רפואה הודית ציונית
ההודי הממוצע מוכן לסבול כדי להבריא בעזרת האיורוודה. הוא יסכים לבלוע צמחים מרים או לעבור הקאה יזומה. ומה אצלנו? איך מתבססת הרפואה ההודית אצל הישראלים? ד"ר שי פסטרנק נזכר באבחון הראשון שעשה לו רופא הודי אל מול מאות צופים סקרנים
מיותר לציין שהאבחנות היו מדויקות. לא במקרה מגיעים מאות אנשים ביום למרפאתו של ד"ר טריגונה. הוא נחשב לסמכות הגבוהה ביותר בהודו בענייני דופק, והיה בשעתו גם ראש האיגוד המקצועי של מטפלי האיורוודה בהודו, ויו"ר האקדמיה הלאומית ההודית לאיורוודה. הדוקטור ייעץ לי להמעיט בצריכת קפה, תה ועגבניות, ולאכול הרבה אורז. המפגש היה קצרצר. לאחר ששרבט בכתב הינדי את המרשם שלי, נשלחתי לחכות בתור נוסף, כדי לשלם עבור התרופות (על הביקור עצמו לא משלמים, ומזלו של הדוקטור שהוא גם הבעלים של בית המרקחת).
נפרדתי מכמה מאות רופי (עשרות שקלים), וכעבור זמן לא רב נקראתי אל האשנב לקבל את התרופות, עם הוראות הנטילה. היו שם גלולות, כדורים, סירופים ואבקות ממגוון בתי חרושת לתרופות איורוודיות, ארוזות בבקבוקים צבעוניים, וכמה תרופות מתוצרת בית המרקחת האישי של ד"ר טריגונה, שהוכנו עבורי על המקום ונארזו בנייר עיתון.

ד"ר טריגונה הוא אחד משלושת מייסדי ארגון "מהרישי איורוודה", יחד עם ד"ר ו.מ. דויוודי (V.M. Dwivedi) וד"ר ב. מהרשי (B. Maharshi) . ארגון זה היה חלוץ הבאת האיורוודה למערב בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים. פעילותו כוללת הכשרת רופאים מערביים כמטפלים איורוודיים, עריכת מחקרים מדעיים על האיורוודה, וייצור תרופות איורוודיות תוך הקפדה על סטנדרטים מתקדמים של בקרת איכות.
לאחר ביקורי אצל ד"ר טריגונה, ישבתי עם עוד כמה וכמה רופאים איורוודיים בהודו על מנת לראותם בעבודתם. זמן קצר לאחר חזרתי ארצה, הייתי עוזר ומתורגמן לרופא איורוודי שהגיע לישראל, ושמו ד"ר ראם אנג'נאיולו (Dr Ram Anjanayulu). הבנתי שהמקרה של ד"ר טריגונה הוא אולי קיצוני, אך לגמרי לא חריג, וכי קיים פער תרבות בין יישום האיורוודה בהודו (ואפילו בידי הודים הנמצאים במערב), לבין יישומה בידי רופאים ומטפלים מערביים.
האיורוודה בהודו של היום דומה לרפואה הקונבנציונלית במערב: רפואה טכנית, עתירת פרוצדורות פולשניות וטיפולים תרופתיים, המוענקת במסגרת זמן שאינה מאפשרת מתן תשומת לב רבה למטופל, וגם ללא התייחסות מעמיקה לאורחות חייו. בדומה לרפואה הקונבנציונלית במקומותינו, מהווה האיורוודה בהודו שיטה לטיפול במחלות חריפות ובמקרי חירום רפואיים, ולא רק רפואה מונעת או שיטה להקלה על מחלות כרוניות. תפקידה כתראפיית ספא או טיפול פינוק הוא שולי בלבד (למעט,
ההודי מוכן גם לסבול כדי להבריא בעזרת האיורוודה, ולכן יסכים לבלוע צמחי מרפא מרים או לעבור טיפולים בלתי נעימים כמו הקזת דם על ידי עלוקות, הקאה יזומה, ואף ניתוחים איורוודיים. הדבר דומה לנכונותו של המערבי לקבל טיפולים כימותרפיים, ושאר טיפולים קשים, מתוך הבנה שהדבר נחוץ לצורך החלמתו. לפחות בהיבטים מסוימים שלה, מהווה האיורוודה בהודו רפואה שווה לכל נפש, וככלל היא זולה יותר מהרפואה המערבית.
לא תמיד היו פני הדברים כך. בעת תור הזהב של האיורוודה, לפני כשלושת אלפי שנה, היתה האיורוודה (שפירוש שמה הוא "ידע החיים") נחלתם של מלכים ואנשי חצר, שחיו חיי תפנוקים. הנזירים והפרושים הסגפנים עסקו לעומת זאת ב"אחות" של האיורוודה, הלוא היא היוגה (שפירוש שמה "איחוד").
ההשוואה בין שיטות הטיפול של היוגה והאיורוודה (שכיום הגבול ביניהן מטושטש הרבה יותר) היא מרתקת, אולם אינה רלבנטית לדיון שלנו. המעניין הוא שבמקביל לטכניקות ניקוי הגוף של היוגה, התפתח באיורוודה ענף של שמירת הנעורים, שהוא אחד משמונת הענפים של האיורוודה. העיסוי האיורוודי הידוע כל כך במקומותינו הוא בסך הכל אחת מהפעולות המקדימות לניקוי הגוף בשיטה זו. ענף נוסף של האיורוודה שזוכה לתשומת לב היום במערב, ובו אתמקד במאמר זה, הוא ענף הרפואה הפנימית, שבו אמצעי הטיפול הינם אורח חיים, תזונה, וצמחי מרפא.

הרפואה האיורוודית משתמשת במגוון חומרים מן החי, הצומח והדומם. בקצה אחד של הספקטרום נמצאים חומרי מזון בעלי תכונות מרפא, כגון גהי (ghee) (חמאה מטוהרת), דבש ותבלינים. אחריהם באים צמחי מרפא שאינם תבלינים, ואחר כך חומרים מן החי, כגון קרני איילים טחונות, שתן פרות, אבקת צדפים, ועוד. בהמשך, מחצבים אורגניים כגון shilajit (חומר דמוי זפת, asphaltum), ומינרלים כגון מלח סלעים (rock salt) , ולבסוף המתכות הכבדות (זהב, עופרת, ברזל, ועוד), אותן מכינים לרוב בטכניקה מיוחדת של שריפה חוזרת ונשנית, עד להפיכתן לאבקה של מתכת מחומצנת הקרויה באסמה (bhasma).
לא כאן המקום לדון בהרחבה במצב החוקי של שימוש בצמחי מרפא בישראל, אך אציין רק שקבלת אישורים לייבוא של צמחי מרפא הודיים אינו דבר פשוט. משרד הבריאות אינו מכיר בפרמקופיאה ההודית (Indian materia medica), ועל מנת לייבא צמח המוזכר רק שם נדרשת פרוצדורה מיוחדת. למרבה האירוניה, אין פיקוח על השימוש בצמחי המרפא של ארץ ישראל, הגדלים בר בארצנו, וחלקם משמשים גם באיורוודה.
אין פלא, אם כן, שרוב הצמחים האיורוודיים אינם זמינים בישראל. ובכל זאת יש כמה צמחים הנמכרים כאן, ואין מדובר רק בצמחי מאכל.
פרומולות, כמו למשל Triphala המפורסמת, וגם כדורים או קפסולות של צמחי מרפא בודדים, וכן תה צמחים איורוודי, נמכרים על ידי יבואנים ויצרנים של צמחי מרפא הודיים, כמו מהרישי איורוודה, פוקה והימלאיה. אין ספק כי זוהי תופעה ההולכת ומתרחבת במהירות בשנים האחרונות.
ראשיתה של האיורוודה בהרי ההימלאיה בצפון הודו, שם ישבו לפני למעלה מחמשת אלפי שנים הוגי השיטה. הם היו "רישים", מעין חכמים או נביאים, שידעו את מסתריו וסודותיו של הטבע. את הידע שלהם רכשו לא רק בעזרת ההיגיון או הניסיון, אלא גם (ובעיקר) מתוך אינטואיציה והתבוננות פנימית, ששוכללו בזכות שנים של עיסוק במדיטציה.
אותם כלים עומדים כיום לרשות המטפלים האיורוודיים באשר הם, והם שאפשרו לאיורוודה לשרוד במשך כל כך הרבה שנים, וגם להתאים את עצמה למקומות חדשים. כל האסכולות של האיורוודה מבוססות בסופו של דבר על סכמה פשוטה (אך גאונית), לפיה ניתן לתאר כל דבר בעולם כבנוי מחמש "מהבוטות" (יסודות גדולים), או שלוש "דושות" (טעויות), או שלוש "גונות" (תכונות).
צמחי מרפא מסווגים אנרגטית לפי קטגוריות אלו, והאנרגטיקה שלהם נתפסת כנובעת בעיקר מארבעה מאפיינים שיש לכל צמח: טעם לפני העיכול, טעם אחרי העיכול, דרגת "חום", ותכונות מיוחדות או חריגות. הבנה של המכלול הנ"ל מאפשרת למרפא האיורוודי להוסיף לרפרטואר שלו גם צמחים ומיני מזונות שמקורם אינו הודי דווקא. ההרבליסט האמריקני, ד"ר דייוויד פראולי (Dr. David Frawley), סיווג כך גם את הצמחים העיקריים של ההרבליזם האירופאי והסיני.

לפני מספר שנים טיילתי בכרמל עם המרפא האיורוודי ד"ר קידר שנדה (Dr. Kedar Shende) על מנת להראות לו את צמחי המרפא של ארץ ישראל. נתתי בידיו עלה של צתרה ורודה (Satureja thymbra), והוא הריח וטעם אותו. מיד אמר לי שבצמח זה אפשר להשתמש כמו ב"אג'ואן" (כרפס ריחני). מתברר ששני הצמחים לא רק דומים בטעמם זה לזה, אלא גם משמשים, האחד ברפואה העממית הערבית והשני באיורוודה, לשיפור עיכול המזון לאחר ארוחה כבדה, ולטיפול בנזלת ומחלות אחרות של דרכי הנשימה.
מעניין שאין כל קירבה בוטנית בין שני הצמחים. הצתרה הוורודה היא ממשפחת השפתניים, וה"אג'ואן" ממשפחת הסוככניים. במקרה של הצמח הראשון משתמשים בעלים ובמקרה של הצמח השני, בזרעים.
בפרקטיקה שלי, המשלבת אבחון וטיפול איורוודיים עם תמציות פרחי באך, אני נעזר באבחון האנרגטי האיורוודי (המתבצע , כמו אצל ד"ר טריגונה, בבדיקה של הדופק) על מנת לבחור למטופל תמציות באך מתאימות.
הספרות האיורוודית מלאה בהמלצות לתזונה ולהתאמת אורח החיים לעונות השנה ולגורמים נוספים. מאחר שהמזונות בארץ ישראל, כמו גם האקלים, תפיסת הזמן וגורמים רבים נוספים, שונים מאשר בהודו, עליי להתאים ללא הרף את ההמלצות שבספרים למציאות הישראלית. זהו תהליך מתמשך של "תרגום", שמתחיל באינטואיציה ומשתכלל עם ניסוי וטעייה ועם הניסיון.

בישראל, שלא כמו בהודו, יש להקדיש למטופל זמן רב בכל מפגש, להתייחס גם לאבחנות הקונבנציונליות שלו ולהאזין לקשיים הנפשיים שלו. הטיפול שאנו יכולים לתת כאן מבחינת צמחי מרפא ופרוצדורות פולשניות הוא מוגבל יותר מאשר בהודו, ולכן ניתן דגש רב יותר על אורח חיים ותזונה.
היבט מעניין של הרפואה המשלימה בישראל הוא היותה ציבורית ברובה (מרבית הטיפולים ניתנים בקופות חולים ובתי חולים). האיורוודה, בשונה משיטות כמו רפואה סינית או הומיאופתיה, היא עדיין נחלתם של מטפלים פרטיים, כאשר טיפולי העיסוי המפנקים ניתנים בעיקר כטיפולי ספא בבתי מלון.
אין ספק שככל שחוזרים לארץ יותר ויותר ישראלים שטיילו בהודו, כך יגדל משקלה של האיורוודה בתוך כלל טיפולי הרפואה המשלימה הניתנים בישראל, ומשקלם של צמחי המרפא האיורוודיים בתוך תמהיל האמצעים הטיפוליים של המרפא האיורוודי הישראלי יגדל אף הוא.
אחד הביטויים לכך הוא הקמת העמותה הישראלית לאיורוודה שנוסדה לפני פחות מחצי שנה וכבר מונה יותר משישים חברים. ב-18 בדצמבר יתקיים הכנס השני של העמותה שיעסוק בצמחי מרפא וימצאו בו עניין מטפלים מכל השיטות העוסקות בצמחי מרפא.
האתגר הגדול ביותר, ולטעמי המעניין ביותר, יהיה לאו דווקא לייבא את האיורוודה כמות שהיא לישראל, אלא להיעזר בעקרונות האיורוודה כדי לסווג את צמחי המרפא והמזונות המקומיים שלנו, וליצור מעין איורוודה ישראלית.

עם סיום ביקורי בהודו, מיד לפני ששבתי לארץ, חזרתי לביקורת אצל ד"ר טריגונה. כפי שכבר ידעתי מבדיקה עצמית של הדופק, הייתי ב"איזון מושלם", וד"ר טריגונה אישר זאת. הטיפול הצליח. אבל במקום שבו מכירת צמחי מרפא היא מקור ההכנסה היחיד, אי אפשר לצאת פטור בלא כלום. הדוקטור הטוב רשם לי כ"מניעה" סירופ ל"חיזוק מערכת העצבים". גם בזה, כמובן, הוא צדק.
כנס צמחי מרפא איורוודיים של העמותה הישראלית לאיורוודה יתקיים ביום שישי, 18.12, בין השעות 9:00 עד 15:00 ויכלול הרצאות של רופאים איורוודיים מהודו בנושא הרבולוגיה. הכנס פתוח לקהל הרחב. פרטים נוספים על הכנס ניתן למצואכאן
ד"ר שי פסטרנק (MD) הוא רופא מערבי ומטפל באמצעות איורוודה ופרחי באך.