יפני דופק שניצל: הטייק אווי מבנטו
מרק המיסו שהגיע ממסעדת בנטו היה כה מעודן, שנראה שיוכל לשמש כנוזל בו יגדלו ילדי המבחנה של העתיד. אבל יואש פלדש לא עצר שם: הוא הזמין גם סנדביץ' סושי ושניצל יפני
גבר צעיר מרים את השפופרת במסעדה המגדירה את עצמה "פאסט פוד יפני". מצפייה בסרטים באינטרנט למדתי שיש שני סוגים של יפנים: יפנים שכל גופם חלק משיער, ויפנים שעירים. ממדיהם של השעירים בדרך כלל גדולים יותר. אבל לפני שאני מצליח לעמוד על טיבו של האיש, הוא מבקש ממני להמתין, ואחרי דקותיים עונה אישה. קולה מלא חיוניות. אני נבוך ומאוכזב. אין לי שום מידע על נשים יפניות. מנגד, היא כנראה אינה יפנית.
אני מזמין, ולהפתעתי אחרי כל מנה שאני מציין, האשה מתקנת בסבלנות את היפנית שלי. נדמה שהיא עושה זאת למעני, בתנועה של נדיבות הלב, ולא כדי להזין את האגו שלה. היא נשמעת מסוג הנשים השקטות עם הרצון הפנימי העז. אני מדמיין אותה שחומה עם עיניים בולטות מעט, מוקפות אייליינר עדין.
אחרי 25 דקות, צלצול בדלת. בחורה נמוכה עומדת מולי בסוויטשירט חום ומכנסיים הדוקים. יש לה קסדה לבנה, להגן על גולגלתה, והיא ממלאת אותה היטב. לחייה החומות נלחצות אל דפנותיה. היא אוחזת את המשלוח בשתי ידיים מול שדיה. אני שואל אותה אם קר בחוץ.
לא, היא משיבה, לי זה נעים.
ובאמת, אין שום סיבה לשאלה שלי: השמש זורחת בחוץ ומחממת את העצמות.
אני לוקח את החבילה, שם מטבע בידה הרכה, המזכירה יד של בובה, ומתבונן בה יורדת במדרגות, אחת אחת, בזהירות.
המשלוח
אנחנו פותחים במרק המיסו המהביל, שהגיע בחינם במסגרת מבצע החורף. צבעו חום בהיר. אני לוגם ממנו. אצות שלמות מתנופפות בו. חתיכות זעירות של טופו. טעמו מעודן. הוא אינו סובל ממליחות היתר של בני מינו בעיר. ילדי המבחנה של העתיד יגדלו בתוך נוזל כזה.
כעת אנחנו פותחים את הקופסאות היפות. בראשונה נחה "קומבינציה מס' 3", שמסודרת באורח נאה על הקרטון עם ערימה ורדרדה של ג'ינג'ר וואסאבי. יש בה ארבעה סוגי סושי, ואני מתחיל בצמחוניים: מאקי ספיישל ווג'י אינסייד-אאוט – בטטה וקנפיו (דלעת יפנית מוחמצת) עטופים באבוקדו ושומשום שחור - ומאקי טמאגו, שמתגלה כחביתה מגולגלת באורז ואצה. אני מרכז את תשומת לבי במתרחש בתוך פי. העניינים שם תחת שליטה.
ממשיכים במאקי סלמון סקין ומלפפון, ובמה שנראה ליוני כפסגת המשלוח - סנדוויץ ספייסי טונה (2 יחידות), עם אבוקדו. הוא קצת קמצני מבחינת יחסי דג-כל השאר, ואני קצת חשדני כלפי הרוטב שבתוכו (מיונז?) - אבל אנחנו בכל זאת נהנים.
בקופסה השנייה נח "בנטו טורי קטצו", או כפי שהסבירה לי הטלפנית: שניצל יפני. קשה לומר מה יפני בו. מדובר בחזה עוף, מצופה בשבבי פנקו (פירורי לחם), שטוגן ונחתך לרצועות ארוכות. הוא טרי וחם, ואנו טובלים אותו ברוטב כתום ומעט חמצמץ שנותן לו את הטוויסט המזרח-רחוקי המבוקש. לצדו של השניצל יש ערימה של אורז עם בצל ירוק וכרוב, שתיבולו הטוב צבע אותו בחום, וסלט חסה מוצלח. ולצד כל אלה, כדי לתת תחושה שלא מדובר בארוחה ישראלית טיפוסית, נח גם סושי - מאקי עם בטטה צלויה ואבוקדו, עטוף בשומשום שחור.
אנחנו נהנים מהאוכל. חומרי הגלם אינם עילאיים, ואינם מתיימרים להיות כאלה. גם ההכנה לא מסובכת. אבל ניכר בו שנעשה בתשומת לב ומתוך מחשבה. יוני מוזג לי כוס סודה, ואנחנו חוזרים אל הספה. הוא מניח את ידו על חזי. יחלפו רק כמה דקות עד ששנינו נעצום עיניים.
הערה: הארנב המכני יצא לחופשה, ויחזור בשבוע הבא.
החשבון:
מרק מיסו – חינם!
קומבינציה 3 – 38 שקלים
בנטו טורי קטצו – 41 שקלים
דמי משלוח – 7 שקלים
סה"כ 86 שקלים
........
בנטו, אתר המסעדה.
נא להמתין לטעינת התגובות
