צדקה תציל מקארמה
אפשר לקצור את הפירות של תרגול מדיטציה גם מבלי להתיישב על כרית ולעצום עיניים, אפילו לרגע אחד. אלא שיש תנאי אחד, קטן ומהותי: עליך לעשות מבלי לעשות בשביל עצמך. קוראים לזה קארמה יוגה
זהו תהליך שלא מתחולל רק ברובד השכלי. כל הגוף משתתף בחוויה שחופנת בתוכה את ההבנה הישירה, לפיה קיים כוח שמכוון ודואג שכל אחד ואחת יקבל בדיוק את מה שמגיע לו. במזרח מכנים אותו "קארמה" ומייחסים לו את המנגנון שמסדר את הגורל העתידי של כל אחד על סמך מעשי העבר שלו.
הקארמה איננה שיטה חינוכית של חטא ועונש. זוהי תורת סיבתיות מורכבת, שמציגה לא רק את התוצאות המיידיות הפיזיות של כל פעולה, אלא גם את התוצאות המושהות שלה, שיגיעו רק בשלב מאוחר יותר. כך, אם זרקת אבן על מישהו התוצאה המיידית של פעולה זו היא שהאבן תפגע בו, אך האפקט הקרמתי המושהה הוא שהאלימות שהפנת אליו תשוב אליך ביום מן הימים, ואתה תיפגע בדיוק כשם שפגעת.
תורת הקארמה לא טוענת שהאלימות שיצרת תפגע בך משום שמישהו שיושב על איזה ענן רוצה לחנך אותך. היא טוענת שאתה תיפגע מהאלימות שחוזרת אליך פשוט משום שהיקום פועל כמו הד שמחזיר אליך בדיוק את האנרגיה שזרקת לתוכו. ההד החוזר, התוצאה המושהית החבויה, הוא פרי הקראמה. בסנסקריט מכנים אותו קארמה-פאלה. כאשר אנחנו נקשרים למה שאנחנו עושים, אנחנו יוצרים זרעים קארמתיים שיום אחד ישאו פרי.
בדרך פשוטה יותר ניתן לומר שעל פי חוקי הקארמה תקצור תמיד את מה שזרעת. אם זרעת תפוזים יום אחד יצמחו לך תפוזים, אם זרעת אבטיחים תצמיח אבטיחים. אבל אף פעם לא יקרה שזרעת אבטיחים ויצמח לך עץ בננות. אם החיים שלך עכשיו מלאי סבל זה אומר שאי פעם, בחיים האלו או באלו הקודמים, זרעת בך ו/או באחרים זרעי סבל. ואם החיים שלך מלאי אהבה ואושר, זה אומר שזרעת פעם זרעי שמחה ואהבה.
שלא כמו בתרבות המערב שדומה שהיא "נעולה" על צבירת הטוב, במזרח שואפים להשתחרר גם מהקארמה הטובה וגם מזו הרעה. הקארמה, בין אם היא "טובה" או "רעה", נחשבת שם לדבר מה מחייב וכובל. התגלית החשובה של המזרח, שלמיטב ידיעתי אין לה אח ורע בשום מקום אחר, היא שניתן לפעול מבלי להפעיל את מנגנון הגורל, מבלי להצמיח פירות קרמתיים ומבלי ליצור הד חוזר.
למעשה, שאיפתו של היוגי היא לפעול בעולם בדרך שיש בה רק סיבה ותוצאה ישירות, ללא אפקטים ארוכי טווח על העושה. המפתח לפעולה החופשית הזו הוא אי-היקשרות. כלומר, לעשות מבלי לשאוף לרווח אישי כלשהו מהעשייה. האמונה הגורסת כי יש "אני" נפרד שעושה ומרוויח, היא המצמיחה פירות קרמתיים ואפקטים ארוכי טווח. אלו פועלים באמצעות תשוקות ובאמצעות פחדים מפני תוצאות המעשה, הכובלים את העושה למעשיו ויוצרים הד קרמתי חוזר שישוב אליו בצורה בלתי נמנעת. לעומת זאת, כאשר פועלים ללא תחושת
דרך פעולה כזו בעולם מכונה "קארמה יוגה", מושג שמשמעותו "עשייה מתוך איחוד". מאחוריו נמצא הרעיון לפיו גם מי שיש לו מזג דינמי ואוהב לעשות ולחיות בצורה מלאה בעולם, יכול להתפתח רוחנית במהירות יחסית ולהגיע בעזרת הקארמה יוגה לאותם גבהים שאליהם שואף מי שמודט בבדידות כל חייו. אלא שיש תנאי אחד קטן ומהותי: עליך לעשות מבלי לעשות בשביל עצמך.
זה לא חייב להתחיל בצעדים דרסטיים. די להקדיש בתחילה שעה-שעתיים בשבוע לעשייה חרוצה שאין בה כל תועלת אישית. עשה למען אחרים מבלי לצפות לתגמול כלשהו, עשה למען זרים שאולי אפילו לא ידעו שאתה הוא זה שעוזר להם. אל תחפש גם שום גמול פנימי, אל תבקש להתפאר בעצמך ולהגיד, 'אני עשיתי', 'אני רוחני ונעלה', 'אני אלטרואיסט' - כל אלו יכבלו אותך שוב לגלגל הקארמה.
בכתב היוגי העתיק, הבהגאוואד גיטה אומר קרישנה: "בלי להקשר לפירות העשייה, עשה את הדברים כאילו מתוך חובה, מכיוון שבאמצעות עבודה ללא היקשרות תשיג את הגבוה ביותר". כלומר, תעזור לאחרים כאילו מתוך חובה וכשתסיים, אל תחשוב יותר על מה שעשית, אל תתגאה, אל תחשוב עוד שאתה הוא זה שעושה - ותראה איזה חופש מעניקה העשייה מבלי להיות העושה. תיווכח בשקט שממלא אותך כשאתה חדל לבקש את תועלתך האישית. אז, תגלה שהחופש האמיתי הוא החופש מעצמך.
מכאן, שענווה אמיתית אין לה שום עד ושום קול שיכול להצהיר על קיומה, ואתה יכול לעבוד במרץ מבלי לבקש כל תמורה. העבודה הנמרצת תוכיח לך שאתה לא מי שחשבת שאתה. התשוקה לעבודה מקורה לא באנוכיות אלא באהבה, שגדלה בכל רגע שאתה עושה מכל הלב מבלי לבקש דבר. אבל דע, שגם האהבה לא שייכת לך - כי אם תחשוב 'אני הוא זה האוהב', שוב תמצא את עצמך כבול לגלגל הקארמה. כשאתה מקשיב לאהבה אתה יודע שהיא לא שלך אלא אתה שלה. האהבה אוהבת דרכך, ואתה מביט ורואה כיצד היא שועטת, נותנת ופועלת דרכך.
המפתח שהופך את הקארמה יוגה לנגישה הוא אקט ההקדשה. הבהגאוואד-גיטה אומרת: "הענק לי את כל עבודותיך תוך ידיעה שלמה של טבעי, בלי שום בקשה לרווח, בלי שום בקשת בעלות, בלי שום עצלות"... ההקדשה היא הענקת כל פירות העשייה לכוח עליון. בדרך זו אתה מוותר על כל היקשרות אישית לעבודה, כך שלפני שהעבודה מתחילה ולפני שמתחילים לתרגל קארמה יוגה, יש להקדיש את פירות העבודה לכוח עליון. בצורה טקסית כזאת ניתן לנטרל את המנגנון שיוצר קארמה והיקשרות.
ההקדשה כוללת סוג של תפילת לב שבה מנסחים בקשה לכוח עליון שיקבל את כל פירות העשייה. בשלב הבא מתכוונים, ככל שאפשר, ליצירת קשר עם אותו כוח עליון ולתחושה שתאשר אם הוא קיבל את פירות העשייה. זהו אקט סמלי, ואת מידת יעילותו קובעת כנות הכוונה והאמונה. בזמן תפילת הלב אנו מציעים לאותו כוח עליון את עצמנו, על מנת שהוא יעבוד דרכנו.
במהלך טיפולי שיאצו, רייקי ושיטות טיפול אלטרנטיביות אחרות, המטפל נפתח אל היקום או אל הכוח העליון, ומבקש לשמש ערוץ שלו. בדרך זו לא רק שהוא מתחבר לאנרגיה ולכוחות ריפוי גדולים מכוחותיו האישיים העובדים עכשיו דרכו, הוא גם מגן על עצמו מפני המחלות והבעיות של המטופלים שלו. בין אם המטפל מודע לכך ובין אם לא, הוא מבצע סוג של הקדשה וסוג של קארמה יוגה, במידה שהוא אכן נפתח ומאפשר לעצמו לשמש כערוץ.
לעתים, ברגעי חסד שאין בהם עוד אנוכיות, מדווחים אנשים רבים גם מחוץ לעולם הרוחני על תחושה לפיה אותו כוח עליון עובד דרכם. סיפור מפורסם כזה מיוחס לרופא במלחמת העולם השנייה, שעבד ללא הרף וללא שינה במשך ימים ולילות, כשהוא מנתח את הפצועים בזה אחר זה. סביר להניח שהרופא הזה לא ידע דבר על קארמה יוגה או על ההקדשה, אבל הוא דאג לאחרים יותר מכפי שדאג לעצמו. כך הוא נכנס לתדר של אותו כוח עליון, שהעניק לו את הכוח לעבוד זמן רב כל כך ללא הפוגה. מספרים שאותו רופא ניסה, בתקופה מאוחרת יותר של חייו, ללמוד במשך כמה ימים ולילות ברצף לאיזה מבחן חשוב. אבל הפעם, כשלנגד עיניו עמדה רק טובתו האישית, כוחותיו לא עמדו לו.
הסוד הגדול שטמון בקארמה יוגה הוא שלא רק שהיא לא יוצרת קארמה חדשה: היא גם מנקה, ואפילו שורפת, את הקארמה שנוצרה בעבר. בטיבט מספרים על חייו של אחד היוגים הידועים בעולם, הנקרא מילרפה ורצח בנעוריו 35 אנשים בעזרת קסם שחור. בהמשך חייו, על מנת לבטל את הגזרה הקרמתית הנוראה שהמתינה לו ועל מנת לכפר על חטאיו, הוא הקדיש שנים רבות של עבודה מאומצת לבניית בתים ולהריסתם, במצוות הגורו שלו - מארפה. בתנאי קור מכפירים הוא עבד בעבודה מאומצת, שלא נשאה כל רווח, לא עבור עצמו ולא עבור זולתו. בעזרת תרגול הקארמה יוגה הזה, הוא ביטל חלק נכבד מהגורל המר שציפה לו.
את המשך חייו הקדיש מילרפה למדיטציה במערות בהימאליה. שם, בתום עשרות שנים, הוא השתחרר לא רק מהקארמה של מעשי הרצח שהוא ביצע אלא מכל הקארמה האישית שלו וזכה בהארה ובחירות רוחנית. לאחר שביטל כליל את האני הנפרד שלו, לקארמה לא היה עוד במה להיאחז, והיא נמוגה.
אני לא יודע כמה מאתנו יגיעו לחרות עשירה כזאת, אבל אני יודע שכל צעד שנעשה בכיוון זה הוא צעד ראוי. בשלב זה, אתוודה ואומר שהחוויה המתוארת בתחילת הדברים, זו המדברת על הסדר הצומח מתוך הכאוס האישי, היא חווייתי האישית. זה היה הזרע שמתוכו התחלתי לצעוד אל היוגה ואל הרוח.
שנים רבות עברו מאז אותו הבזק ראשוני של ידיעה, ובמהלך שבע השנים האחרונות הקדשתי ועודני מקדיש את רוב זמני לקארמה יוגה. וגם אם אין לי כשרון רב לדבר, וגם אם רוב הזמן אני די עסוק בצרכיי וברצונותיי – אפילו במהלך אותן פעולות שבהן אני מתרגל קארמה יוגה – הרי שעדיין משהו בפנים זז. מרכז הכובד האנוכי שהיה פעם כל כך מוצק נהפך לגמיש יותר, והוא מפנה לאט את מקומו לנתינה מזינה וממלאת.
ולעתים, בתוך שטף העבודה של הקארמה היוגה, במיוחד ברגעים של לחץ ומאמץ, נסדק לי השריון ואושר גדול זורם מבין ידיי העובדות. אז, התלהבות גדולה ממלאת את לבי ושקט לא מוסבר סופג אליו פתאום את מחשבותיי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם