הדבר הקטן הבא: בתים קטנים זו הדרך הנכונה לחיות
כמה מרחב צריך בשביל להיות מאושרים? פחות ופחות בכל יום. עוד ועוד אנשים מגלים את הקסם שבבתים הקטנים, שלא לומר זעירים. היתרונות: הם חמימים ועוטפים, עולים הרבה פחות, תחזוקתם זולה ואת חלקם גם אפשר לנייד ממקום למקום
אולי זהו שוק המשכנתאות העצבני והמשבר הכלכלי באופן כללי, אולי המודעות למשאביה המוגבלים של הפלנטה, וייתכן שאלה הם הקסם והמתיקות שקל לנו למצוא בדברים קטנים – תינוקות, גורים ובתים זעירים. בניו יורק טיימס קראו להם "הדבר הקטן הבא", ובאתר העיצוב הירוק Inhabitat הגדירו אותם "השחור החדש". האמריקאים, שתמיד התאפיינו בחיבה לדברים גדולים ומשלמים על כך עכשיו בהשמנת יתר ובאבטלת יתר, מתחילים להבין שלחשוב בגדול זה לגור בקטן. גם באירופה התופעה מתחילה לנבוט, בכל זאת מדובר באותו כוכב לכת. בבתים הזעירים אין מקום לג'קוזי ענק, חדר קולנוע ביתי או מרתף עם שולחן סנוקר, אבל הם חמימים ועוטפים, עולים הרבה פחות, תחזוקתם זולה ואת חלקם גם אפשר לנייד ממקום למקום. מי שמקים את ביתו הקט על שטח אדמה בבעלותו, נשאר עם יותר נוף פתוח ויותר מקום לגינה ולמסיבות חצר.
מספר חברות בעולם מתמחות בבנייתם של הבתים האלה, בגודל אפייני של 30-25 מ"ר. פירמת האדריכלות FKDA ממנצ'סטר מציעה את קו הבתים הקטנים Shed. בחברה מספרים שהרעיון לתכנן "מיקרו-בתים" נולד לאור הדיווחים הרבים על אנשים שנאלצו לפנות את בתיהם מפני שלא עמדו בתשלום המשכנתה. ב-FKDA מציעים את דגם Big Shed בגודל של 24 מ"ר ואת Small Shed בגודל של 13 מ"ר. בשני הדגמים הקירות וחומר הבידוד של הגג עשויים מחומרים ממוחזרים והמבנה כולו, כך מבטיחה החברה, מצטיין בביצועיו התרמיים.
ג'יי שאפר, מקימה של חברת Tumbleweedהאמריקאית, אומר שבתריסר השנים האחרונות הוא גר בבתים שגודלם קטן יותר מגודל ארונותיהם של רוב האנשים שהוא מכיר – ולא, הוא ממש לא מתלונן. שאפר החליט שלא יגור בבית ששטחו עולה על 30 מ"ר, וזהו גם גודלם של הבתים שהוא מוכר. בשביל מי שמחפש סגנון חיים איטי ופשוט, זהו פינוק אמיתי, הוא טוען. הבתים ששאפר מציע עולים כ-18,000 דולר בלבד, והוא מתאים אותם לצרכי הדיירים – בית משפחה, סטודיו, בקתת נופש או בית לסבא ולסבתא בחצר. לפני עשר שנים, כשהחליט לגור בבית זעיר, אנשים צחקו עליו, אבל אחרי ששמעו כמה כסף הוא חוסך, הם הפסיקו לצחוק, הוא כותב בספרו Small House Book. שאפר אף מציין שכשבא לו לעשות שינוי, הוא פשוט לוקח את הבית ונוסע איתו למקום חדש, שפת אגם, קצה יער או פסגת הר.
שיי סלומון, מחברת הספר Little House On a Small Planet (בית זעיר על פלנטה קטנה) מגדירה את מגמת ההתכווצות כתנועה חדשה, תנועת הבתים הקטנים. במשך שמונה שנים היא אספה ותיעדה תוכניות, תצלומים, טיפים, ראיונות ואנקדוטות מבתים קטנים ומדייריהם ברחבי צפון אמריקה. היא מציעה צורת חשיבה חדשה ושואלת, כמה מרחב צריך בשביל להיות מאושרים? התשובה: פחות ופחות בכל יום. עזבו את אחוזות הענק (אלה שמכונות בארצה בשם המלגלג מק‘מנשן, אחוזות ברוח "תגדיל לי בשקל תשעים" של מק'דונלד), היא מציעה, ועברו לקנן בבתים חמימים ונעימים שעומדים בפרופורציות לחשבון הוצאות שפוי ולעולם הולך ומצטופף, הולך ומזדהם.
אתר האדריכלות Small House Styleמציג בתים קטנים בלבד. הם לא מגדירים במדויק מהו בית קטן, אבל אפשר למצוא אצלם רעיונות טובים לניצול חכם של מרחב מוגבל. אחרי הכל, מי צריך סלון בגודל של מגרש כדורגל? זה סתם עוד רצפה לשטוף. באחד התצלומים באתר רואים פתרון מקורי ליצירת מחיצה בין אזור השינה לאזור האכילה: מסגרות של תמונות שאוחזות לוחות זכוכית שקופים, תלויות על שרשרות דקות בגבהים שונים,
סלומון מספרת שדרי הבתים הקטנים והדירות הקטנות בחרו לוותר על בתי המידות מסיבות כלכליות, רוחניות ואקולוגיות. הם למדו להעריך כל סנטימטר רבוע שעומד לרשותם ולאגור פחות. כעת, כשיש פחות חדרים לתחזק, פחות אבק להסיר ופחות בלטות לקרצף, נשארים יותר זמן ומרחב לעסוק בתחזוקה עצמית ולהכיר את בני המשפחה מקרוב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-
נא להמתין לטעינת התגובות
