לא מערבבים מקלדות: גבי וטל ניצן
הוא איש מסעות נינוח שהעדיף להתרחק מהמולת העיר כדי לכתוב בשלווה. היא האחות הגדולה שכותבת שירים מלב הכרך התל אביבי. האחים טל וגבי ניצן התחילו מאותה נקודה, כילדים להורים דיפלומטים, את והנדודים הם לקחו לשני כיוונים שונים ועכשיו הם חובקים פרויקט ספרותי משותף
גבי מביט בטל כאילו הוא עדיין חושש מתגובת אחותו הגדולה. "כתבתי לך איזו הערה צינית בשוליים, את זוכרת."? טל מביטה בו, תגובתה מושחזת בחיוך. "לא ממש. זו הייתה הערה בונה לפחות."?
הוא סופר רבי המכר "בדולינה" ו"פרא," עיתונאי עם סגנון ייחודי. היא מתרגמת ומשוררת עטורת פרסים, שתרגמה עד היום כ-60 ספרי שירה ופרוזה מספרדית ואנגלית ופרסמה ארבעה משלה. שני כותבים שצמחו באותו "בית מרובע," עם זוג הורים דיפלומטים ילידי ארגנטינה, שעבדו במשרד החוץ ונסעו פעמיים לשליחות, פעם בארגנטינה ובשנית בקולומביה.
מתוך החיים האלה לקח כל אחד מהם משהו אחר: טל את השפה הספרדית, וגבי את חוסר הרצון להשתקע. "אני אוהב את הריגוש שבנדודים, את זה שבכל מקום אני יכול להמציא את עצמי מחדש. זה הדלק שלי," הוא מסביר. "גם אני אוהבת לנסוע, אבל לא לעקור," מבדילה טל. "אני מעדיפה לחזור לאותו המקום. הנדודים בילדות היו טראומתיים עבורי. ארבע פעמים הייתי עולה חדשה, וזה היה קשה."
מהנדודים הרוויחה טל את הספרדית שממנה החלה לכתוב. אצל גבי, שצעיר מאחותו בשנתיים, השפה הזרה לא הפכה משמעותית. "יש בתוכי ילד שיודע ספרדית, וכשביקרתי במקסיקו הוא אפילו יצא החוצה, אבל הספרדית שלי היא לא הספרדית העשירה של טל," הוא תולה בה עיניים כמעט מעריצות. "טוב, אני גם למדתי ספרדית באוניברסיטה," היא מצדיקה את אחיה.
נראה שהמסעות התכופים בילדות קירבו ביניהם, כשהאחים לבית ניצן היו העוגן אחד של השני. "אני זוכרת שבקולומביה הייתי משגיחה על גבי בהפסקות בבית הספר, שלא ירביצו לו," צוחקת טל, "ואם מישהו היה מציק לו, הוא היה חוטף ממני." גבי מופתע, לא ידע שדאגה לו עד כדי כך. אחר כך הוא מספר שבילדות המוקדמת הייתה ביניהם כמעט טלפתיה.
"עד היום אנחנו מדברים בקוד," הוא מתגאה. על הטלפתיה הזו כותבת טל בספרה החדש "לשכוח ראשונה" (עם עובד,( במחזור שירים הנקרא "באיזו ארץ"
המשחק פשוט: כל אחד משנינו עוצם עיניים בתורו, נוגע בקובייה ומנחש את צבעה. אחרי כמה ימים אנחנו מפסיקים לטעות. נוגעים ויודעים: סגול." לחברות עזרה גם העובדה שהם קרובים בגיל. "מזמן כבר אין הפרשי גיל בינינו," אומרת טל. "מדי פעם אנחנו מתחלפים בתפקידים, לפעמים הוא האח הגדול שלי." את גילם המדויק - סביב העשור הרביעי לחייהם - מסרבים השניים לחשוף. "ברגע שאתה אומר בן כמה אתה, ישר נכנס העניין ההשוואתי הזה, של איפה אתה ביחס לגילך," מסביר גבי, "אז אני מורד בעניין הגיל."
טל: "הייתי רוצה לומר בת כמה אני, אבל אני פשוט לא יכולה להסגיר את גבי." לטל, גרושתו של מטפס ההרים דניאל קרן, שני ילדים בגיל ההתבגרות; לגבי בן מתבגר מנישואיו הקודמים ותינוקת בת פחות משנתיים מבת זוגו הנוכחית.
כבוגרים, אתם מתראים הרבה?
טל: "לרוע מזלנו, בחיינו הבוגרים אף פעם לא חיינו קרוב אחד לשני, כך שאנחנו לא מתראים לעתים קרובות. בשבילי זו התארגנות לצאת מתל אביב לפרדס חנה."
גבי: "טל היא מאלה שלא יוצאים מתל אביב בלי ויזה. אני מחכה לה בתחנת הרכבת עם שלט." טל: "אנחנו מדברים הרבה בטלפון ומתראים באירועים משפחתיים."
הדמיון הפיזי ביניהם אינו מובהק, אלא עדין ומתעתע: משהו בקו הלסת, איזה ניואנס בחיוך. בטמפרמנט הם נראים הפוכים לחלוטין: טל חסרת שקט, מהירת תנועה, חדה, בוררת מילותיה בקפידה. גבי, לעומתה, נינוח, משהו בקצב שלו מזכיר תנועה של פיל; נשפך אל הספה, נותן לסיפור להוביל את משפטיו. למרות הקירבה מבחינת העיסוק, הם מעידים כי אינם מראים זה לזה כתבי יד. "יש בי סקרנות ביחס לכתיבה של גבי והערכה גדולה, ואני יודעת שגם מצדו זה ככה," אומרת טל, "אבל אנחנו לא כותבים כתף אל כתף, לא מערבבים מקלדות. כל אחד נחשף לספרים של האחר אחרי שהם בין כריכות."
גבי: "לרוב שירה לא מדברת אליי, אבל השירים של טל מצמררים אותי. השירה שלה רבת עוצמה בעיניי, וזה לא בגלל שאני מכיר אותה או קרוב אליה."
היו גם תקופות של חיכוכים וריחוק?
טל: "בגיל ההתבגרות השנתיים מינוס בינינו תפחו מאוד, וגבי הפך לאיזה צוציק לא ממש רלוונטי, שֶמה לו ולכל העניינים הנורא חשובים שלי."
גבי: "אני זוכר שהגעתי לתיכון בערד, שם בילינו את שנות העשרה שלנו, והייתה איזו ציפייה שאני אהיה תלמיד מצטיין כמו טל. מהר הבינו שאני משהו אחר, מתעניין יותר בלימודי העשרה, נקרא לזה כך. זו הייתה תקופה שבה היינו רבים הרבה."
בשנת '95 הרחיק ניצן יחד עם אשתו דאז, איימי גינזבורג, עד לארצות הברית. הוא בדיוק סיים את הרומן עם העיתונות הכתובה, שהביא אותו לשפל כלכלי, מכר את הבית ועקר לשנתיים של קרוואן וג'יפ אצל הדוד סם, שם גם התחיל לכתוב את ספרו "פרא." אחר כך בילו בני הזוג ובנם הקטן בהימלאיה ההודית והקימו מסעדת מטיילים.
"טל ואני חיינו בפלנטות אחרות, עם מושגים אחרים על החיים, וזה מרחיק," הוא מודה היום. "אולי לא הבנו אחד את השני, אבל לא שפטתי אותה או משהו כזה. אני תמיד יודע שמה שבוער בטל זה גם מה שבוער בי." וטל מוסיפה: "היינו רחוקים, אבל כתבנו מכתבים מצחיקים אחד לשני."
ומה לגבי קנאה?
גבי מפנה את דבריו לטל: "דווקא על זה יש לי סיפור שמעולם לא דיברנו עליו, אני אפילו לא יודע אם את זוכרת. זה היה כשגרנו בקריית גת, הייתי אולי בן ארבע. חגגת יום הולדת וכל תשומת הלב הייתה נתונה לך וקיבלת מלא מתנות, ואני לא קיבלתי כלום.
המתנה שהכי אהבת הייתה ערכת גובלן כזו עם צמר ומחט מיוחדת. אני הרגשתי כל כך מקופח שמצאתי הזדמנות, הוצאתי את המחט וזרקתי אותה. למחרת רצית לשחק עם זה ולא מצאת את המחט ובכית. הרגשתי נורא. פתאום הבנתי את פוטנציאל הפגיעה שיש בי. אני סוחב את זה עד היום, לא סיפרתי לך אף פעם."
טל: "מזל שזרקת את המחט, אחרת הייתי עוד רוקמת גובלנים במקום לכתוב."
לא צורב לך שגבי מפורסם ואת לא?
"אני גאה בו. ממש לא מקנאה. זה אווילי למשורר לקנא במכירות של רבי מכר, כי ברור לי שאם ספר שירים שלי יצליח מאוד, הוא ימכור פחות ממכירות של אחד מרבי המכר של גבי בסוף שבוע אחד בקניון בראשון לציון. כל כך שמחתי כש'בדולינה,' אחרי חודשים במקום הראשון של רשימת רבי המכר, נדחק משם לטובת 'פרא,' גם הוא של גבי כמובן."
גבי: "אולי הייתה קנאה כשהיינו תיכוניסטים, אבל בגדול אני לגמרי האח הקטן שלה, והיא תמיד הייתה האחות ה'קולית.' לפני איזה שנה-שנתיים היה ערב לכבודה ב’לבונטין ’7 עם אלונה דניאל שהלחינה שירים שלה, כל מיני אנשים הוזמנו לקרוא וגם אני. כשעליתי לבמה, אמרתי שאני מרגיש שסופסוף אחותי הזמינה אותי לאחת המסיבות ה'קוליות' שלה. אני לא מרגיש שאני יותר מצליח ממנה. הפרסום זה שטויות, היא הרבה יותר רצינית ממני."
בימים אלה, בפעם הראשונה, משתפים האחים ניצן פעולה בפרויקט ספרותי. טל עורכת את כתב העת "אורות," ולגיליון שייצא באוגוסט הקרוב הזמינה את אחיה לתרום. "הגיליון הזה הוא בעקבות האנס כריסטיאן אנדרסן. מהרגע הראשון היה לי ברור שאני רוצה שגבי יכתוב סיפור בהשראת 'הברווזון המכוער,' ואכן קיבלתי שלושה סיפורים מעולים," מעידה טל בהתרגשות. "אני לקחתי את זה כמחמאה שטל הזמינה אותי לכתוב," ממשיך גבי, "ואני מרגיש שבאמת יצא לי הסיפור הכי יפה שכתבתי. טל הצליחה להוציא ממני איזה צד אפל."
איך היה לעבוד יחד?
טל: "כתבתי לו מייל עם הצעות לתיקונים. הוא קיבל כמעט את כולם באהבה, וזהו. זה היה המשך הטלפתיה מהילדות".
נא להמתין לטעינת התגובות
