סוד הקסם הפריזאי: בילוי בפריז וסביב לה
סוד הקסם של עיר האורות מתחיל בעושר האנושי שלה, בבניינים ובחלונות הראווה, ממשיך בגנים, בשדרות, בשווקים ובבתי הקפה ושיאו עשוי להגיע דווקא באתרים שמסביב לה. הנה כמה הצעות
סוד הקסם הפריזאי טמון בכך שזו עיר נפלאה לשיטוט. הסוד מתחיל בעושר האנושי, ממשיך בבניינים ובחלונות הראווה, בגנים ובשדרות, בשווקים ובבתי הקפה ושיאו בהפתעות המזדמנות למטייל על כל צעד ושעל. פה כיכר קטנה, כאן מיני-גינה מקושטת בפסלים ושם שלט המזמין לבקר בתערוכה.
רבים שואלים היכן ללון, ואנו ממליצים על שני כיוונים. הראשון והטרי שבהם הוא ברבעים ה-4 (המארה) וה-11 (הבסטיליה) הגובל בו. הרובע הרביעי נושק לנהר הסיין וכנסיית נוטרדם והאי סנט-לואי, וכלולים בו אתרים ידועים כמו גם מרכז פומפידו, מוזיאון פיקסו ובית העירייה, ההוטל דה-ויל. אלא שאת בתי המלון לא תמצאו בקרבתם אלא בעומקו של הרובע ויותר מכך, ברובע ה-11, שאחד מיתרונותיו הוא סצנת הלילה העדכנית.
עבורנו, התיירים מישראל, ייחודו של הרובע ה-4 הוא במורשת היהודית שלו. רחוב רוזייה היה במרכזו של הרובע היהודי, ובו וגם ברחובות הסמוכים היו פרוסים המבנים הציבוריים של הקהילה. שלטים על הבניינים מציינים זאת ומספרים סיפור. גם כיום נותרו שרידים פעילים מימי עבר, ולצידם נפתחו מסעדות כשרות ודוכני פלאפל, יבוא עדכני מהמזרח התיכון. המוזיאון היהודי ברחוב (רו) דה-טמפל שווה ביקור, ולו בזכות החלקים העוסקים במשפט דרייפוס ובמלחמת העולם השנייה.
הרובע ה-4 התחדש בשלהי המאה הקודמת, ובין סמטאותיו התמסדו בתי קפה, גלריות, מעצבי אופנה וגם הקהילה הגאה. רחוב סט. אנטואן הוא המוליך ממרכז הרובע לכיוון כיכר הבסטיליה. בדרככם, במספר 62, נמצא הוטל דה-סולי – מבנה מרשים עם חצר פנימית בסגנון לואי ה-13, המשמש כיום את הנהלת המרכז הלאומי למבנים היסטוריים. לא רחוק משם תבחינו בשלט המורה על פלאס דה-ווז'. זהו אתר חובה. זאת הכיכר המרובעת הראשונה של פריז, מוקפת מבנים מעוצבים ובעלי ארקדה. היא עוצבה בתחילת המאה ה-17 ובנייתה הושלמה ב-1825. במרכזה גן ומזרקות ואחד מדייריה המפורסמים היה ויקטור הוגו.
מכיכר הבסטיליה רחבת המימדים נמתח צפונה ומזרחה הרובע ה-11. נקודת הציון שלו, לפחות בכל האמור לחיי הלילה, הוא רחוב אוברקמפ (Rue Oberkampf) והרחובות הסמוכים לו. בימי קיץ החגיגה נשפכת למדרכות (שולחנות המסעדות ורעש המוזיקה). במהלך סיור יומי תחלפו דרך הרובע הסיני (יותר חנויות בגדים סיטונאיות ממסעדות) ותגיעו עד לבית הקברות פר-לאשס, ברובע ה-20 השכן. לא רק ג'ים מוריסון קבור שם, אלא גם מרסל פרוסט ואדית פיאף.
הרבעים ה-5 (הלטיני) וה-6 (סן-ז'רמן), שניהם בגדה השמאלית, משופעים בבתי מלון. את שני הרבעים הללו אפשר לתחום עבור התייר במשולש שבפינותיו אתרים המוכרים לכל: מהנוטרדם
כנסיית סן-סולפיס והכיכר בחזיתה ראויות לתשומת לב מיוחדת: גובהה מרשים וציורי הקיר שלה הם מאת דלקרואה, שביתו אינו מרוחק ממנה. הכיכר עם מזרקה וארבע דיוקנאותיה הפונים לארבעה כיוונים במרכזה מזכירים במידה מסוימת את רומא. גם הסורבון והאודיאון עם כיכרותיהם הן נקודות ציון ראויות.
הרחוב המרכזי ברובע הלטיני הוא בולבאר סן-מישל המעפיל מהסיין עד גני לוקסמבורג. לאורכו תמצאו חנויות ביגוד עטורות מותגים וחנויות ספרים ודיסקים, המציגות על דוכני מדרכה שפע של אלבומים וספרים במחירי מציאה. הסמטאות בין בולבאר סן-ז'רמן לסיין, ממזרח לבולבאר סן-מישל, הן בשעת ערב מרחב נוח למחפשי המסעדות. הללו מתפרנסות אמנם מתיירים, אך אפשר למצוא שם עסקות טובות וטעימות. חובבי הספר ימצאו עניין בשייקספיר את קומפני, המתמחה בספרים בשפה האנגלית ופתוחה גם בשעות החשיכה על הרציף מול הנוטרדם.
למטיילי היום יהיה זה עונג מיוחד להלך ברחובות הצרים של רובע סן-ז'רמן בקרבת הכנסייה. הללו משמשים אכסניה למספר רב של חנויות, דוכני מזון מסעדות ובתי קפה. בין רחוב סיין לרחוב מזארין מצויה כיכר פירסטנברג המקסימה. הכיכר, עם פנסי הרחוב ועציה, צנועה יותר במימדיה מהאחרות אך בכך ייחודה. חבל שאין שם ספסל. קל להגיע לשם אם עוקבים אחרי השלטים למוזיאון דלקרואה, מראשי האסכולה הרומנטית בציור, שבביתו שבכיכר הוקם המוזיאון. לא הרחק משם מצוי המנזר שעל שמו נקרא הרובע.
תחילתה של כנסיית סן-ז'רמן במאה השישית לספירה, והיא הייתה בעלת השטחים של מרבית הרובע. השכונה מסביב החלה להיבנות במאה ה-17, והמבנים המצויים שם כיום מיוחסים למאה ה-19. העובדה שהכנסייה מצויה במקום לא מנעה מהאינטלקטואלים של המאה ה-20 לאכלס את בתי הקפה שבצילה. בתי הקפה המפורסמים נושקים לכיכר סימון דה בובואר וז'אן פול סארטר, ובימים שהשמש מאירה תתקשו למצוא מקום פנוי למרות המחירים המופקעים.
יום שמש נאה מתאים גם כדי לצאת ליום מפריז. לא צריך לשכור כלי רכב לשם כך כי הרכבת הצרפתית, אם זו ה-RER הפרברית ואם זו ה-SNCF הארצית, ישרתו אתכם היטב.
◄ ארמון ורסאי: הארמון והגנים הם, למעשה, חלק מהעיירה ורסאי שהיא פרבר עטור גנים של פריז, במרחק של 23 קילומטרים ממנה. שלושה מיליון מבקרים באים לראות את המקום ששימש כחצר המלוכה עד למהפכה ב-1789, ולכן כדאי מאד להגיע מוקדם בבוקר כדי להקדים את התורים. ורסאי, אותה בנו 30 אלף עובדים וחיילים בשלהי המאה ה-17, מכילה ארבעה חלקים עיקריים: הארמון עם דירות השרד ואולם המראות (שם נחתם הסכם הכניעה ב-1918), הגנים הנרחבים, שני בנייני הטריאנון שבמהותם הם ארמונות קטנים יותר ותצוגת הפרלמנט החדשה יחסית המספרת את סיפור האסיפה הלאומית. לכל אחד מהחלקים צריך לרכוש כרטיס, גם לגנים.
הדרך הנוחה להגיע לוורסאי היא באמצעות הרכבת הפרברית ה-RER, בקו הצהוב C-5. הקו הזה עובר במרכזה של פריז לאורך הגדה השמאלית של הסיין, שם היא עוצרת בתחנות אוסטרליץ, סנט-מישל, מוזיאון ד'אורסיי, אינווליד, פונט (גשר) ד'אלמה ושדרות דה-מרס – מגדל אייפל. כיוון הנסיעה הוא מערב ויש ארבעה קווי משנה צהובים בכיוון הזה ולכן כדאי לשים לב. התחנה שלכם (והתחנה הסופית של הקו) היא ורסאי RG (ריב-גוש – הגדה השמאלית). מהתחנה הולכים ברגל מאות אחדות של מטרים.
◄ שארטר: העיר שארטר ממוקמת כ-90 קילומטרים מדרום-מערב לפריז, והיא נמצאת על הדרך לעמק הלואר. פרסומה בא לה בזכות הקתדרלה הענקית שלה שנבנתה במאה ה-13. העיר היא יעד לעולי רגל, וכאן תפגשו הרבה יותר צרפתים מאשר בוורסאי. שארטר מציעה למבקר בה גם רובע עתיק עם רחובות צרים, כיכרות, שוק מקורה (המשמש כיום כמגרש חניה) וטיילת לאורך הנהר. גם בעיר זו תמצאו את רחוב היהודים. כדי להגיע מפריז נוסעים ברכבת מתחנת מונפארנס. יש רכבות מדי כשעה והנסיעה נמשכת כ-70 דקות.
אנו לא מומחים בתחום הקתדרלות אולם מדריכי הטיולים מהללים ומשבחים את זאת של שארטר: "אחד ההישגים האדריכליים החשובים של התרבות המערבית", קובע הלונלי-פלנט. בתוך 25 שנים הוקמה הקתדרלה שסגנונה גותי. אורכה 130 מטרים ושני מגדליה, העתיק הרומנסקי והחדש הגותי, נראים למרחוק. על הויטראז'ים המרהיבים שלה צריך להביט מקרוב. עוד אפשר לבקר בקריפטה, היא הקפלה התת-קרקעית, וגם לטפס למגדל הגותי.
◄ פונטנבלו: העיירה פונטבנלו, המוקפת ביער הנושא אותו שם, מרוחקת כ-65 קילומטרים מפריז ומגיעים אליה באמצעות הרכבת היוצאת מגאר דה-ליון. פרסומה בה לה בזכות הארמון. בשעות הבוקר יש רכבות אחדות, והנסיעה אורכת כ-40 דקות. התחנה מרוחקת כ-1.5 מהארמון עצמו (הארמון סגור בימי ג'). ארמון פונטנבלו מכיל 1,900 חדרים המעוטרים בשפע של יצירות: גילופי עץ, שטיחים, פרסקות ורהיטים כמובן.
את המבנה הנוכחי יש לייחס לתקופת הרנסנס, לימיו של פרנסואה ה-1 שהותיר חותמו גם על אחדות מטירות הלואר. מאז עברו דרכו קתרינה דה-מדיצ'י, לואי ה-14 ונפוליאון. הכובשים הגרמנים במלחמת העולם השנייה עשו אותו למפקדה, ולאחר שגורשו ישבו שם עד 1965 קציני נאט"ו. הארמון, ככל הארמונות, מציע חצרות פנימיות, חמש במספר, אולמי אירועים ונשפים ודירות מלכותיות. לצד הארמון פרוסים גניו, גן דיאנה עם טווסיו והמזרקה וכן הגן הצרפתי והגן האנגלי ומעבר להם היער המרושת שבילים. לגנים וליער הכניסה היא חופשית.
נא להמתין לטעינת התגובות
