שווה קריאה: מצב ההשתוות
נסים אמון על מצב פשוט שהוא גם שלב גבוה ביותר בהתפתחות הרוחנית. הוא מביא איתו את הצניעות האמיתית, שאינה ערך או חובה - אלא פועל יוצא של מי שהווייתו השתוותה
יום אחד בא איש אל אחד המתבודדים וביקש ממנו שיקבלהו להיות עימם.
אמר לו המתבודד: "ברוך אתה בני, כי כוונתך טובה היא, אך אמור לי, האם השתווית או לא?"
ענה לו האורח: "אנא, באר דבריך."
אמר לו המתבודד: "שני בני אדם, האחד מכבדך והשני מבזך, האם הם שווים בעיניך?"
אמר לו: "לא, כי אני מרגיש הנאה ונחת מן המכבדני, וצער מן המבזה אותי."
אמר לו: "בני לך לשלום. כל זמן שלא נשתווית, ועד אשר לא תרגיש הבדל לא בכבוד המכבדך ולא בבזיון המבזך, אינך מזומן להיות קשור באחד. הכנע לבבך הכנעה אמיתית עד שתשתווה, ואז תוכל להתבודד."
סיפור עתיק זה, שהגיע מהרב אבנר שהיה מתלמידי הרמב"ן, מתייחס אל קהילת המתבודדים היהודיים שהיו בגליל, אך באותה המידה יכול היה לבוא ממסורת המתבודדים ההינדיים אשר בהימלאיה, מקהילות המתבודדים של טיבט, ממנזרי הזן שבהרי סין או ממסדר המתבודדים הסופי שבצפון אפגניסטאן.
מצב ההשתוות הוא שלב גבוה ביותר. מעבר לו קיים רק מצב ה"אחדות", שבו הופכים להיות אחד עם הדבר הכי הגדול. בסיפור היהודי מתבקש האורח להגיע למדרגת ההשתוות עוד בטרם יצטרף למתבודדים, בעוד דרך הזן שונה מעט והיא פיתחה מסלול הפוך. באמצעות טכניקת התבודדות פשוטה וקצרה, היא הפכה את ההתבודדות לתרגול העיקרי והיומיומי שלה. היא קראה לה מדיטציה, והיא טוענת שזהו הכלי להגיע באופן מעשי אל ההשתוות.
בזמן הישיבה במדיטציה חולפים בראשנו הדים ממאורעות היום. מי אמר לנו דבר נעים, מי אמר דבר קשה, מי אוהב, מי כועס, מי מפרגן ומי לא מעריך מספיק. כשרק מתבוננים בזרם המחשבות וברגשות המתלווים לו, הכול הופך להיות כמו גלים של ים, באים ונסוגים, שוב ושוב, ללא הפסקה. כל גל אמנם שונה ממשנהו, אך בסופו של דבר כל הגלים הם אותו הדבר.
בהמשך, מצב ההשתוות מביא אותנו להכיר בכך שכולנו אותו הדבר. שכולנו, וכל מה שסובב אותנו, עשוי מאותו חומר וחולק את אותה מהות ראשונית ונקייה. מצב ההשתוות מביא איתו את היכולת להסתכל על הדברים כולם בגובה העיניים, לא מלמעלה ולא מלמטה. הוא מביא איתו את הצניעות האמיתית, שאינה ערך או חובה אלא פועל
המקובל יוסף גיקאטילייה אמר שכל מי שיתקן מידותיו, יישר דרכיו ומעשיו וירדוף אחר הענווה בתכלית השלמות, תשרה עליו השכינה ולא יצטרך ללמוד מבשר ודם, כי רוח אלוהים תלמדנו ישירות. גם כאן הגישה היא כלל עולמית, וגם כאן כל אדם, יהא הינדי, טיבטי, אינדיאני, נוצרי, יהודי או מוסלמי - כל אדם בעולם אשר יעשה את דרכו בהתמדה, בחריצות ובצניעות אל עבר ההשתוות, יוכל להגיע אל מדרגת האחדות. במדרגת האחדות, אם תשתמשו בסוד ההתחברות הישירה שיש בה פתיחות מלאה ואין בה כל עשייה, תוכלו ללמוד ישירות מהדבר שאין לו שם, הדבר שהיה קיים עוד בטרם המציאו שמות, שאפילו לקרוא לו "דבר" זה כבר יותר מדי.
הטאואיזם, שמתמקד אך ורק ב"אחד" – בטַאוֹ - לא מרבה בתיאורים מיסטיים על מדרגות ומצבי תודעה מיוחדים. בטאואיזם יודעים שאם השורשים של העץ נטועים באדמה הנכונה, הפירות שיצמחו יהיו רק המשך טבעי של התחלה טובה. השורשים של הרוחניות הגבוהה, של מדרגת ההשתוות ושל מדיטציית האחדות, הם למעשה יומיומיים ופשוטים הרבה יותר מכפי שנוטים לחשוב. כך הם מתוארים ב"ספר הטאו":
"תרבות מתנשאת
היא תחילתו של תוהו,
למדנות ופולחן
הם ראשיתה של כסילות.
אל תהיה פילוסוף
פשוט תהיה אדיב
וזכור כי הצדק
בא מאהבה.
לך בעקבות הטבע,
והכול כבר יקרה לבד."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם