ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

תופס או תפוס: זה מה שזה, פרק 15

אם רק היינו יכולים לשים בצד את מה שאנחנו תופסים כמציאות, היינו מגלים שכולם בעצם משדרים על אותו גל

גיל אלון | 8/9/2011 14:15

תגיות: גיל אלון, אל ארצות הזן, זן בודהיזם, מדיטציה, ניו אייג', בודהה

*

גיל: זה נראה לי שיש אנשים שמשדרים על אותו גל של אנרגיה ויש כאלה שלא. אני חושב שזה קורה לכל אחד. לפעמים פוגשים מישהו ותיכף מתחברים אליו, ולפעמים פוגשים מישהו ומייד יש קצר תקשורתי. כמה שלא מנסים , הקצר ממשיך.

יוֹ: האמת היא שכולם משדרים כל הזמן על אותה אנרגיה. ההבדלים קיימים בגלל תפיסת העולם שלכם.

גיל: תסביר.

יוֹ: לכל אחד יש תפיסת עולם. כלומר איך הוא תופס את העולם. התפיסה הזאת מוקרנת על המציאות ונחשבת לַמציאוּת עצמה. כך שאם שני אנשים שמקרינים פחות או יותר את אותה תפיסה של המציאוּת נפגשים, הם מייד חשים שיש על מה ועם מי לדבר. שיש מכנה משותף. ואם אנשים שיש להם תפיסות שונות המוקרנות על המציאוּת נפגשים , אז קורה הקצר התקשורתי.

אנשים שמקרינים את אותה תפיסת מציאוּת, חשים מיד שיש עם מי לדבר יח''צ

בגלל השכנוע העצמי העמוק שאותה תפיסה היא המציאוּת, אין לאדם כל יכולת לראות את המציאוּת מבעד לתפיסה אחרת. אבל האמת היא שכל תפיסה שהיא, בין אם היא משודרת על אותו גל או לא, היא רק תפיסה המוקרנת על המציאוּת ולא המציאוּת.

גיל: ובכל זאת, יש אנשים שבמחיצתם אנו מרגישים מלאֵי אנרגיה, ויש כאלה שבמחיצתם אנחנו מרגישים מְרוּקְנֵי אנרגיה.

יוֹ: אלה שהתפיסה המוקרנת שלהם על המציאוּת יותר קרובה לאמת, משדרים מה שאתם קוראים אנרגיה חיובית. ואלה שהתפיסה שלהם רחוקה מן האמת, הם מה שאתם קוראים משדרים אנרגיה שלילית. אם רק הייתם יכולים לשים את התפיסות המוקרנות שלכם בצד, הייתם מגלים שבעצם כולם משדרים על אותו גל.

*

גיל: אתה פתאום אומר הבוקר שאנחנו מתקרבים לסיום הכתיבה.

יוֹ: מתקרבים, מתקרבים.

גיל: כן?

יוֹ: כן, נראה לי שכיסינו כל מה שצריך.

גיל: אני פוחד שאתגעגע אליך.

יוֹ: אוּפס! תזהר מתְלוּת. אני רוצה שתגעגע אלי, אבל שלא תהיה תלוי בי. חוץ מזה, גם אם נסיים לכתוב, אני תמיד אהיה פה. אז לְמָה תתגעגע?

גיל: אליךָ.

יוֹ: אני פה.

*

גיל: אני פתאום חושב על זה שאני לא אוהב את אירופה. כל פעם שאני ביבשת הזאת, אני מרגיש שאני רוצה לצאת משם כמה שיותר מהר. ובכל זאת, הייתי צריך לנסוע לשם כדי לפגוש אותך וכדי לכתוב את הדיאלוג הזה.

יוֹ: הכל היה יכול להיעשות גם במקום אחר, אבל היית צריך את עזרתם של אנשים אחרים כדי להתחיל בכך. והם היו באירופה ובישראל.

גיל: למה לא יכולתי לראות/לתקשר איתך לפני כן?

יוֹ: היית סגור.

גיל: מאיזו בחינה?

יוֹ: מכל הבחינות. סגור אַסְטְרָאלִית.

גיל: אני קורא הרבה על המילה הזאת "אַסְטְרָאלִית" ולא כל-כך מבין מה היא באמת אומרת.

יוֹ: זה לא חשוב, זאת רק מילה. אפשר להחליף אותה ב"מלפפון".

גיל: או-קיי, אמרת שהייתי סגור.

יוֹ: כן, אתה זוכר מה אמרה טֶנְמָאיוֹ לפני שבאת לְטיפול "הַרְמוֹנְיַית פָּנִים"?

גיל: כן, היא אמרה: "בוא ונפתח לך את השער".

יוֹ: התלוננת שאתה יותר מידי מקורקע, יותר מידי פֹה ולא מבקר במימדים אחרים. אז היא פתחה לך את השער למימדים אחרים. אני כל הזמן פֹה. כל הזמן איתך. אבל אתה לא הבחנת. הייתי

צריך להתגלות למישהו אחר ולדבר מעט בחריפות כדי שמָשהו יקרה. גם אחרי שהתגליתי לך, לקח כמעט שנה להתחיל לדבר איתך. רק אחרי המפגש בישראל התחלנו לדבר רצוף.

גיל: זה נראה שבאמת הייתי סתום.

יוֹ: לא צריך להגזים, אבל כמה דלתות היו ועדיין סגורות. זה בגלל תִרְגוּל הזֶן שלך.

גיל: הו, זה קשה לשמוע.

יוֹ: תרגול הזֶן חשוב, אבל חשוב לזכור שהוא גם מוגבל. לא צריך להיות אורתודוקסי בקשר אליו.

גיל: אז מה לעשות?

יוֹ: לֵך אחרי האינטואיציה.

גיל: ואז?

יוֹ: ואז נראה מה יהיה.

גיל: אני מפחד להפסיק את התִרְגוּל היומי של המדיטציה.

יוֹ: אני יודע. זו מעֵין הִצַמְדוּת. אל תהיה קשוח עם עצמך. תהיה רך ותראה מה יקרה.

גיל: תודה, זה מעודד.

יוֹ: אני כאן בשביל לעודד.

גיל: אני אוהב אותך.

יוֹ: גם אני.

*

גיל: אתה אומר פתאום שאנחנו צריכים לדבר על עוד משהו ושאקח שוב את הדפים והעיפרון ליד. על מה אנחנו צריכים לדבר?

יוֹ: על החיים שלך.

גיל: כן?

יוֹ: מה אתה רוצה לעשות עם החיים שלך?

גיל: אני באמת במצב שאני לא יודע כרגע מה לעשות עם החיים שלי.

יוֹ: אתה צריך לשתף.

גיל: זה לא מה שאני עושה בכל מקרה?

יוֹ: כן, אבל לא מספיק ולמעט מידַי אנשים.

גיל: באמת?

יוֹ: כן!

גיל: אז מה לעשות?

יוֹ: לשתף יותר אנשים.

גיל: איך?

יוֹ: זה אתה תחליט.

גיל: האם אני צריך לשנות את מה שאני עושה?

יוֹ: לא.

גיל: אז?

יוֹ: אתה צריך לשתף יותר אנשים.

גיל: אתה חוזר על עצמך. תסביר יותר טוב.

יוֹ: השיתוף הוא דבר חשוב. השיתוף הוא לא ציווּי, לא הוראה, לא אמירה מה לעשות, השיתוף הוא רק שיתוף.

גיל: אני יודע את זה.

יוֹ: אז תשתף יותר.

גיל: זה נשמע כמו תקליט תקוע.

יוֹ: כן, כי אם לא תשתף יותר, זה יהיה באמת כמו תקליט תקוע.

גיל: האם יש לך עוד משהו להגיד?

יוֹ: בינתיים לא

*

גיל: מה לעשות עם כל הדברים שעשיתי ואני כל-כך מצטער שעשיתי אותם?

יוֹ: תמשיך להצטער שעשית אותם, וְתִּתְרַגֵל לזה שאתה מצטער.

גיל: אם הכל הוא הוֹוֶה נצחי, לָמָה אני לא יכול לתקן עכשיו את מה שעשיתי?

יוֹ: אתה יכול. תקן עכשיו. אף אחד לא מונע את זה ממך.

גיל: איך?

יוֹ: תמצא בעצמך.