חיים באשליה: עכשיו בבתי הקולנוע

מתי לאחרונה יצאתם באמצע הסרט? קאביו מזמין אתכם לנסות לצפות מהצד בסרט שנקרא החיים שלכם. מי יודע, אולי תחזרו לאולם ותשנו את העלילה?

קאביו | 21/9/2011 16:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: בודהיזם
"המחשבות, מה הבעיה איתן?", זוהי השאלה שאני שומע שוב ושוב מפי מחפשים רוחניים, וגם מפי אנשים שאינם מחפשים, כאשר הם נתקלים בתורות רוחניות המתארות את היווצרות הסבל וסופו של הסבל.
 
כשמדובר בסרט אמיתי, מספיק מרפק קטן של היושב לצידנו כדי שנדע שזה רק סרט
כשמדובר בסרט אמיתי, מספיק מרפק קטן של היושב לצידנו כדי שנדע שזה רק סרט MamboZ, cc-by-sa

"הרי המחשבות הן טובות - הן עוזרות לנו ליצור, להתפתח, להתבטא ולהבין. וחוץ מזה, בזכותן הגענו עד הלום - המצאנו תרופות, גילינו תגליות, הגענו לירח. אז מה יש לך נגד מחשבות?"

ואכן, התורות הרוחניות השואבות השראה מהבודהיזם, כמו גם מורים רוחניים עצמאיים רבים, עוסקים רבות בקשר שבין מחשבה וסבל, או אי-מחשבה ואושר. על פי תורות אלה אנו חיים באשליה שיוצרות מחשבותינו, ומפספסים את האמת הגדולה והנסתרת מעינינו. אמת זו, שהיא גם השתחררות מהסבל הפסיכולוגי, מתגלה כאשר המנגנון המחשבתי מפסיק לשלוט בנו ולצייר עבורנו את תמונת העולם הדמיונית שלו. במבט שטחי על תורות אלה, אנו עלולים באמת להבין שהמחשבות הן "רעות", אך למעשה אין זה כך כלל.

במחשבות עצמן אין כל רע, כמובן. המחשבה, שהיא למעשה דיבור במילים אל עצמי, היא סוג של אנרגיה, וכמו כל דבר בעולם, היא אינה טובה ואינה רעה, היא פשוט קיימת. ברור גם שכוחה הרב של המחשבה נוצל על ידי בני האדם להתפתחות מסחררת, ולמטרות נעלות רבות: להמצאת המכונית, להכנת התרופה, לכתיבת שירים ומחזות, וגם לתכנון תוכניות לשמירה על כדור הארץ.

ככלי רב עוצמה המשמש אותנו להתפתחות וליצירה, המחשבה היא נפלאה. אך היא מפסיקה להיות כזאת כאשר היא מתבלבלת, ומתחילה לנסות ולפתור בעיות דמיוניות או לשאוף למטרות בלתי אפשריות. המחשבה יכולה לדמיין, למשל, "אני זקוקה שיאהבו אותי", ואז להתחיל לנסות ולפתור באופן אינטנסיבי, ובמשך שנים, את הבעיה הזו.

המחשבה עשויה לדמיין "אני חייב להפוך את חיי לבעלי ערך" ואז לעבוד בפרך חיים שלמים לאור משפט זה. כמעט כל אחד מאיתנו חווה מחשבה מבולבלת מסוג זה או אחר במהלך חייו, וגם את מחירה.
מציאות מדומה

במהלך הנסיון לפתור את הבעיה, מתוך נסיון תמים וכן לסייע לעצמה, המחשבה רבת העוצמה לא רק עוסקת בפתרונות לבעיות הדמיוניות, אלא יוצרת עולם דמיוני שלם שבו היא חיה.

"אני זקוקה לאהבה, אך לא באמת אוהבים אותי. אז אני לא ראויה לאהבה. ואני בכלל לא יודעת מה זו אהבה, ואני גם לא אוהבת. אז אני אשמה. אני לא שווה. וגם נראה לי שאין אהבה בעולם. העולם חרא. לא, אני הרי יודעת שהעולם לא באמת חרא, כלומר אני גם לגמרי מבולבלת.

אני מבולבלת ומטומטמת. אני לא שווה. ברור שלא אוהבים אותי במצבי הדוחה הזה. חוץ מזה, הגוף שלי רופס ופשוט לא יפה". כך היא ממשיכה לה, המחשבה, בסגנון זה או אחר, עם שיפור

קל בזמנים הטובים, והידרדרות מכאיבה בימים הקשים. כך היא הופכת מנפלאה לנוראה. כך היא יוצרת את הגיהנום האישי.

כוחה של המחשבה דומה לכוחו של מקרן קולנוע, המציג לנו סרט דמיוני, שנראה ומרגיש כמציאות אמיתית ורוטטת. הבעיה היא שבעבור רוב בני האדם חלק ניכר מהסרטים המוקרנים הם סרטי מלחמה, סרטי אימה, או סתם סרטים סוג ז'. הפתרון עליו מספרים לנו המורים הרוחניים אינה גינוי המקרן של הסרט וגם לא שבירתו.

הפתרון הוא בהתעוררות אל ההבנה שמדובר בסרט קולנוע. בהתעוררות מן הבהיה בסרט, והיזכרות בכך שמדובר בסך הכל בתמונות המרצדות מול העיניים, ובכך שאנחנו, למעשה, נמצאים בעיצומו של בילוי.

צילום: יח''צ
עולם דמיוני שלם צילום: יח''צ
דלת בית הקולנוע

אמרנו שהמחשבות אינן רעות, ושהן יוצרות סבל רק כאשר הן מבולבלות, ומקרינות סרטים מלחיצים, מדכאים או מפחידים. אז מדוע בכל זאת מלמדים המורים הרוחניים מדיטציה? מדוע הם מדברים על השקטת המחשבה? מדוע הם מדגישים שצריך "לנצח" אותה?

בניגוד לחוויה באולם הקולנוע, הסרט שיוצרת המחשבה המבולבלת אינו קל לזיהוי. כאשר אנו מזדהים עם הסרט בבית הקולנוע וצורחים פתאום, מספיק מרפק מכוון היטב של חברינו היושב מימין, כדי שנתעורר וניזכר שמדובר בסך הכל בסרט. אך אל הסרט "החיים שלי", הלוא הוא התמונות שהוקרנו לנו במשך עשרות שנים מאז שנולדנו, אנו מרותקים באופן עמוק הרבה יותר. מרפק לא יספיק, וגם לא אם ישפכו לנו את הפופקורן על הראש.

בגלל אותו ריתוק עמוק, מעורבות עמוקה שלנו בסרט, איננו יכולים להתעורר בדרך כלל אל מציאות בית הקולנוע עליה מצביעות התורות הרוחניות. לכן מציעים לנו המורים הרוחניים, תהליך אחר, הדרגתי וחכם, להיווכחות בכך שאנו חיים בסרט. הם מציעים לנו לקום ממקום מושבנו, לגשת אל דלת בית הקולנוע, ולהביט בסרט המחשבות משם, מהצד. אחר כך הם מציעים לנו לפתוח את הדלת, לעמוד עם רגל אחת מחוץ לאולם, ולצפות קצת משם. אחר כך הם מציעים לנו לצאת מבית הקולנוע לשעה שלמה.

אותה יציאה הדרגתית מבית הקולנוע היא הדבר שאליו מכוונת המדיטציה. בהתחלה התבוננות באובייקט כלשהו ולא במחשבות, אחר כך התבוננות במחשבות ממקום עמוק יותר, רחוק יותר. אחר כך השקטת המחשבות וישיבה של שעה שלמה מחוץ להן. 

כאשר נתעורר לראות את מצב העניינים האמיתי, כך מספרים המורים, נבחין בבהירות מהו הסרט, היכן הוא בית הקולנוע, ומי הוא ה"אני" הצופה. אז נוכל לחזור למקום מושבנו המרופד, לקחת עוד כוס גדולה של פופקורן חם, ולצפות בסרט המחשבות, יהיה אשר יהיה, והפעם ללא מצוקה ולא סבל. כי הסרט, כל סרט, אינו רע. והמחשבה, כל מחשבה, אינה רעה. כל הסיפור, כך מתברר לנו לבסוף, היה דייט מהגיהנום שהפך לסיפור אהבה.

קאביו הוא מורה רוחני המקיים מפגשים אישיים וקבוצתיים. פרטים על המפגש הבא, בנושא "סקס, סרטים ולשבור את הוידאוטייפ",­באתר של קאביו.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

קאביו

צילום: .

מורה רוחני הקורא לחיפוש עצמאי וטוטאלי, עם מטרה מוגדרת: סופו הבלתי הפיך של הסבל

לכל הטורים של קאביו

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_leisure/new_age/ -->