בתחנה הישנה: דירה מוזנחת שהפכה לגן עדן עם קצת דמיון
מה קורה כשמעצב אופנה פוגש מעצב תעשייתי רב תחומי? קסם. רועי יצחק קנה דירה קטנה ומוזנחת בדרום תל אביב, ושמואל בן-שלום עזר לו להתאים אותה לצרכיו, עם הרבה יצירתיות וחיבורים נסתרים
בהכשרתו בן-שלום הוא מעצב תעשייתי, אבל תחומי העיסוק שלו מגוונים. הכורסה "פרה משוגעת" שעיצב ל"טאלנטס דיזיין", מותג העיצוב של גל גאון, הוצגה בשבוע העיצוב של מילאנו 2011 בגלריה רוזנה אורלנדי הנחשקת, כיכבה בקליפ של הזמרת הצרפתית מילן פארמר, והייתה חביבתם של עשרות בלוגים ברחבי העולם. מעבר לרהיטים שהוא מעצב ל"טאלנטס" הוא עוסק בעיצוב פנים, בארט לפרסומות ובעיצוב תערוכות מסחריות, ומלמד ב-HIT ובטכניון.
בן-שלום ויצחק הכירו זה את זה דרך חבר משותף, ובמהלך העבודה המשותפת הפכו לחברים קרובים. "אני הייתי אחרי שנתיים של עבודה ומגורים בפראג, והרבה ממה שקורה כאן לא הכרתי", נזכר יצחק, הבעלים והיוצר של מותג התיקים ג'וד וארט דירקטור במיזם אופנה ישראלי חדש של עופר רז, Gravity-Check, הפונה לשוק האמריקאי ומציע - בשואו רום שלו בשדרות מדיסון בניו יורק - אופנה "מקצועית" ל"אנשים שאופניים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם".
הוא כבר היה בעיצומו של חיפוש אחר דירה לקנייה, כשביקר בדירה של בן-שלום. ברגע שנכנס לשם, ידע שכאשר ימצא את הדירה המיוחלת, יפקיד את תכנונה בידיו של בן-שלום, ובידיו בלבד. "בדירה של שמואל הרגשתי שנכנס אוויר לריאות. זו דירה מאוד מעוצבת, אבל גם משדרת נונשלנטיות, רוגע, טבעיות. עיצוב שלא משתדל מדי. זה היה מקסים לראות את זה פה".
בדיוק כשנראה היה שהמחירים עומדים לטפס "למקום שייקח לי שנים להגיע אליו", מצא את הדירה שביקש לעצמו. הסמיכות לתחנה המרכזית לא הפריעה לו, ויתרונות הקרבה לשדרות רוטשילד ולמתחם גן החשמל - קסמו. "אפילו בתור דירה מעופשת היא נתנה תחושה של אור ומרחב מעבר לגודלה האמיתי. זו דירת 60 מ"ר, אבל עם כל המרפסות היא מגיעה ליותר מ-80 מ"ר".
הדבר הראשון שעשה היה להתקשר לבן-שלום. "וכשהוא נכנס, זה ישר היה 'כן'. אמרתי: אם שמואל אומר 'כן', אני קונה". המצב של הדירה, הם מספרים, דמה לזה של כמעט כל דירה המצויה בדרום תל אביב שלא עברה שיפוץ מימיה. "ראו עליה את כל תחלואי הזקנה למיניהם", מספר בן-שלום. "גם הבניין עצמו לא ניחן באיזשהו יופי מיוחד. הוא סוג של רכבת, כי הוא צמוד לבניין השכן בצד אחד שלו, אבל היה אפשר לראות איך היא יכולה לענות על הצרכים של רועי".
"והיו לה שלושה כיווני אוויר - מזרח, דרום וצפון", מדגיש יצחק.
בן-שלום: "רועי עשה משהו נורא נכון, דבר שהרבה אנשים לא עושים - וזה להתייעץ לפני שקונים את הדירה. לרוב האנשים, ובעיקר לאלה שקונים דירה בפעם הראשונה, יש פנטזיה שהיו רוצים שהדירה תגשים, אבל הרבה פעמים רק בשלב שהם מתחילים לחלק את הדירה מחדש, הם מבינים שייאלצו לעשות פשרות רבות מעבר למה
מה שיצחק קורא לו בחיוך "ישיבת צרכים" היה הצעד הראשון בתכנון הדירה. "זו הייתה ישיבה ארוכה שעברה על יום טיפוסי בחיים שלי מהבוקר ועד לבוקר שלמחרת, כדי למפות את הצרכים והרצונות שלי. התבססנו על הדירה שגרתי בה באותה עת בשכירות כעשר שנים בשדרות בן-ציון, על אף שהייתה הרבה יותר גדולה. באותה ישיבה, אגב, גילינו שהיא לא ענתה לגמרי על כל הצרכים, ושלא ניצלתי באופן מקסימלי את החלל שלה".
"מה שיפה בדירה ההיא", מוסיף בןשלום, "שהיא הייתה דירה בורגנית לחלוטין בשנות ה-60-50. היה ארון כניסה, ומקום לשים את המפתחות, וספרייה ענקית עם אח מדומה, והיו שירותי אורחים ושירותי דיירים וחלוקה מאוד ברורה בין אזור אירוח לבין חדרי השינה - מה שהיה נהוג אז לעשות". הרבה מהאלמנטים האלה - ארון כניסה, ספרייה גדולה, חלוקה בין הציבורי לפרטי - שולבו באופן יצירתי בדירה המחודשת.
החיים של יצחק, אומר בן-שלום, הם "חיים של מעצב שעובד בחוץ אבל גם בבית, שחי את העיר ומנהל חיים חברתיים מאוד. הבית מקבל הרבה אורחים, ולא רק אורחים שבאים והולכים, אלא גם כאלה שמתארחים לפרק זמן ארוך יותר. זה בית ששומעים בו הרבה מוזיקה, ויש בו הרבה התעסקות בעיצוב.
היום הדירה מתוכננת כחלל מרכזי המשלב את המטבח והסלון, ובפינות הנגדיות חדר שינה וחדר עבודה, שביניהם חדר רחצה עם שירותים ושירותי אורחים. היה ברור שהמטבח יהיה מאוד פעיל. יש הרבה חיים סביב המטבח - גם ביומיום וגם בזמן אירוח. כמו רועי, גם האירוח שלו מאוד לא מעונב. מהר מאוד היה ויתור על שולחן אוכל לעומת אי גדול שאפשר לשבת סביבו. היה גם ברור שתמיד תהיה זליגה לכיוון הסלון ברמת הישיבה וגם ברמת האירוח".
ואכן, אחד השינויים הראשונים שנעשו בדירה היה ביטול החלוקה למטבח, פינת אוכל וסלון. "היום בעידן שבו השעות של העבודה מתערבבות יותר ויותר עם החיים האישיים, אני לא חושב שיש מקום להפריד את המטבח מהסלון", מסביר יצחק. גם קיר המסדרון שהוביל לחדרי השינה, נהרס. הודות לשבירת הקירות הפנימיים, נפתח חלל מרכזי המוצף אור הן מחלונות הסלון והמטבח, והן מאלו של החדרים - כשדלתותיהם פתוחות.
"וזה לא רק אור. זה זרימת אוויר, זה סירקולציה, זה איך אנשים הולכים בבית", אומר בן-שלום. "בנוסף לכל אלה היה הבריף של מהי הפנטזיה של רועי. הוא רצה, למשל, קיר 'ירוק'. כך נולד הקיר הירוק שבחלון המטבח שהוא בהתהוות כל הזמן, שמימש את החלום של רועי, וגם נתן מענה לחלון הפונה לפיר הבניין. מצד אחד, לא רצינו לסתום את החלון הגדול הזה, ומצד שני, היה ברור שצריך לעשות שם סוג של פילטר".
חשיבות גדולה ניתנה לתכנון פתרונות אחסון, "כי במקרה של רועי יש הרבה מה לאחסן". בכל מקום שאפשר זאת נוצלו קירות ופינות לבניית חללי אחסון גבוהים ונסתרים. כזה הוא ארון הכניסה, ארון גדול בעל דלתות נסתרות, שבצמידות אליו נוצל החלק האחורי של אי המטבח כארון נעליים. כזה הוא ארון חדר הרחצה שמסתיר את מכונת הכביסה והמייבש ונראה כקיר, והמצעים והמגבות נמצאים בארון נסתר במסדרון בין המקלחת לשירותי האורחים. "למעשה מאסות האחסון מאוד גדולות", מסביר בן-שלום, "אך משום שהן נסתרות, לא מרגישים את הכובד שלהן". פתרון יצירתי אחר שעליו עמד בן-שלום הוא החיבור האחורי, הנסתר מעין, בין חדר הרחצה הראשי לבין חדר השינה, חיבור שמאפשר לבעלי הבית פרטיות במעבר בין שתי הפונקציות.
עם התקציב, הם אומרים, לא נלחמו. "הכנו את מפת התקציב שלנו בינוני-נמוך - והבנו שגם בתקציב הזה אפשר לחגוג", מספר בן-שלום. "בתור מעצב זה מאלץ אותך ליותר חיפושים, מחשבה, קריאטיביות, ובעיקר - זה מחייב שיתוף פעולה של הלקוח. היכולת של רועי לקבל דברים שלא הכיר ולא נחשבים כביכול כ'פנטזיה הבורגנית התל אביבית העכשוווית' - הייתה גבוהה".
יצחק: "מה שעזר לזה הוא ששנינו יוצרים. שנינו נוגעים בחומר כל הזמן".
השאיפה הייתה ליצור אווירה אורבנית בסיסית, בשילוב חומרים טבעיים, גולמיים בגימורים מחוספסים, ומצד שני, "משום שמדובר בדירה שאינה דירת פאר מאוד עשירה, היה לנו רצון ליצור נקודות פינוק", מספר בן-שלום. כך חדר הרחצה, טייק-אוף על חדר רחצה מפנק של מלון, חופה בשיש שחור, שצובע את החדר הלבן בדרמטיות. גופי התאורה מעצימים אותה ומוסיפים נגיעה של זוהר ממקומות רחוקים. "עד היום מצחיק אותי שדווקא בשירותים ובאמבטיה שמנו שיש שחור עם שנדלירים", מחייך יצחק. "לעומת הרצפה בבית, למשל, שהיא רצפת בטון הכי ראף - סוג של שומשום לפני עיבוד. זה היה הכיוון הכללי. השילוב של זה ושל זה ביחד יצר משהו שהוא רב קסם".
לחלונות נבחר אלומיניום כסוף "טבעי", החלטה תקציבית שעלתה בקנה אחד עם הפלטה הצבעונית של הבית. הדלתות הן דלתות עץ אלמנטריות, שלגימור הלכה שלהן - כמו לאלמנטים נוספים בבית - אחראי יצחק. כשבן-שלום הגה את הרעיון המקורי לנצל קונסטרוקציית שתי וערב המורכבת ממוטות ברזל, כמו אלה שמשמשות ליציקת קירות בטון, כדי להופכן לסורג ולמסך ירוק בחלון המטבח, יצחק עזר להרכיב ולארגן אותן. לרגלי המתכת של ספרייה ישנה שקנו בשוק הפשפשים, הוא זה שבחר-קנה ניסר-צבע והרכיב את המדפים. שקי בד שקופים שתפר והלביש על מסגרת מתכת הפכו לאהיל חדר השינה. וברוח המשאלה לחומרים בסיסיים, אורבניים, פשוטים אבל-מתוחכמים, הפכה פלטת עץ גושני, שעברה התזת חול, לשולחן סלון בעזרת שידוך של גלגלי משא גדולים. גם גוף התאורה המרכזי בסלון הוא שיתוף פעולה של השניים.
"התיישבנו על שאריות חומר גלם של גוף תאורה מנירוסטה שעיצבתי בעבר", מספר בן-שלום, "והחלטנו שמה שיצא יהיה מנורה. וזה מה שיצא". "כל הדברים האלו יכולים היו לקרות בזכות התקשורת הישירה והזורמת בינינו", מבהיר בן-שלום. "תקשורת שיכולה להיות רק בין שני אנשים שפתוחים לתהליכים של עיצוב ויצירה. צריך שניים לטנגו במקרה הזה".
בזכות ההרמוניה הזו בן-שלום היה שותף גם לבחירת הרהיטים. "כשרק התחלנו לדבר על הדירה, רועי אמר 'יש לי ספה שאני נורא רוצה ואוהב', והמשכתי את המשפט שלו 'נמוכה עם כיווצים שיושבת על הרצפה'. שנינו אוהבים אותה כבר שנים. ראינו אותה בזווית העין כשהלכנו לקנות אבזרי סניטציה בדיזיין סנטר, ונכנסנו להביטאט ובאו לקראתנו במחיר", מספר בן-שלום על הקנייה של "טוגו", הספה והכורסה האייקוניות שעיצב מישל דוקרוי ל"ליניה רוזה" ב-1973. "זה היה הדבר הכי יקר שקניתי לבית", מחייך יצחק. הספה נקנתה ממש בשלבים הראשונים של השיפוץ, אבל לדבריו הגיעה בדיוק בזמן המתאים.
את מעגל הישיבה סוגרת כורסת וינטג' שבדית, שגם מאחורי הקנייה שלה יש סיפור נחמד. "הסתובבנו ביום שישי בשוק הפשפשים", מספר בן-שלום, "ואחותו של רועי הצטרפה אלינו. נכנסנו לחנות של גדי קדוש, ורועי מאוד התלהב מהכורסה, אבל בגלל המחיר הוא התלבט. יצאנו משם בהחלטה שאם הוא יתגעגע, נחזור. תוך כדי כך אחותו שלחה לי sms שאבקש מגדי לשמור אותה". "ואז עשינו סיבוב", ממשיך יצחק, "ואמרתי לשמואל 'תקשיב, אני מתגעגע'. חזרנו לגדי, והוא אמר 'מצטער, הכורסה נמכרה'. איזה שיברון לב זה היה. וכל הזמן אמרתי לעצמי 'למה לא קנית' ו'בפעם הבאה צריך לקחת מיד'. ויום אחד, שנייה לפני המעבר, אחותי מגיעה לביקור עם הכורסה. זה היה כל כך מקסים".
את הרהיטים הכהים ממזגים עציצים ירוקים, חלקם במיכלים שעוצבו מפנימיות גלגלים בעיצוב אילנית נאוטרה, וחלקם במיכלים יוצאי דופן בסגנון צבאי. אלה, מתברר, אכן מיכלי חימום למזון צבאי. יצחק: "שמואל הציע לגשת לספק שקונה סטוקים ישנים של הצבא ומוכר. הוא מכיר אותו מהקולנוע, כי מדי פעם הוא לוקח ממנו דברים לתפאורות. הלכנו לשם בכלל כדי לחפש משהו לספסל, ושמואל ראה אותם. אני לא הייתי רואה את זה בחיים. ואני שואל 'טוב, מה אתה רוצה?', והוא אומר 'עציץ!'".
באותה הזדמנות, אגב, הם באמת מצאו גם שרפרף צבאי מתקפל שנמצא בחדר השינה. "הוא היה צבוע באלף צבעים ומטונף", מחייך יצחק. "והפרווה - מאיקאה. היה ברור שהיא צריכה להיות עליו. פתאום היא הופכת אותו לרהיט".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם