונות בוטיק ובכל מיני מקומות מגניבים".
הפכת לאחד המעצבים המועדפים על האלפיון. איך זה השפיע על רמת החיים שלך?
"אני חושב שהשתדרגתי, אבל תמיד היתה לי נטייה לדברים פיין, איכותיים יותר. אני אוהב דברים יפים, מעוצבים, והם נוטים להיות יותר יקרים. איקאה, למשל, אני לא מסוגל לקנות".
אתה מזדעזע באיקאה?
"ממש לא, אני חושב שהם גאונים, בעיקר בדברים הקטנים. האקססוריז, הטקסטילים, זה נראה טוב. אבל זה כמעט לא מתאים ללקוחות שלי. הם כבר פחות ופחות מחפשים את זה".
יש בכלל טעם ישראלי בעיצוב?
חסון מהרהר מעט ופוסק, "אין הבדל בין דירות יוקרה בארץ ובעולם. גם אין כל כך הבדל במחיר, כי כשאני קונה מנורה של ארטימדה או אמבטיה איטלקית של אגפה, אין הבדל בסכום. טוב, יקר ואיכותי הוא אותו דבר בכל מקום, פלוס מינוס". אחרי מחשבה נוספת הוא כן מוכן לאפיין בזהירות טעמים במקומות שונים, "ברוסיה, בולגריה ורומניה אוהבים יותר נוצצים. קיטש זו מילה שאני אוהב. במילאנו ובלונדון מאופקים יותר ובארצות הברית אוהבים סגנון מולבש יותר".
אפרופו לבוש, הוא מתלבש ברישול אלגנטי, ערבוב של מותגים ואופנה להמונים. בזמן הראיון הוא נועל נעליים יקרות של Tod's עם חולצה מ־H&M, מרכיב משקפיים של דולצ'ה וגבאנה ועונד שעון רולקס.
למרות שהוא איש צעיר ועסוק, הוא משתדל לא לעבוד אחרי שש בערב, מדיניות חריגה בנוף הוורקהולי הישראלי. הוא טס הרבה לחו"ל במסגרת העבודה, אבל משתדל לצאת גם לשתי חופשות פרטיות בשנה, אחת מהן למשך שבועיים לפחות. "השנה הייתי בתאילנד ובהונג קונג. אני נוסע נסיעה אחת לשמש והשנייה נסיעת עיר, לרוב לפריז".
איפה אתה רוצה להיות בעוד עשר שנים?
"אני מקווה שתהיה לי המון עבודה בחו"ל. אני רוצה גם להיות מסוגל לעשות סינון יותר גדול של הפרויקטים, לבחור באמת את הלקוחות שמבינים את הראש שלי. אולי אפילו אעשה קצת יזמות, משהו של קונספט כולל שמוכר את הטעם שאני מאמין בו. נדל"ן עם עיצוב פנים כולל הריהוט".
המוטו שלו בעיצוב הוא להקפיד על נוחיות. "אנחנו כל היום במלחמה, במירוץ. כשאני מגיע למקומות, גם מסחריים וגם בתים פרטיים, אני רוצה שהם יהיו נוחים". עיקרון נוסף שמנחה אותו הוא למצוא בכל פרויקט אלמנט עיצובי שזוכרים, "למשל, בקארין יש קיר בחצי עיגול מחופה בלוחות פליז מוברשים, בפאודר זה היה קיר הכריות. עכשיו אני עובד על בית קפה חדש ליד שוק הכרמל, קפה הכובשים. יש שם קיר שלם שהוא המזווה וכולו יהיה מלא פירות, ירקות, אורז ושעועית. זה יהיה חלק מהחלל".
בתוך זמן קצר מאוד הפכת למעצב מצליח. זה לא קצת מפחיד?
"כן. זו גם אחת הסיבות שלקחתי קואוצ'רית, כדי שתאמן אותי איך לשמר דבר שהגיע בקלות ושצריך לשמר. בהתחלה פחדתי מאוד, כי אנשים חיפשו את הצעיר העולה שעדיין זול. עכשיו אני כבר לא זול אבל שומר כל הזמן על רגליים על הקרקע ולא מעופף. אני מאמין שצריך לתת את המקסימום ושכל פרויקט יעניין אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
