ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

מאיפה באתָ: זה מה שזה, פרק 5

כשמאוחדים עם כל מה שיש זה מתוק. מה קורה כשמאוחדים עם כל מה שיש? אין כלום. כל מה שחשבת שיֵש – בעצם אֵין. וזה מאוד מתוק

גיל אלון | 30/6/2011 10:46

תגיות: מדיטציה, בודהיזם, זן בודהיזם, מאסטר, אל ארצות הזן,

להקדמה

לפרק הקודם

*

גיל: עכשיו אני רוצה לשאול על כל הקטע הזה שפתאום התחלתי לכתוב את הדיאלוג בינינו.

יוֹ: תשאל, קדימה! אמרתי לך עוד בישראל שנכתוב את זה, אבל שתחכה עד שנגיע לפורטוגל.

גיל: לָמה?

יוֹ: כי שָׁמה יותר מתאים.

גיל: איך, מה יותר מתאים?

יוֹ: הַפְּנִיּוּת, האוויר ואתה.

גיל: טוב, כאן באה השאלה הקלאסית: איך אני יודע שאני לא ממציא את זה?

יוֹ: אתה כן ממציא את זה!

גיל: אז מה כל זה שווה?

יוֹ: בגלל שבעצם אתה לא ממציא כלום. אתה רק מחבר את הקצווֹת הנכונים לְמה שכבר ממילא ידוע. זאת אומרת שהכול ישנו ואתה רק מִתחבר. אמרתי לך אתמול כשהלכת ברחוב, שמה שקורה זה, שאתה בעצם מִתחבר מחדש.

גיל: מה יהיה הסוף של כל זה?

יוֹ: אני לא יודע.

אין דבר כזה יחידת מקרה שמתרחשת, מפני שהכול מתרחש Esther Kirby , cc-by

*

גיל: מה קורה לי?

יוֹ: שְׁשש... תן למה שקורה לך לקרות לך.

*

גיל: אני מסתכל בתמונות של המרד בטיבט ודמעות מציפות לי את העיניים. מה הסינים עושים להם?
מה זה כל זה?

יוֹ: טיפשים. כולם טיפשים.

גיל: אבל התשובה הזאת לא מביאה לשום מקום.

יוֹ: כי אין לאן להגיע עם הטיפשות. אתם כבר שם. בַּטיפשות.

גיל: ומילים של נחמה אין לך?

יוֹ: לא.

גיל: והתקווה?

יוֹ: אמרתי לך, התקווה היא דבר לא פעיל, צריך לעשות משהו.
גיל: מה?

יוֹ: תקומו ותעשו.

גיל: מה?

יוֹ: תקומו ותעשו.

גיל: מה?

יוֹ: הפכו את העשייה לשבח

האל. לא במשמעות הפופולרית של האלוהים שהדתיים רוצים. אלא במשמעות שכל מעשה שלכם הוא אלוהי, שְׁמֵימִי, חגיגי. תפסיקו כבר, תפסיקו כבר, תפסיקו כבר.

גיל: איזה מן מֶסר זה.

יוֹ: מסר לְטיפשים.

גיל: זה קשה מה שאתה אומר.

יוֹ: אבל זאת האמת. הארץ תנער אתכם מעליה ותתחיל את הטיפשות מחדש.

גיל: ואז?

יוֹ: אין תגובה.

גיל: אבל בכל זאת אני מנסה לסחוט ממך איזשהו מובן חיובי.

יוֹ: זה לא התפקיד שלי. אם אתם רוצים, אתם כבר תסחטו את המובן החיובי בעצמכם.

*

גיל: למה אני מרגיש דחייה מבתי כנסת, כנסיות ומסגדים?

יוֹ: השאלה היא מאיפה באתָ.

גיל: מה זאת אומרת?

יוֹ: מאיפה באתָ.

גיל: אתה מדבר כאן על חיים קודמים?

יוֹ: אני לא מדבר על כלום. אני רק אומר שהשאלה היא מאיפה באתָ.

גיל: בסדר, כבר התרגלתי לשיטה שבה אתה עונה, אבל תענה בבקשה עם קצת יותר פרטים.

יוֹ: בסדר. מאיפה באתָ אומֵר מאיפה באתָ. מהו המקום הזה שיש אליו שייכות. של קשר. לא שייכות וקשר שאתם הטיפשים מתכוונים אלא שייכות וקשר שאני מתכוון.

גיל: אתה יותר מדי חמור ויותר מדי אניגמאטי.

יוֹ: זה בגלל המוגבלות שלך.

גיל: טוב, תחזור להסביר.

יוֹ: מאיפה באתָ. זהו. אין לי יותר הסברים.

(אני מפסיק לכתוב וחוזר כעבור כמה שניות)

יוֹ: אני רק רוצה להזכיר לך, שהמאסטֶר היפני שלך, שעכשיו בבית חולים, כַּלל בשמו את המילה טיפש.
אז אל תבין אותה באופן של קללה. למילה 'טיפשים' שאני משתמש יכולות להיות עוד משמעויות;
אם כי אתם גם באמת טיפשים במשמעות המילולית.

אם אתה מנסה להבין איפה אתה נגמר והעולם מתחיל – אתה לא יודע. וזה הכלום המתוק! צילום: cc-by turn in virginia

*

גיל: לָמה הצורך הזה שכל הזמן יקרה משהו?

יוֹ: כי אתה תחת האשליה שמשהו בכלל קורה.

גיל: כלומר?

יוֹ: כלומר שבעצם כלום לא קורה. כלום לא קרה אף פעם.

גיל: קשה קצת לקלוט את זה.

יוֹ: בגלל שהקליטה שלך מבוססת על מִקרה, על, כביכול, משהו שקורה. אבל, כשבעצם לא קורה כלום – גם אין מה לקלוט.

גיל: אז מה לעשות עם הצורך שמשהו יקרה?

יוֹ: לתת לו להיות ולהבין שכלום לא קורה.

גיל: ואז?

יוֹ: הכול קורה.

גיל: מה??!

יו: כבר דנת בזה בינך לבין עצמך בימים האחרונים ובחנת את משמעות המילה 'מִקרה': כלומר יחידת דבר שמתרחשת.

גיל: כן...?

יוֹ: אבל העניין הוא שאין דבר כזה יחידת מקרה שמתרחשת, מפני שהכול מתרחש. אם הכול מתרחש – לא יכולה להיות יחידת התרחשות.

גיל: זה נשמע מדהים!

יוֹ: זה אכן מדהים! זה באמת פשוט מדהים. אפילו אני לפעמים נדהם מכמה שזה מדהים.

גיל: זה פתאום עושה לי להרגיש שִׂמחה.

יוֹ: תזכור טוב! שִׂמחה היא הסימן לַהתחברות למה שלא קורה.

גיל: פנטסטי!

יוֹ: נכון.

*

גיל: אתה אלוהים?

יוֹ: אני מייצֵג את אלוהים, אני אלוהים ואני גם התחת של אלוהים.

גיל: איזה מן תשובה זאת?

יוֹ: זה מה שמגיע לך.

גיל: לכתוב את זה?

יוֹ: תכתוב, תכתוב.

*

גיל: מהי המדיטציה?

יוֹ: המדיטציה היא האחדוּת עם כל מה שיש.

גיל: אנחנו לא בכל מקרה מאוחדים עם כל מה שיש?

יוֹ: אתם ממילא מאוחדים עם כל מה שיש, רק שאתם לא יודעים שאתם ממילא מאוחדים עם כל מה שיש, אז אתם צריכים לעשות משהו בשביל זה.

גיל: מה?

יוֹ: מה שתרצו.

גיל: זהו?

יוֹ: כן.

גיל: יש עכשיו תחושה מתוקה בגוף שלי.

יוֹ: כשמאוחדים עם כל מה שיש זה מתוק. מה קורה כשמאוחדים עם כל מה שיש? אין כלום. כל מה שחשבת שיֵש – בעצם אֵין. וזה מאוד מתוק. זוהי השִׂמחה שדיברתי עליה. השִׂמחה שהיא הסימן לַחיבור לְמה שלא קורה.

גיל: יש עכשיו תחושה של זרם מאוד נעים בגוף. זרם מאוד עדין.

יוֹ: שים לב! כשאתה יושב כך במדיטציה, אם אתה מנסה לדעת מי אתה – אתה לא יודע. אם אתה מנסה להבין איפה אתה נגמר והעולם מתחיל – אתה לא יודע. וזה הכלום המתוק! ברכותיי!