ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

הוריקן המחשבות: על תהליכי סחרור בדרך הרוחנית

כמו מחשב שנקלע לסחרור אינסופי, עלול כל אחד למצוא את עצמו בתוך מערבולת הרסנית, שבמקרה הטוב תפלוט אותו אל קרקעית הים. אך גם את התהליך הרוחני עצמו אפשר לראות כסוג של מערבולת, הצופנת בקרקעיתה אושר גדול. ארז שמיר עם כמה דוגמאות מהחיים

 
אי שם בתחילת שנות השמונים, כאשר למדתי מעט תכנות מחשבים, נהניתי מאד לכתוב תוכנה אשר בכוונת תחילה תכניס את המחשב שלי לסחרור אינסופי (LOOP בלשון המקצועית). זכור לי שכתבתי תוכנה שמציגה את השם שלי על המסך אינספור פעמים, עד שהייתי מכריח את המחשב להפסיק. במבט לאחור אני מתאר לעצמי שהתחביב שלי היה קצת פתטי, אם כי בהשוואה למה שילדים עושים היום בעידן האינטרנט במחשבים האישיים שלהם, ניתן לטעון כי בכל זאת מדובר ברע במיעוטו.

ואמנם, כל מי שנתקל בתוכנת מחשב שנכנסה לסחרור אינסופי יודע בוודאי שמדובר בתופעה מרגיזה, אך כי לרוב לא מדובר בסכנת נפשות או בנזק משמעותי. לעומת זאת, מי שנכנס לסחרור אינסופי בהחלט עשוי למצוא את עצמו בפני סכנה אמיתית.

מצב של סחרור מסוכן כל כך מכיוון שכל צעד בתהליך מהווה את הטריגר לצעד שאחריו, ואם אנו לא נזהרים מאוד, אנו יכולים למצוא את עצמנו עד מהרה לכודים בתוך מעגל קסמים ממנו קשה לנו מאוד להשתחרר. כך, לדוגמה, אנו עשויים להיכנס למצב של דיכאון, בו מחשבה דיכאונית אחת גוררת מחשבה דיכאונית נוספת, אשר גוררת עוד מחשבה דיכאונית, וכך שוב ושוב, עד שבתוך זמן קצר אנו שוקעים לתוך תהום של דיכאון ממנה איננו יודעים כיצד להיחלץ. החדשות הרעות הן שמדובר במצב שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו, וללא התרעה

באופן אישי נלכדתי בתחילת המסע הרוחני שלי בתוך סחרור שלילי בלתי נשלט. כמו אדם הנלכד בתוך מערבולת ונסחף עמוק יותר ויותר אל המצולות, כך מצאתי אני את עצמי נסחף אל המעמקים בלי יכולת להשתחרר או להיחלץ. רק כאשר הגעתי ממש אל קרקעית הים, כאשר מים מלוחים כבר ממלאים את ריאותיי, גיליתי כי פעמים רבות הדרך הטובה ביותר להשתחרר ממערבולות ומסחרורים היא באמצעות ויתור על המאבק. כך אנחנו מרשים לעצמנו להיסחף לתחתית, ורק אז נעים באלגנטיות הצדה ושוחים שוב אל פני השטח. עם זאת, מדובר בדרך פעולה שלא בהכרח מומלצת לכל אחד, מכיוון שלעיתים קרובות אנו יכולים להיחלץ מהסחרור השלילי זמן רב לפני שאנו מתקרבים בכלל לקרקעית.

הצעד הראשון בהיחלצות ממצב של סחרור שלילי דורש מאיתנו, קודם כל, להכיר בעצם העובדה שאנו נמצאים במצב של סחרור בלתי נשלט. לא מדובר בצעד מובן מאליו, מכיוון שבעת שאנו נמצאים בתוך סחרור קשה לנו לרוב לפתח מודעות למצבנו. בעת הסחרור, המערכות הנפשיות שלנו עסוקות כל כך בהתמודדות עם תחושת הסבל, עד שאין לנו לרוב את הפנאי הנדרש על מנת לבחון את מצבנו בצורה אובייקטיבית. עם זאת, ההכרה בכך שאנו נמצאים במצב של סחרור הכרחית על מנת שנוכל לצאת ממנו.

הצעד השני בהיחלצות דורש מאיתנו לזהות את השלבים מהם מורכב תהליך הסחרור. סחרור שלילי מורכב ממערבולת של שלבים, במסגרתה כל

שלב גורר ומחזק את השלב שבא אחריו. כך, לדוגמה, אנו יכולים להיכנס למצב של סחרור שלילי המתחיל מפיתוח תפיסה של ערך עצמי נמוך, המוביל לכך שאנו נמנעים מלהכניס את עצמנו למצבים מאתגרים, ולבסוף לכך שאנו לא מגיעים להישגים בהם אנו יכולים להתגאות - מה שנותן תוקף לתפיסה הראשונית שלנו של ערך עצמי נמוך. לרוע המזל, כפי שלא תמיד קל לנו לזהות את עצם העובדה שאנו נמצאים בתהליך של סחרור שלילי – כך לא תמיד קל לנו לזהות את השלבים השונים מהם מורכב התהליך. אולם, פעם נוספת מדובר בצעד הכרחי על מנת שנוכל להשתחרר ממלתעות הסחרור.

הצעד השלישי בהיחלצות דורש מאיתנו להתמקד באחד משלבי התהליך, במטרה לגרום לסחרור כולו לקרוס ולהיעלם. לדוגמא, אם אנו מזהים שתחושת הערך העצמי הנמוך שלנו נובעת מההימנעות הסדרתית שלנו מכניסה למצבים מאתגרים, אנו יכולים באומץ רב להכריח את עצמנו להיכנס למצבים מעין אלו, וכך אנו עשויים לגלות כי אנו לא כל כך חסרי ערך כפי ששיערנו. האתגר הגדול, מבחינתנו, הוא לגייס את אותה תחושת אומץ הנדרשת על מנת לשבור פתח דרך תהליך הסחרור. החדשות הטובות הן שדי שנצליח לשבור דרך שלב אחד בתהליך הסחרור על מנת שהסחרור כולו יחדל מלהתקיים. מבחינה זאת, אותו מנגנון מעגלי-סדרתי אשר הופך את תהליך הסחרור לעוצמתי כל כך, הוא אותו מנגנון מעגלי-סדרתי אשר הופך אותו לפגיע כל כך.

בניגוד לתפיסה הרווחת, תהליך סחרור לא חייב תמיד להיות תהליך שלילי. ואכן, בעוד כולנו חווים לעיתים תקופות בהן נדמה שהכול הולך נגדנו, כך אנו גם חווים תקופות בהן נראה שאנו פשוט לא יכולים לטעות. בתקופות אלו אנו עשויים, אמנם, להתפתות ולהאמין שיש יד חיצונית כלשהי אשר אחראית לשורה האין סופית של ההצלחות שלנו, או לחלופין שמדובר בעבודה של אלת המזל, אולם האמת היא שבמרבית המקרים מדובר במצבים בהם נכנסנו לסחרור פנימי חיובי.

אחת הדוגמאות הטובות ביותר לקיומו של תהליך סחרור חיובי, אליו אנו יכולים להכניס את עצמנו אף באופן מודע, נמצאת במסורת הבודהיסטית. "תיאוריית חמשת הכוחות" מתארת תהליך סחרור חיובי שנועד להזין ולתחזק את תהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו.

השלב הראשון בתיאוריה מכונה "שלב האמונה", והוא מתייחס לאמונה בנכונות ארבע האמיתות הנאצלות עליהן דיבר הבודהא, ובייחוד האמונה בקיומה של דרך המובילה להארה ולשחרור. חשוב לציין שעל פי התפיסה הבודהיסטית אמונה אין משמעותה אמונה עיוורת, אלא כזו הנובעת מתהליך מדורג של לימוד ובחינה ביקורתית של תורתו של הבודהא, תוך התנסות חווייתית במרכיביה השונים. לדוגמה, אנו לא צריכים להאמין לבודהא כאשר הוא טוען ש"קיום הוא סבל", אלא אנו יכולים לשבת במדיטציה ולהיווכח ישירות כיצד הן הגוף שלנו והן התודעה שלנו מלאים כמעט כל הזמן בסבל, חוסר שקט וחוסר נוחות.

השלב השני בתיאוריית חמשת הכוחות, הנוצר כתוצאה ישירה מהשלב הראשון, הוא "שלב החריצות". שלב זה הוא תולדה ישירה של שלב האמונה, מכיוון שכאשר אנו מפתחים אמונה יוקדת בנכונות הדרך הבודהיסטית, באופן טבעי אנו מתמלאים באנרגיה הדרושה לנו על מנת לצעוד בה. לדוגמה, כאשר אנו מגלים באופן חווייתי כי קיום הוא אכן סבל, אנו מתמלאים באנרגיה הדרושה על מנת לדחוף אותנו לצעוד בנתיב השחרור.

החריצות לצעוד בדרך מובילה אותנו לשלב השלישי בתהליך שהוא "שלב המודעות". הכוונה היא למודעות לכל המתרחש כאן ועכשיו, כלומר לכל מה שאמיתי. יש סיפור זן על תלמיד המגיע למורה ומבקש ללמוד על הדרך להארה. "אנו מגיעים להארה באמצעות כך שאנו אוכלים וישנים" עונה לו המורה. "אבל כל בני האדם אוכלים וישנים" מפציר בו התלמיד. "כן, אבל כשאני אוכל – אני אוכל, וכשאני ישן – אני ישן".  במילים אחרות, המודעות היא הרכיב הרוחני ההופך את הקש של הפעילות היומיומית לזהב של פעילות רוחנית.

הרביעי הוא "שלב הריכוז". כאשר אנו חיים את חיינו מתוך מודעות לכל המתרחש כאן ועכשיו, התודעה שלנו מתחילה בהדרגה לפתח יכולת ריכוז. עם הזמן, יכולת הריכוז הופכת את התודעה למכשיר דמוי קרן לייזר, המסוגל להתמקד בכל אובייקט לאורך זמן וכך להותיר אותו חף ועירום מכל תפיסה שגויה. לדוגמה, המודעות לתהליך האכילה מובילה לפיתוח ריכוז בתהליך האכילה, מה שחושף בפנינו עולם שלם של תחושות, אשר פעמים רבות משנות את כל מה שחשבנו על פריט מזון מסוים. למשל, פריט מזון שנתפס על ידינו בעבר כטעים ואהוב, עשוי להתגלות לפתע כקשה ללעיסה, מלוח בצורה בלתי נסבלת וכבד לעיכול.

היכולת להתמקד באובייקטים לאורך זמן, תוך שאנו מפשיטים אותם מכל תפיסה שגויה, מאפשרת לנו להתקדם לשלב החמישי בתיאוריית חמשת הכוחות, הוא "שלב החוכמה". החוכמה בה מדובר בשלב זה היא זו אשר מאפשרת לנו לראות את טבעם האמיתי של האובייקטים הסובבים אותנו, ומה שלא פחות חשוב - את הטבע האמיתי שלנו אנו.

כיאה לתהליך סחרור, פיתוח החוכמה מאפשר לנו לראות את נכונות טענותיו של הבודהא, עובדה אשר עוזרת לנו לחזק את אמונתנו בתורתו. מצוידים באמונה מחוזקת, אנו מפתחים עוד ועוד חריצות, המחזקת את המודעות, המגבירה בתורה את יכולת הריכוז, ומובילה אותנו לפתח דרגות חוכמה מעודנות יותר ויותר, וכך חוזר חלילה, פעם אחר פעם. ואכן, כל עוד אנו לומדים לרכוב על גל הסחרור החיובי הזה לאורך זמן, ובו זמנית לומדים להימנע מסחרורים שליליים מיותרים, אנו מוצאים את עצמנו צועדים על דרך המלך אל עבר איכות חיים טובה יותר.


לאתר של ארז שמיר

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...