פנינה מוזיאונית: ביקור במסעדת אנינה
היא עגולה וגבוהה ומתהדרת בסביבה ארכיאולוגית, אבל מה שהיא צריכה כדי ליהפך לקלאסיקה הן כוסות חדשות ומזגן חזק. אלון צרפתי חושב שחוץ מזה, מסעדת אנינה מושלמת ממש כמו שהיא
קסולה דגים. אנינות באנינה צילום: בועז לביא
המודל היה מגדל ה-CNT (קאנאדיאן נשיונל טאוור) בטורונטו, אשר בראשו יש מסעדה שמסתובבת על צירה ומשלימה סיבוב שלם אחת לשעה ועשר דקות. "אמריקה? " שאלו היבנאים. "קנדה!" ענו המדקדקים.
לימים התברר שלא מסעדה מסתובבת ולא נעליים. מישהו סובב את הראש ליותר מדי מקומיים, בתחושה שהנה, הם הולכים להתגורר בעיר הקסומה והמתקדמת ביותר במדינה. האגדה שבנתה את המסעדה הסובבת היא גם זו שהחריבה אותה: במסעדה מסתובבת כזו, בגובה רם כזה, אפשר לראות את הבסיסים הצבאיים הסמוכים ואת הכור הסמוך בנחל שורק. הלכה מסעדה, נשאר מגדל אפור, עד עצם היום הזה.
אנינה צילום: בועז לביא
ב"אנינה", המסעדה במוזאון הארץ, הוגשם חלום המסעדה העגולה. טכנית, היא יכולה להסתובב על צירה. בפועל, היא מסתפקת בפרקט דק סביבה, שנותן לה גובה ומעניק לה תחושה ש - לא, אנחנו לא במטוס - כי אם באנייה. עיצוב המסעדה ידידותי למשתמש - טפטים ביתיים, שמונה שולחנות קטנים, תאורה רכה, מוזיקה נעימה. אמריקה. קנדה. אירופה. בטח לא ישראל.
הגענו בשעת צהריים של יום חם מסויט למדי. להפתעתנו, הישיבה בחוץ לא הייתה נוראה כפי שהיה מצופה ממנה - המרחב שנפרס למול המסעדה, דשא ועצי דקל מטופחים של המוזאון, מאפשר לבריזה הנעימה להגיע מהים ולאוורר את הרווח שבין הגוף לחולצה. למרות זאת, העדפנו להיכנס ולהתמזג עם המזגן. חבל רק שהחלונות מכוונים לעבר השמש (זה יכול להיות רומנטי בסתיו, בשעת ערב, לא באמצע היום של שיא הקיץ) ושדלת המסעדה לא סגורה. המזגן, על כל פנים, היה חלש למדי, ורוחו לא שרתה עלינו.
המחירים ב"אנינה" גבוהים למדי, ככל הנראה בגלל הקרבה לאוכלוסייה מרמה סוציו-אקונומית גבוהה המתגוררת סביב. כריכים נמכרים כאן במחירים שבין 42 ל-44 שקלים , סלטים מ-42 שקלים (ירקות) עד 54 שקלים (ניסואז). העיקריות כבר נושקות למאה שקלים. אנחנו לקחנו שתי עסקיות, האחת במחיר 68 שקלים, האחרת במחיר 82 שקלים (יש גם ב-110 שקלים , לנו זה נראה מוגזם).
שפצלה 3 סוגים צילום: בועז לביא
כמנת פתיחה בחרנו מרק ברוקולי - זה התגלה כמרק עם ירקות רבים וטריים, אבל הרבה ברוקולי לא מצאנו שם. המרק היה טעים, בעל מליחות עדינה וטעם ירקות עז. מנה ראשונה נוספת שטעמנו היא גלילת גרוולקס - שלושה שבלולי סלמון בכבישה ביתית ממולאים ציזיקי. מנה מדויקת להפליא, במינון הנכון, בטעם הנכון, בכבישה הנכונה - המנה הנכונה לעונה זו.
העיקריות היו מדויקות לא פחות. שפצלה, כך למדנו, היא מנה שהומצאה בגרמניה, ויש הטוענים באיטליה. פירוש המילה "שפצלה" בגרמנית הוא "דרור קטן", רמז לחתיכות הבצק הקטנטנות המרכיבות את המנה. באיטלקית הפירוש הוא "לחתוך" - גם הפעם בקונוטציה לחתיכות הקטנות.
ב"אנינה" מסבירה לנו המלצרית שמדובר בכלל במנה אוסטרית. כך או כך, כאן מגישים אותה ברוטב עגבניות סמיך, שמזכיר את מנות הפסטה הרגילות, אלא שהרוטב מצליח
לשדרג גם את השפצלה המשובח, וביחד נוצרת מנה טעימה להפליא.
גם קסולה דגים היא מנה פשוטה ומצוינת: בתוך מחבת רותחת הוגשו חלקי דגי בורי וסלמון, בתוך רוטב שמנוני ועשיר בבצל ירוק ובבצל לבן, ולצדו תוספת - אנחנו בחרנו אורז לבן. הדגים, כך נראה, טריים, המנה גדולה ומשביעה, והתחושה היא שיש תמורה לכל אחד מ-82 השקלים שהמנה עולה.
קינחנו בטארט אגסים - אין לנו מילה אחרת להגדיר אותו מלבד - מדויק. מדויק במתיקות, מדויק בעובי הבצק, מדויק בזיגוג שעל האגסים. מבריק.
הערה קטנה לסיום: סט כוסות. זה מה שצריך כדי להפוך את המסעדה לקלאסית אמיתית. הכוסות שהוגשו לנו היו מלוכלכות ולא שקופות, כך גם הכוסות שהוגשו לשולחן שלצדנו. סט כוסות או החלפת מדיח כלים יכולים לשדרג את החוויה הקולינרית. גם מזגן חדש יכול לסייע. מלבד אלה - מושלם.
"אנינה", חיים לבנון 2 (מוזאון הארץ), 03-6412288
נא להמתין לטעינת התגובות
