סוף עיצוב: צמד המעצבים המצליח שהפך לאחד
במשך 16 שנה פעלו ויצרו צמד המעצבים עמי דרך ודב גנשרוא תחת השם "עמידב". לפני חודשיים נקטע הכל ברגע אחד, כאשר דרך נפטר מדום לב בגיל 49. כעת מנסה גנשרוא לסכם את יצירתם המשותפת, וממשיך לדבר על חברו הקרוב בלשון הווה
"העבודה הזו היא ענף אחד מתוך כמה ענפים שצמחו מהפרויקט BC-AD (לפני הספירה - אחרי הספירה - ס.נ). ויש מין בדיחה פנימית בשם הזה, כי AD זה גם עמידב. אנחנו כבר עוסקים בו כשנתיים, והוא אחד מהפרויקטים הנסיוניים של הסטודיו, אלה שנעשים בלי לוח ובלי לוח זמנים, והם בעצם האאוטלט היצירתי שלנו בחפצים", מספר גנשרוא עדיין בלשון הווה.
כמעט חודשיים עברו מאז נפטר פרופ' דרך, ועדיין קשה להאמין שאחד המעצבים הבכירים בארץ, מרצה בכיר ומי שעמד עד לפני מספר שנים בראש החוג לעיצוב תעשייתי בבצלאל, מורה אהוב, איש חם ולבבי, מלא חיוניות ושמחת חיים - איננו. "ידי מסרבות לכתוב שורות אלו מתוך תקווה שלא קרה הדבר, וכל מילה מצטרפת ומקבעת את הידיעה הקשה בדבר פטירתו של עמי. אתמול בגיל 49 עצר לבו במפתיע וסיים באחת את החיוכים, החוכמה, חוש ההומור, והקומה התמירה", כתב חיים פרנס, ראש החוג הנוכחי, בהודעת בצלאל ביום שלמחרת.
דרך וגנשרוא הכירו בבצלאל. ב-96' התחילו לעבוד ביחד. "עמי למד מחזור מעליי. כל אחד מאיתנו עבד כשכיר במקומות שונים בתחום העיצוב וההנדסה, והרקע לפתיחת הסטודיו היה איזשהו רצון להמשיך לעבוד עם התעשייה ולעשות את סוגי המוצרים שעבדנו עליהם, אבל במקביל גם למצוא מקום לביטוי אישי יותר, נסיוני יותר", מספר גנשרוא, "מאוד נהננו לעבוד על שדה רחב של תחום העיצוב. זה אומר שיכול להיות שבבוקר עבדנו על פיתוח מכשיר לצנתור עם צוות מהנדסים ורופאים, בצהריים עיצבנו תערוכה למוזיאון המדע, ובערב חתכנו חתיכות קרמיקה והצגנו אותן בגלריה".
"כיסא פח'', למשל - סדרת כיסאות שעיצבו דרך וגנשרוא מפחי זבל עירוניים והוצגה בתערוכת יחיד בגלריה "פריסקופ" לעיצוב עכשווי של שרי פראן ב-2001, הפכה לאבן דרך בהיסטוריה הקצרה של העיצוב הגלריאני בארץ. שנה קודם לכן, מספר גנשרוא, הזמין מוזיאון תל אביב אמנים ואדריכלים להציע את רעיונותיהם לשיקום אתר המזבלה חירייה. התערוכה "חירייה במוזיאון" עוררה הדים רבים, "וסביב כל העניין הזה, עשו ערב זבל באודיטוריום המוזיאון. זה היה מין ערב הווי כולל מערכוני סטנד אפ שעסקו בעניין הזה של איכות זבל. אנחנו עיצבנו את התפאורה, ולצורך כך ביקשנו וקיבלנו מהעירייה 100 פחי זבל פגומים ומשומשים. ותוך כדי כך שהרמנו את התפאורה, גם התנהלו חזרות, ובאחד המערכונים היה צורך בסלון. אמרו לנו: 'אנחנו צריכים כיסאות למערכון'. אמרנו 'מאיפה
אחת ההחלטות במהלך שכלול הכיסאות הייתה לעבור מפחי הפלסטיק העירונים הירוקים לפחים זהים בצבע צהוב. "הצהוב היה אקט של קצת להוציא את הפח מהרחוב. לעמוד בין הרחוב והגלריה, בין הזבל לכיסא, בין כמה אני מיכל וכמה אני כיסא. אחד הדברים המהותיים מבחינתנו בפרויקט היה - איך אנחנו מסתכלים על חפצים ועל חומרי גלם. בעצם כשמסתכלים על לוח עץ, קוראים לו חומר גלם, וכשמסתכלים על שידה מעץ, קוראים לה מוצר. ואם אני קורא לשידה גם חומר גלם, אז כל היחס שלי מבחינת מה אני יכול לעשות איתה משתנה. לפחי הזבל העירוניים יש פשוט פרופורציות אנושיות של כיסא, ובקלישאה אודות גוש השיש שרק מחכה שיחשפו מתוכו את הפסל, הם היו גוש השיש".
פרויקט אחר שזכה לתהודה רחבה בארץ ומחוצה לה, ואף נרכש לאוסף המוזיאון לאמנות ולעיצוב MAD בניו יורק, הוא סדרת הצלחות +/- Hot Plate. הצלחות החמות הוצגו אף הן לראשונה ב"פריסקופ", הפעם בתערוכה קבוצתית שאצרה המעצבת זיויה קיי. תחת הכותרת "קומבינה קומפלט" ביקשה קיי משורת מעצבים ישראלים מובילים להגיב לנושא האירוח הישראלי. בפרויקט הזה שיחקו דרך וגנשרוא עם הקישוטים הגרפיים שמעטרים את צלחות האוכל, ובמקום ההדפס הצבעוני המוכר, הדפיסו דוגמאות גרפיות על בסיס מתכת מוליכה, כך שחיבור הצלחת למקור כוח איפשר לדוגמה להיות גם אמצעי חימום.
המעשה הזה, מספר גנשרוא "לקח משהו שמסורתית מהווה קישוט ונתן לו תוקף פונקצונלי במובן הכי מודרניסטי שאפשר. הסדרה הזו זכתה להצלחה רבה לא רק בגלל שהיא זכתה לחשיפה והוצגה במוזיאונים בעולם, אלא בין היתר משום שנגעה בכמה טריטוריות שונות שיש ביניהן עם חפיפה - מזון וגאד'טים, טכנולוגיה, כלי אוכל ולייפסטייל. היה מדהים לראות את הדבר הזה מתפשט באינטרנט מבלוגים של כל מיני גיקים דרך אתרי לייפסטייל. ואני לא יכול להגיד לך כמה פניות קיבלנו במשך שנים אחרי כן. אנחנו ממשיכים לקבל מיילים מאנשים מסין ומקנדה ששואלים איפה אפשר לקנות את הצלחות זה כי הם בטוחים שהן מוצר אמיתי".
והיו גם תערוכות היחיד בבית האמנים התל אביבי - "בקטנה", שהציעה מבט מפתיע, הומוריסטי, על עיצוב בגבול האמנות דרך סצנות שהורכבו מדמויות מיניאטוריות וחפצי יומיום; "אורות חנייה", שהציגה גופי תאורה שעוצבו מפירוק חלקי מכוניות והרכבתם מחדש לחפץ מפתיע ש"חי" בהקשר שונה. ו"דו" בבית בנימיני, שהוצגה באוגוסט השנה והפגישה בינם לבין עירית אבא, זוכת פרס אנדי, במחשבות על דו-מימד ותלת מימד בכלים קרמיים.
"אנחנו מעצבי מוצר", אומר גנשרוא, "ומתעסקים בחיים, ולכן השליטה שלנו בשפה של חפצים היא כזו שכשאתה מציע רעיון, אתה יכול להציע אותו באופן כזה שהוא יהיה אפשרי לביצוע. עיצוב הוא משהו שכולנו חיים אותו, וכמעצבים אנחנו יכולים להיכנס לכל טריטוריה שאנחנו רוצים ולהגיד שם את מה שאנחנו רוצים, ואנשים יבינו, כי זו שפה מוכרת, שפה של חפצים".
הפרויקט "איי-בי די-סי" הוא נדבך נוסף המצביע על רוחב היריעה בה פעל סטודיו "עמידב" כמו גם על עומקה. מהותו, מספר גנשרוא, היא עיסוק בכלי צור במבט עכשווי. זה התחיל מעשייה של כלים, לימוד והבנת הטכניקה של שברור - האופן בו מכים באבן כדי לתת לה את הצורה המבוקשת. ההמשך הוביל את השניים לשיחות עם ארכיאולוגים שעוסקים בפרה היסטוריה ומתמחים בשימור עתיקות מצד אחד, ועם אנשי קראפט והישרדות מהצד השני. גנשרוא: "גם ארגון שומרי הגן בארץ (ארגון המשתמש במיומנויות חיים של תרבויות האדמה ככלי לחיבור האדם לעצמו ולאחר, ולהגשמת הדרך הנכונה לו ולעולם – ס.נ) עוסק ומביא אנשים שעושים סדנאות בתחום הזה. מתברר שזה תחום מאוד חי".
הענף הראשון שהמחקר שלהם הצמיח היה סדרת אבנים טבולות בלטקס צהוב. הבחירה בלטקס נועדה לספק איזור אחיזה טוב יותר ומשכך זעזועים, והבחירה בצבע הצהוב הייתה "סוג של שיחה עם כלי העבודה של ימינו, שהצבעים צהוב-שחור מאוד חזקים מבחינת המיתוג הוויזאולי שלהם". בסדרה הבאה עברו הכלים שינויים גיאומטריים בהוספת חומר להבדיל מהעבודה המסורתית שהיא בגריעת חומר, ובתום פעולה זו עברו ציפוי בכסף. "ציפוי הכסף שינה את הסטטוס של האבנים, הוסיף להן יוקרה, ויצר שיחה עם כלי הכסף שבבית. פתאום יש במעבר מגובה רצפת המערה לגובה שולחן משהו תרבותי יותר".
סדרת העבודה האחרונה, זו שהוצגה בשבוע עיצוב של בודפשט, מספר גנשרוא, "היא קבוצה של כלי צור שאבניהן נסרקו בסורק תלת מימדי, ואז, בעזרת תוכנה מתחום ההנדסה והעיצוב, עיצבנו והתאמנו לכל אחת מהן ידית. חברת אובג'ט נתנה לנו חסות והדפיסה את הידיות, ובסופו של דבר התקבלו חפצים שעשויים בשתי טכנולוגיות הייצור הכי קוטביות שאנחנו מכירים בימינו - השברור הפרה היסטורי והעיצוב והייצור הדיגיטליים.
"הפרויקט הזה", מתאר גנשרוא בקולו השקט, "הוא סוג של סוף. לא פשוט, פרידה מעמי. היה לו היכולת הזו לגעת באנשים. זה משהו שעשינו במשותף דרך העיצוב, אבל עמי באישיות שלו היה כזה שהגיע ונגע באנשים, דרך עיצוב, דרך חינוך. הייתה לו דרך נהדרת עם אנשים. עם האקדמיה ועם כל התארים - הכל תמיד נעשה בגובה העיניים. זה תמיד היה בנאדם מול בנאדם. לא משנה אם זה היה סטודנט בן 22, איש ניקיון או שר בממשלה. כולם מבחינתו היו בני שיחה באותה מידה. אני מסתכל אחורה במסגרת ההתארגנות המחודשת שלי", אומר גנשרוא, נעצר, שתיקה מתגנבת אל בין המשפטים, "וחושב איך לארוז במבט לאחור את היישות הזו 'עמידב'. יצרנו ועבדנו ביחד 16 שנה, ואני מן הסתם אמשיך לעשות דברים, אבל זה כבר לא יהיה 'עמידב'".
צילומים: דן לב, מוטי פישביין, יח"צ
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם