הזמן האדום: האנושות מתלבטת במשמעות המחזור החודשי
זמן לחיפוש ולחידוש עצמי, תכונה המעניקה לאישה כוחות מיוחדים, טומאה או חוליה המחברת בין העולם הזה לעולם הבא? דימום הווסת הוא המצב הפיזיולוגי הטבעי השנוי ביותר במחלוקת. ספר חדש לוקח בחשבון את כל האפשרויות, בדרך להתאים את תרגול היוגה למחזור החודשי של האישה
הווסת נחשבה תמיד קללה שיש לחשוש מפניה ולגדף אותה, או צורך ביולוגי שיש להתעלם ממנו. בתרבויות פרו-נשיות נחשבה תקופת הווסת לזמן בעל ערך רב לחיפוש אמת פנימית ולחידוש עצמי. בתרבויות רבות הדם עצמו נחשב בעל כוחות עצומים, במיוחד הדם הראשון שבישר את המעבר של הנערה לנשיות. דם הווסת נחשב מכושף והבטיח פוריות.
פנלופה שאטל ופיטר רדגרוב (Penelope Shuttle & Peter Redgrave) טענו בספרם החלוצי על הווסת שהשמאנים, הנביאים ואנשי הדת הראשונים היו נשים, קרוב לוודאי מפני שנחשבו בעלות עוצמה בשל הווסת. עדויות ארכיאולוגיות רומזות בתוקף שדם הווסת נערץ כמקור החיים. בשבט נבאחו, לדוגמה, כאשר החלה הנערה לדמם לראשונה, כל השבט חגג את ההבטחה המחודשת להמשך החיים.
לאורך ההיסטוריה בודדו, פחדו והתרחקו מנשים בזמן הווסת, קינאו בהן, העליבו אותן ובמקרים מסוימים סגדו להן. אבל גם העמדה החיובית וגם העמדה השלילית מצד החברה העידו על הכרה בעוצמה הנשית. רק לאחרונה זוכה הווסת להתעלמות כמעט מוחלטת, הן מצד הנשים עצמן והן מצד החברה מסביבן.
ביהדות האורתודוקסית נשים בווסת אסורות במגע עם ספר התורה או עם כתבי הקודש. אפשר לפרש זאת באופנים שונים: או שעוצמתה של האישה בזמן הווסת כל כך גדולה עד שהיא יכולה להזיק לחפצים מקודשים, או שהיא טמאה ועלולה לזהמם. מכל מקום, היא מורחקת מהספרים הקדושים, מקור הכוח הרוחני.
בניגוד לכך, תרבויות אחרות ראו באישה בווסת כמי שנמצאת בהרמוניה עם העולם הרוחני. בתרבות האבוריג'ינית האוסטרלית הנשים נחשבות מקודשות בזמן הווסת. לפי רוברט לואלר (Robert Lawler), דם הווסת נחשב בעל כוחות כל כך חזקים, שאסור לנשים להסתיר את העובדה שהן מווסתות.
בתרבויות רבות מלמדים את הנשים להימנע מיחסי מין בזמן הווסת. זוגות יהודיים אורתודוקסיים מקיימים את מצוות הנידה, טהרת המשפחה. בזמן המחזור של האישה ושבעה ימים אחריו אסור לזוג לקיים מגע מיני, עליהם לישון במיטות נפרדות ולהפגין חיבה בדרכים לא-פיזיות.
לאחר מכן על האישה היהודייה האורתודוקסית לעבור טקס היטהרות, שבו היא טובלת את עצמה לפחות 30 דקות במקווה – שהוא מאגר מים הדומה לבריכה פנימית קטנה. גם בתרבויות מוסלמיות אחדות הנשים נדרשות להימנע מיחסי מין בזמן הווסת. בדומה למנהג היהודי של טבילה טקסית אף הן טובלות את עצמן לגמרי ומתרחצות במים הנקראים בשם גוּל לאחר שהדימום פסק.
גם את הנשים הסיניות מלמדים להימנע מיחסי מין בזמן הווסת. ד"ר נאן-לו מציין כי מאחר שהנשים יותר פגיעות מבחינה אנרגטית בזמן המחזור, יחסי מין בתקופה זו עלולים לגרום להפרעות במחזור הווסת, כגון כאבי מחזור, התכווצויות ודימום ממושך. הוא מצביע על כך שזיהומים מועברים ביתר קלות בין בני-הזוג בזמן הווסת.
בתרבויות אחרות מאמינים כי האישה פולטת אנרגיה שונה בזמן הווסת. יש שבטי ילידים אמריקניים המאמינים כי
גם בהודו נחשבת אנרגיה זו למזהמת מזון. אבל לגיטה איינגר (Geeta Iyengar), שהשתלמה באיורוודה, שיטת הבריאות והריפוי ההודית המסורתית, יש פרשנות פחות מעליבה על תיאורית האנרגיה הרעה. היא מתארת אנרגיה וסתית כחום המופרש אל מחוץ לגוף.
כמו כן מסבירה גיטה שנשים הודיות אמנם מרחיקות עצמן בתקופת הווסת ממרכז חיי המשפחה והן פטורות מבישול. בזמנים ובאקלימים שבהם שררו מחלות מידבקות הרחקה זו נועדה להגן על הנשים, מאחר שהמערכת החיסונית שלהן נחלשת בזמן הווסת. השיטה ההודית מציעה יתרון נוסף: מנוחה בזמן שבו האנרגיה של האישה היא במצב הירוד ביותר.
תלמידת יוגה מוסלמית שפגשתי בניו יורק אמרה לי שזרים מפרשים מנהגים מסורתיים מסוג זה כביטוי לשעבוד הנשים. למעשה, היא מציינת, נשים מוסלמיות מברכות על ההזדמנות לנוח. אבל ככל שהודו הופכת מערבית יותר, מסורות עתיקות אלה נמצאות בסכנת היעלמות.
בתרבויות הודיות אחרות נחשבת הווסת אירוע מקודש. בטנטרה האישה לובשת צורות שונות של האלה על-פי מיקומה במחזור החודשי. בזמן הווסת עצמה היא נחשבת כנמצאת מחוץ לעולם ומחויבויותיו, ועל כן פטורה מתפקידיה הביתיים. בזמן זה היא משמשת חוליה מחברת בין העולם הזה לעולם הבא.
לטענת הביולוגית בוורלי שרסמן (Beverley Strassmann), המלמדת באוניברסיטת מישיגן באן ארבור, המחזור החד-חודשי הינו תופעה חדשה יחסית בהיסטוריה של הווסת. שטרסמן חקרה נשים דוגוניות במאלי שבאפריקה במשך שנתיים וחצי. היא גילתה שאישה דוגונית מקבלת את המחזור הראשון שלה בערך בגיל 16 ויולדת כ-8 או 9 פעמים.
היא הרה או מניקה כל כך הרבה זמן עד שיש לה מחזור קצת יותר מפעם אחת בשנה. סך הכול לנשים הדוגוניות יש כמאה מחזורים במשך ימי חייהן. שטרסמן מאמינה שהתבנית הבסיסית של התחלת וסת מאוחרת, הריונות מרובים ותקופות ארוכות ללא וסת בשל הנקה אינטנסיבית, הייתה למעשה אוניברסלית עד המהפך הדמוגראפי מפוריות גבוהה לנמוכה שהתרחש לפני כ-100 שנה. לנשים מערביות יש בין 350 ל-400 וסתות בימי חייהן.
החוקר סטפאן צ'אנג (Stephen T. Chang) אומר כי נשות חצרות המלוכה העתיקות של סין השתמשו במנהגים טאואיסטיים הכוללים טכניקות נשימה ועיסויים לעיכוב המחזור שלהן לזמן בלתי מוגבל כדי להישאר צעירות ויפות. לפי האמונה הטאואיסטית, בעוד הגברים מאבדים את האנרגיה שלהם בעת שפיכת הזרע, הנשים מאבדות את האנרגיה שלהן בזמן הווסת. במילים אחרות, צ'אנג טוען שנשירת רירית הרחם גורמת לאישה להזקין.
בחוגים מסוימים נראה כי הרפואה המערבית המקובלת מתקרבת לאמונה הטאואיסטית שדימום וסתי מתמשך ללא הפסקה מזיק לגוף. בספרו השנוי במחלוקת "האם עבר זמנו של המחזור החודשי" טוען הגינקולוג אלסימר קוטינהוֹ (Elsimer Coutinho) שהווסת היא תהליך לא בריא ולא נחוץ. הוא מטיף לדיכוי הביוץ והדימום החודשי באופן מלאכותי בעזרת הורמונים שנרקחו במיוחד לשם כך, בדומה לגלולה למניעת היריון.
באיורוודה הווסת נחשבת תהליך הסְדרה המתקן כל חוסר איזון שהתרחש בחודש הקודם. לגוף הגבר אין מנגנון כזה. רוברט סבובודה (Robert Svoboda), רופא, חוקר וסופר איורוודי, טוען שמנגנון הסדרה זה, באמצעות הווסת, יכול להיות אחת הסיבות לכך שנשים מאריכות חיים מגברים. אף על פי שההשקפה האיורוודית רואה במחזור החודשי של האישה מנגנון בריא, גם היא מקשרת את הווסת לכמה סיכונים בריאותיים.
סבובודה מציין עוד, שמאחר שלנשים יש עתה יותר מחזורים מאשר בזמנים קודמים, הן חשופות יותר לשינויים ההורמונאליים הנלווים, שכל אחד מהם משפיע השפעה רבה על רקמות השחלות, הרחם והשדיים. שינויים הורמונאליים אלה יכולים ליצור חוסר איזון או להחריף חוסר איזון קיים. אם זה נכון, זו עוד סיבה לאישה לשמור על האיזון הווסתי שלה ולטפל בעצמה במשך החודש.
מרגע שהמחזור של נערה נעשה סדיר, היא יכולה לצפות שהווסת תופיע פעם בחודש אלא אם כן תהרה. זהו מספר גדול של וסתות במשך החיים. מעבר ליצירת סביבה מתאימה לחיים חדשים, לשם מה יש צורך בווסת? אין קונצנזוס בשאלה מדוע נשים מדממות, למרות שפע התיאוריות בעניין זה. אני מאמצת את השקפות האיורוודה והרפואה המערבית, שהווסת היא תהליך של טיהור. אבל כדי לשים את הווסת בפרספקטיבה כדאי לבחון עמדות נוספות לגבי מחזור הרבייה של האישה.
נטלי אנגיאר (Natalie Angier) הקדישה ספר על מרג'י פרופט, ביולוגית התפתחותית מאוניברסיטת וושינגטון. פרופט היא המדענית הראשונה ששאלה את השאלה: מדוע לנשים יש וסת? פרופט מציעה את התיאוריה הפרובוקטיבית שהווסת היא מנגנון הגנה ושלוחה של מערכת החיסון של הגוף.
לדעתה, הדימום החודשי שוטף החוצה חיידקים מזיקים העלולים לחדור לגוף האישה על גבי הזִרמה בזמן המשגל. התגובות לתיאוריה של פרופט שהגיעו מגינקולוגים ומומחים אחרים בתחום היו שליליות באופן מוחץ. הם טענו כי לא זו בלבד שהמנגנון אינו מגונן על האישה, אלא שהיא נמצאת בסכנת-יתר לזיהומים חיידקיים בזמן הדימום של המחזור החודשי. התרומה החשובה ביותר של פרופט היא כנראה עצם הסרת הלוט מעל הנושא, שלא די שהוזנח על ידי הקהילה המדעית (הגברית בעיקרה), אלא היה בגדר טאבו.
בכל מה שקשור בקצב ההורמונאלי של האישה, במה משפיע על המחזור וכיצד אנו יכולות לחיות בהרמוניה עם הגוף שלנו, עדיין רב הנסתר על הגלוי. מה שאנו אכן יודעות הוא שלכל אחת מאיתנו ידע פנימי על הקצב האישי שלנו ושכל פעילות המעודדת מודעות עצמית וחיבור גוף-נפש יכולה לעזור לנו להתכוונן לחוכמה הפנימית שלנו ביתר שאת. אינני מציעה שנתגבר על הביולוגיה, אלא שבאמצעות תרגול יוגה נלמד לעבוד איתה.
הספר "יוגה של האישה" יצא לאור בהוצאת פוקוס.
נא להמתין לטעינת התגובות
