ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » עיצוב ואדריכלות

אי צף בדרום העיר: פנינה מעוצבת בדרום תל אביב

ארגז צבאי בחדר השינה, פנס מגדלור בסלון, ברקוד עם המספר של גן האושר בחדר האוכל. אילנית דה פריס, שבבעלותה חנות לעיצוב אורבני, ירוק ומתוחכם, משלבת גם בביתה הפרטי בין הרומנטי לתעשייתי ובין הנוסטלגי למעודכן

קשה להאמין אילו פנינים נסתרות מאחורי הקירות המפויחים של רחוב אילת התל אביבי. למטה אוטובוסים שועטים במרץ. מים מעופשים זורמים לאורך המדרכה ובדלי סיגריות וג'וקים מתים הם ברכת הכניסה לפתחו הצר של חדר המדרגות החשוך והמתעגל. אבל בסופו של טיפוס במעלה גרם המדרגות האפלולי אל מעבר למפתן דלת הקומה השלישית, מזומנת הפתעה: מאחורי דלת העץ המאסיבית מתגלה חלל גבוה, פתוח ומוצף אור.

שתי דירות שחוברו יחדיו, על פי תכנונו של האדריכל מורן פלמוני, מציעות דירת ארבעה חדרי שינה, שני חדרי רחצה, וחלל מרכזי פתוח ורחב ידיים. בסך הכל 180 מ"ר. מרפסת שמקיפה את החדרים לאורכם חולשת על הנוף התל אביבי השווה מיליונים: נוה צדק נפרשת מימין, מורדות יפו העתיקה סוגרים את האופק משמאל, מנשיה ומתחם התחנה בתווך. והים. החול והים. ים ירקרק, ים תכול, ים כחול. בוקר, צהריים, ערב, כל רגע והצבע שלו.

לשיפוץ הדירה אחראים בעליה. הרצפה חופתה בקורות עץ מלא מפירוק. חלונות בלגיים גדולים במיוחד מחדירים אור ומשב רוח משלושה כיווני אוויר. המרפסת הקדמית גדלה מעט בזכות קיר זכוכית נסוג בפינת הסלון, וכך הפכה לפינת ישיבה נעימה - שולחן קטן, שני כיסאות, שרפרף ופוף - הממקסמת את הבריזה והנוף הים תיכוניים. תריסי עץ חדשים במראה של פעם מחליפים את קודמיהם, שמן הסתם נרקבו עם השנים.
 
הקיר הגדול של החלל המרכזי הוקדש כולו לנישות גבס. הקיר שבחדר השינה נחשף עד לבני הסיליקט ונצבע בלבן כמו כל קירות הדירה, מעשה שביקש לשמר את תחושת איכותו הגולמית. חדר הרחצה הצמוד אליו

חופה אריחי קרמיקה, בעוד זה של האורחים זכה לרצפה, קירות (עד שני שלישים מגובהם) ואגנית רחצה מיציקת טראצו.

אור רב חודר מבעד לחלונות הגדולים לחדר רחב הידיים, ווילון לבן אטום שומר על פרטיות מעיני השכנים. בעוד הכיור עתיק ואותנטי, השירותים חדשים, אך מעוצבים באסתטיקה נוסטלגית עם ניאגרה התלויה גבוה מעל וידית משיכה משרשרת מתכת שמורידה את המים. את אזור המטבח מגדירים ארונות נמוכים בצהוב פסטלי, ומקרר מגירות תעשייתי מנירוסטה תוחם את גבולו בחלל המרכזי. המקרר נוצל כאי עבודה וכוסה במשטח בוצ'רס בלוק גדול. כיסאות הבר שמקיפים אותו גם הם חלק מרכוש הבעלים.

את הדירה הזו שכרה אילנית דה פריס. "לקחתי את הקופסה הלבנה הזאת, ועשיתי אותה בוהמית משהו. שיק בוהמייני, אורבני, אקלקטי מאוד", היא אומרת. את אותו הדבר עשתה לראשונה לפני שנתיים, כשפתחה עם פליקס חדד את "גלוריה מונדי", חנות עיצוב ברחוב אחוזת בית, מול בניין הבורסה החדש ההולך ונבנה בצמידות למגדל שלום. נקודת מפגש סמלית בין תל-אביב של אז והיום, אם חושבים על זה.

דה פריס בכלל לא תכננה לפתוח חנות. בהכשרתה היא עורכת דין. חודש אחרי שסיימה את השירות הצבאי, בחרה ללמוד בתוכנית לימודי משפט בינלאומי בבודפשט. המפגש עם תוכנית הלימודים שהציעה הבירה ההונגרית היה מאכזב, וכעבור חצי שנה עברה להולנד. שם פגשה את בן זוגה לשעבר, למדה לשני תארי מאסטר - במשפט הולנדי ובמשפט בינלאומי - התחתנה וילדה שני ילדים, "וכל זה כשהייתי עדיין סטודנטית". ביחד עם בעלה לשעבר הקימה חברת אינטרנט - אתר מסעדות שפעיל עד היום ומנוהל על ידיו.

לפני ארבע שנים חזרה לארץ אחרי שנים רבות בהולנד, ואז "גמלה בי ההחלטה לקחת את ההובי שלי, את התשוקה שלי לעיצוב שמלווה אותי מגיל מאוד צעיר, לכיוון מקצועי, אבל לא התכוונתי שתהיה לי חנות". אלא שבמהלך הזמן נוכחה שחסר בארץ מקום שמציע פריטים מהסוג שהיא אוהבת ומכירה מהולנד, "יותר אורבניים, מתוחכמים, וכמובן - עם גישה ירוקה".

יחד עם חדד, החבר הכי טוב שלה מגיל 12, אף הוא שוחר עיצוב, החליטה לפתוח את "גלוריה מונדי". דה פריס: "אצלנו כמעט הכל ממוחזר, בשימוש חוזר, מחומרים טבעיים או בעבודת יד. הרעיון של החנות הוא לגלות - לצד הפריטים שאנחנו מביאים מאירופה, בעיקר מהולנד ומדנמרק - אמנים ומעצבים ישראלים שעובדים לפי המשנה שלנו, ולהציע פריטים בעיצובם. ובסופו של דבר לעצב בתים, להציע שירותי סטיילינג ולעזור לאנשים לחבר את הפריטים שהם אוהבים". 

מטבע הדברים, פריטים רבים בבית הם כאלה שאפשר למצוא ב"גלוריה מונדי" או דומים להם ברוחם. ארגזי פירות שבגלגולם החדש משמשים כמדפים, כוורת הפח שבמטבח, ארון העץ השחור שבפינת האוכל ושעון הפח שמעליו, אפילו הפוסטר שמעל המקרר. המקרר עצמו הוא תוספת מהקיץ האחרון - מקרר אמקור ישן מיד שנייה, שדה פריס קנתה כאשר התעשייתי המסוגנן לא הצליח להתמודד עם עומס החום. טיפול ביתי במיכל ספריי של צבע גרפיטי ירוק הזריק למקרר המצהיב חדוות נעורים מחודשת.

 
שולחן האוכל, מקורות עץ פשוטות שנצבעו בשחור, הגיע איתה מהולנד. מסביבו ניצבים כיסאות עץ שחורים (מ"גלוריה מונדי") וגרסאות חיקוי לכיסא "טוליקס" - כיסא הפח המהפכני לזמנו (1934) שעיצב הצרפתי קסאבייה פושר מיריעת פח מגלוון, והפך מאז למופת של אסתטיקה תעשייתית שנמצאת באוספיהם של מוזיאון "ויטרה", ה"מומה" ו"מרכז פומפידו".

מנורות ברזל שחורות - ייצור חדש אך מדויק של המנורות שהאירו את מכרות הפחם ובתי החרושת בתחילת המאה ה-20, תורמות אף הן לתחושה התעשייתית-מסוגננת. את הקיר שמאחורי פינת האוכל צבעה דה פריס ב"כחול טווס" של טמבור. מספר הברקוד שבפינתו העליונה מתגלה כסימנו של גן האושר. "זה נולד לגמרי במקרה. ראיתי את התוכנית של מיקי רוזנטל ויורם יובל על האושר, והם סיפרו על הגן שמצאו, שהוא האחראי למנגנון שחרור הסרוטונין בגוף. הסרוטונין הוא החומר שיוצר את תחושת האושר. ישר רשמתי, וידעתי שמתישהו אעשה עם זה משהו".

בסלון, ארגז מסעות ישן משמש כשולחן, מזוודות עור ישנות מונחות זו על זו כבסיס לגוף התאורה שעיצב לוויאני ל"קרטל", ומראה בת יותר ממאה שנים במסגרת זהב גדולה בולטת על הקיר. כורסאות פשוטות מהסיקסטיז שינו את מראן לחלוטין. "הן היו אצלי מזמן, וכשהגעתי לפה עשיתי להן בליץ' - כי שיוף לא מספיק כדי להוציא את הלכה התעשייתית - והן הפכו להיות הכי מודרניות". גם פנס המגדלור שבפינת החדר נמצא עם דה פריס שנים רבות. "היום לא הייתי קונה אותו, אבל הוא חלק מהחיים שלי, וחלק מהאקלקטיות של הבית. יש כאן הרבה פריטים ישנים שהולכים איתי כברת דרך, וככאלה יש להם מקום גם אם היום לא הייתי קונה אותם. ראש הבודהה הגדול ממתכת שבכניסה, למשל". כל אלה מתובלים בעציצים שונים, מהם בצורת דלי ומהם מצוירים (גלוריה מונדי), סרוויס ורוד "קיבלתי במתנה מחברה מאוד טובה", ואוסף כלי אוכל של "בלומינגוויל" הדנית, "שהם התשובה המודרנית לצ'יינה הסיניים".

השילובים המעניינים בין הישן לחדש, בין הרומנטי לתעשייתי, בין הנוסטלגי למעודכן - נמשכים גם בחדרי השינה. בחדרו של הבן צבעה דה פריס את אחד הקירות בצבע ראלף לורן בגוון כחול כזה, שבעזרת טכניקת הצביעה יצר מראה של ג'ינס. כיסא-ערסל תלוי מייצג את אגף השאנטי, ארגז צבאי שטופל בכפפות של סטייל משמש כשידת מיטה, וכיסוי המיטה, שעוצב גם הוא בהשראת השמיכות הצבאיות, חותם את תפריט הפיוז'ן. שני האחרונים, אגב, הם מ"גלוריה מונדי".

הבת ביקשה (וקיבלה) מיטה מוגבהת של איקאה, ומתחתיה סידרה לה פינת ישיבה חמימה, ואצל דה פריס כורסה ותיקה בהשראת הבארוק שנצבעה ורופדה מחדש קולטת את כל הבגדים שנזרקים עליה. מנורות הקריאה מזכירות צינורות ("אנחנו מביאים אותן מדנמרק ואני מאוד אוהבת אותן"), והמיטה - המיטה היא סיפור מקומי. דה פריס עיצבה אותה עם רועי יצחק, מעצב אופנה וטקסטיל צעיר, "כדי לענות על הצורך במיטה מעוצבת אבל לא יקרה מדי, שמאפשרת גמישות במעטפת הטקסטיל שלה. הגב של המיטה נפרד מהבמה, ועליו מולבשת 'שמלה' עם כריות. גם הבמה מולבשת ב'שמלת' טקסטיל. את שתי המעטפות ניתן להסיר, לכבס בקלות במכונה ולהחזיר. אפשר גם לרכוש בנפרד יותר ממעטפת אחת, להחליף מדי פעם בין המעטפות, וכך לשנות בקלות את מראה המיטה".

בחדר השינה ובדירה כולה, ההרגשה היא של אי צף, המשאיר את סביבתו - גם כאשר הוא צופה עליה - הרחק מתחתיו. החיבור הפיוטי הזה, בין החלל הלבן, הנקי, השקט לסביבתו המוזנחת, הוא שקוסם לדה פריס. "אני אוהבת את הדרום. את האדריכלות, את ההיסטוריה, את האקלקטיות. עם כל הלכלוך וההזנחה מרגישים פה יותר נשמה. וזה מה שאני מחפשת. בתוך הבית ומחוץ לבית. בכל הערים הגדולות יש משהו מאוד מיוחד באזורים שהיו פעם עניים ותעשייתיים - איזו נשמה, משהו יותר אינדיווידואלי, שאני יכולה להתחבר אליו הרבה יותר מאשר לדברים המסודרים בחלקים העשירים יותר של העיר. שם יש לך פחות מרווח לשים את עצמך בתוכם. את צריכה להתאים את עצמך אליהם יותר מאשר להשפיע על איך שהם ייראו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...