ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

ברומא תהיה עצמך: פרוייקט הספות

באמת שזה לא חשוב איפה מתרגלים את הדהרמה, כל מצב וכל התנסות הם הזדמנויות לטעום חופש. אביגיל גרץ מתרגלת חיים ברומא

אביגיל גרץ | 8/9/2011 14:06

יחסית לכל שנות התרגול שלי, השנה הזו הייתי בהכי פחות ריטריטים. יחד עם זאת לא היה יום בו לא תרגלתי דהרמה בצורה זו או אחרת.

בין אם זה היה במדיטציות פורמאליות ובין אם זה היה בפקקי תנועה מעצבנים או סתם בשתיית תה אל מול השקיעה, יכולתי להרגיש את החיים שלי מתרחשים וניסיתי להיות כמה שיותר חופשייה בתוכם, גם כשדברים לא הסתדרו לי והתאכזבתי וגם כשדברים שחששתי מהם מאוד, כמו עריכת הספר שלי, כן הסתדרו.

לחייך ולפתוח את הלב אל מול זר ולקוות שהוא יעשה את אותו הדבר. צילום: איתן הרמן צילום: איתי הרמן

הסיבה העיקרית לכך הייתה בן הזוג שלי שפגשתי בתחילת השנה ושזרעי הבודהה בתוכו היו גדולים ובשלים במיוחד. השאלות שלו על רגעי החיים והרצון שלו להשתחרר ולהיות חופשי, הם חלק מהוויית היום יום שלו למרות שהוא ממש לא הגדיר את הרצון הזה בתוך מסגרת בודהיסטית.

הוא חי את הדברים וכמחנך ילדים גם ניסה להעביר אותם הלאה. המורה מרטין איילרוד איתו תירגלתי בקיץ שעבר אומר שהזוגיות שלו היא המנזר שלו, כלומר מורה הדהרמה הכי טוב, ואני כל-כך מאושרת שהתברכתי בדבר דומה.

מה זה אומר לתרגל את הדהרמה ביום יום? קודם כל לראות כל מצב, כל התנסות בתור תרגול, בתור הזדמנות לטעום חופש. בתור אפשרות ללמוד משהו חדש על עצמך ועל העולם. זה אומר להיות מודעים לרגע הנוכחי כפי שהוא, כלומר להיות נוכחים עם הרגע שמגיע ולפגוש אותו כפי שהוא, בלי ציפיות ורצון לשנות אותו או להשיג ממנו משהו שהוא לא מביא.

רגעים בדרך כלל כוללים גם אנשים אחרים שאיתנו בסיטואציה וזה אומר שעלינו לנסות ולראות את הדמיון שבינינו ולא את הנפרדות, אולי אפילו לפתח כלפיהם חמלה והבנה אל מול "טעויות".

מצד שני זה גם אומר לא להיות נתון למערכת הציפיות החברתיות, לא לעשות את מה ש"צריך לעשות" אלא להיות קשוב למה שנכון לך, למצוא מה אתה רוצה לעשות בחיים האלו ולא בהכרח מה אתה רוצה להשיג מהם וכל זה כמובן בלי לפגוע באף אחד, כולל בעצמך.

השנה הקסומה הזו הביאה אותי ואת בן הזוג שלי לרצות לתרגל את חיי היום יום ברחבי העולם, כלומר לצאת למסע של חצי שנה וזה למרות שאנחנו מעל גיל שלושים וחמש, הגיל בו "צריך" להקים משפחה, ולמרות שיש לנו עבודות מסודרות שאנחנו עוזבים מבלי לדעת מה יהיה אחר-כך ועוד הרבה קולות של "למה לא".

לפגוש את עצמך על הספה

הכרטיס הכי זול שהשגנו לניו-יורק, יעד ראשון לפני דרום אמריקה, היה דרך אלאיטליה. לנחות ברומא לשעה ולהמשיך הלאה, או לבקר את רומא לשישה ימים? שיטוט באינטרנט גילה שרומא, ששנינו לא ביקרנו בה מעולם, תעלה הון, אבל הרצון לראות את ערש התרבות המערבית ולהכיר עיר קסומה היה גדול יותר מהכיווץ הכלכלי שרובץ על טיילנים בתחילת הדרך, וכך נפל הפור.

אחרי שבחרנו באינטראקציה אנושית והזמנו כרטיסים מטוביה, סוכן נסיעות מהזן הישן, ולא דרך האינטרנט הגיעה המתנה הנפלאה של ה-couch surfing, האתר שהוא כל כולו תרגול דהרמה אחד גדול.

אנשים בכל העולם שבוחרים מרצונם הטוב והחופשי לארח אנשים אחרים, להכיר ולסמוך אחד על השני. לסמוך על זה שלא רק שלא מסתתרים רוצחים סדרתיים מאחורי הספות המצולמות אלא שהם יגיעו לפגוש אתכם ושתהיה לכם יכולת לתקשר זה עם זה.

ככל שהתקרבה הנסיעה שלנו הגיעו עוד קולות, שהפעם היו קשורים למהפכה שנוכחת איתנו הקיץ. הרצונות להיות חלק מהשינוי החברתי, מהחזון החינוכי שנרקם וגם האפשרות לתמוך במדינה הפלסטינית שבדרך

הקשו עלינו לארוז.

ואז נזכרנו שההבנה הבודהיסטית מדברת על הרחבת הגבולות האנושיים וראיית האדם באשר הוא אדם. לכל יצור חי יש זכות לאושר ולחופש וזה יכול לבוא דרך מהפכת הדיור או דרך ראיית הפלסטינים כבני אדם או דרך מפגש אנושי חוצה גבולות ושפות ברומא.

כמו דהרמה, את המהפכה אפשר לחיות בכל מיני צורות ולא רק באוהלים ברוטשילד. לא בכדי מארגני המהפכה לא הגישו רשימת דרישות לממשלה, אלא המשיכו לדבר על הרצון לחיות במקום יותר שיתופי ואנושי.

אתר שהוא כל כולו תרגול דהרמה אחד גדול צילום מסך: אתר couch surfing

פרויקט הספות הבינלאומי הוא פרויקט מהפכני לא רק מהבחינה הכלכלית. הוא מכווץ את העולם, משנה דפוסי חשיבה של טיול וכמו כל דבר, מפגיש אותך עם עצמך. פנינו בערך לעשרים רומאים. חצי חזרו אלינו עם תשובות שליליות, אבל כמו עם זוגיות, מספיק רק אחד שיגיד כן. אני חושבת שהפרויקט בעיקר מפתח את איכות האמון, שבבודהיזם הוא אחד הכוחות הרוחניים החשובים ביותר.

וכמו בחיים, כל הזמן יש מכשולים. ג'ורג'יו חיכה לנו בתוך תחנת הרכבת ואילו אנחנו שהשגנו משדה התעופה אוטובוס בארבע יורו במקום חמישה עשר יורו של הרכבת, ירדנו בחוץ, בצד אחר של התחנה.
אחרי עשרים דקות של סמסים בהם פגשנו תסכול ומתח ובסופו של דבר גם אחד את השני אתה שוב צריך לסמוך. לסמוך על היכולות האנושיות שלך לחייך ולפתוח את הלב אל מול זר שלא בדיוק מבין אותך ולקוות שהוא יעשה את אותו הדבר.

הרבה מהשמחה שלנו בפרויקט הזה היא שפגשנו בנאדם ולא כתובת של מלון. בנאדם שהכניס שני אנשים זרים הביתה מתוך נכונות לפגוש, לתרגל את האנגלית ויחסי אנוש ולא מתוך אינטרסים כלכליים או איזו שהיא תמורה מיידית. למרות שכן הבאנו במתנה טחינה, זעתר, קפה שחור ועוד כל מיני מתנות.
אנחנו ביום הרביעי שלנו ברומא.

ג'ורג'יו הזמין אותנו לארוחת ערב, הכיר לנו את החברים שלו וניגן לנו בוקר אחד בפסנתר הכנף שלידו אנחנו ישנים בספה הנפתחת. ורומא? רומא מדהימה גם היא. אנחנו לא מאוד ממהרים איתה. אנחנו מבסוטים שאנחנו ממשיכים עם האוטובוס אחרי שהתיירים יורדים במרכז העיר ואנחנו זוכרים שאולי רומא לא נבנתה ביום אחד אבל שכל הדרכים יכולות להוביל אל החופש.