הפנינה של אפריקה
אוגנדה היא גן עדן ראשוני ובתולי, פינה בעולם שהזמן כאילו עמד בה מלכת. ענבל בריקנר בראון מספרת על המדינה שנכנסה לה ללב
בתוך כל היופי הזה חיים מי שידועים בתור "האנשים הכי נחמדים באפריקה" ואולי אפילו בעולם כולו, ולצידם כמחצית מאוכלוסיית גורילות ההרים שנותרה בעולם. על שטח של כ-240,000 מ"ר חיים כ-25 מיליון תושבים, ויש פה הכל לכולם.
אוגנדה מציעה מכל טוב למטיילים מכל הסוגים. האמיצים מביניהם יכולים לצאת לרפטינג סוער במקורות הנילוס או לשוט בסירת דייגים קטנטנה על אגם ויקטוריה, מקווה המים המתוקים השני בגודלו בעולם. ההרפתקנים ישאפו אל פסגת הריוונזורי ברכס הרי הירח המופלאים, המפריד בין
אוגנדה לקונגו השכנה.
עבור חובבי הטבע אוגנדה היא גן עדן אמיתי, ראשוני ובתולי שבו עדיין ניתן לצפות בנחת בבעלי חיים בלי לחלוק את החוויה עם המוני תיירים אחרים. אך מצב זה לא יימשך לאורך זמן. התיירות באוגנדה צוברת תאוצה לאיטה, וזרם דק של מטיילים מכל העולם הולך ומתגבר, ובצדק. לפני קבלת העצמאות מידי הבריטים ב-1962 הייתה אוגנדה מדינה שופעת ומשגשגת. ווינסטון צ'רצ'יל כינה אותה באהבה "הפנינה של אפריקה" וכינוי הזה מתאים לה גם היום.
עם זאת, לאחר קבלת עצמאותה התקשתה המדינה החדשה בצעדיה הראשונים, ובשנות השמונים של המאה הקודמת נותרה אוגנדה מרוסקת ומרוששת, אכולת שחיתות שלטונית, משוסעת על ידי מלחמות שבטים, שלטון צבאי אכזרי ושליטים שיכורי כוח, שהמפורסם מביניהם, אידי אמין, זכור לנו לרעה מפרשת חטיפת מטוס אייר פראנס ומבצע אנטבה.
מי שלא עוקב אחרי קצב האירועים המסחרר ביבשת אפריקה עלול לחשוב שאוגנדה היא מקום לא בטוח. האסונות הרבים שפקדו אותה בשנות ה-70 וה-80 כיכבו בתקשורת המערבית ואנשים רבים עדיין חושבים על אוגנדה כמדינה מסוכנת ולא יציבה. אבל האמת שונה לחלוטין. בזכות השיקום הפלאי של אוגנדה מאמצע שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90,
עיר הבירה, קמפלה, היא עיר מודרנית, תוססת ומלאת חיים, שנחשבת למנוע המניע את כלכלת האזור כולו. אבל מחוץ לקמפלה עדיין ניתן לחוות את אוגנדה כפי שהצטיירה בודאי בעיניו של צ'רצ'יל: דרכי עפר אדמדמות מתפתלות בין כפרים ציוריים, בתים קטנים עשויים קש ובוץ מסתתרים בתוך חלקות חקלאיות שופעות כל טוב, גברים חורשים את השדות עם זוג שוורים ומחרשה עתיקה, נשים בתלבושות יפות וצבעוניות נושאות כדי מים או אשכולות גדולים של בננות על ראשן.
אסור כמובן לפספס את מפלי מורצ'יסון (Murchison), מהמפלים העוצמתיים ביותר בעולם, ואת יער צ'יבלה (Kibale) שבו ריכוז הפרימטים הגבוה ביותר בעולם כולל קרובי משפחתנו השימפנזים, עימם אנו חולקים 98% מהגנום שלנו. מומלץ לא לוותר גם על שייט על נהר הנילוס בין כמות עצומה של קרוקודילים והיפופוטמים, וביקור בשמורות שונות ומגוונות בהן אפשר לראות אריות, ג'ירפות, פילים, זברות, באפלו, אימפלות, קובוס מים, קוב אפריקאי, מאות מיני ציפורים ועוד ועוד.
גולת הכותרת של הטיול באוגנדה היא ביקור מרגש ובלתי נשכח אצל גורילות ההרים הנדירות ביער הגשם בווינדי (Bawindi), ומפגש עם שבטים מקומיים, כולל שבט הפיגמים שעד לפני כמה שנים חיו גם הם ביער.
באוגנדה יש משהו מרגש, זו מדינה שנכנסת ללב, שמתאהבים בה. אולי זו השמחה והאופטימיות של האנשים הפשוטים והיפים שמקבלים אותך בחיוך גדול וברוחב לב. אולי זו תחושת האותנטיות והראשוניות בביקור בפינה הנידחת של העולם שהזמן כמו עמד בה מלכת. זו ודאי גם ההתרגשות במפגש עם השימפנזים והגורילות המדהימות שמחזיר אותך אל השורשים הכי עמוקים, וגם הביקור בטרמינל הישן באנטבה, שמככב באחד מסיפורי הגבורה הישראליים שכולנו גדלנו עליו. השפע, המגוון, היופי, האנשים הנעימים והטבע המדהים, כל אלה באמת הופכים את אוגנדה לפנינה של אפריקה.
המידע באדיבות חברת "עולם אחר"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם