הוא דווקא גבר רומנטי: ביקור במסעדת אלגונקווין
לא מעט זוגות כבר הציעו נישואים זה לזה במסעדה הרומנטית אלגונקווין, השוכנת בבית פרטי במושב בניה, אבל צבי גילת לקח לשם דווקא את גרושתו. רשמים מארוחה זוגית
המסעדה שוכנת בבית פרטי במושב בניה, הממוקם בין צומת אשדוד לגדרה, ואין ספק שהדרך אליה מחזקת את תחושת הצורך בזוגיות יציבה, שכן מישהו אחד צריך לנהוג ומישהו אחר צריך לנווט ולקרוא את השלטים שבדרך. שייטנו לנו ברחובות המושב כמה דקות עד שמצאנו את היעד. אינני יודע דבר על חיי הנישואים של המושבניקים, אך עושה רושם שבשעות הערב של יום שישי הם שקטים למדי. ביתם של בני הזוג שולמן, בעלי המקום, גדול ובנוי בסגנון קנדי. השולמנים שהו בקנדה כמה שנים, שם גם גמלה בלבם ההחלטה לחזור ארצה ולפתוח מסעדה. את המסעדה שלהם קראו על שמה של שמורת טבע גדולה הסמוכה לטורונטו. בשמורה הביתית שלהם יש מדשאה רחבה, עצים נישאים, ובצד הכניסה לבית - דלת נוספת אל מסעדתם. המקום נראה כחדר אורחים מרווח, יש בו כשמונה שולחנות וחלל נוסף, לא גדול, לאירועים מיוחדים. בימים שמשיים אפשר לסעוד גם בגינה האחורית.
מלצרית צעירה וחיננית הציגה בפנינו את התפריט: מגוון מצומצם ומוקפד של מנות ראשונות ומבחר מנות עיקריות שהשפית מתמחה בהן. המחיר לארוחה קבוע: 155 שקל ליחיד (קחו בחשבון שאם מטרתכם העיקרית היא להציע נישואים, ונעניתם בשלילה - הלכו 310 שקלים.(
התאורה באולם נעימה ורכה, השולחנות עטויי מפות ארגמניות, מוזיקת הרקע די גלגל"צית - שמענו שם ברצף את אדית פיאף, הג‘יפסי קינגס ושלמה ארצי. אני מניח שבעלי הבית יסכימו להשמיע את "השיר שלכם“ אם תביאו איתכם את הדיסק המתאים.
תוך טבילת הפוקצ‘ה הריחנית בטפנד הזיתים תהינו אם הזוג ושני הילדים שסעדו ליד השולחן הסמוך מתכוונים באיזשהו שלב להציע נישואים זה לזו, אך נראה שהם כבר עשו זאת כמה שנים קודם לכן. שתי המנות הראשונות שהזמנו - קיש קממבר וגבינות צאן ו“פטריות רוחשות“ במחבת לוהט, היו עדינות
לעיקריות יכולנו לבחור בשוק אווז בקדירה עם ירקות שורש, סטייק אנטרקוט, דניס אפוי בתנור או באוסובוקו לבן. השעות הארוכות בקדירה עם ירקות השורש היטיבו הן עם האווז והן עם הירקות. הבשר הדשן התפרק בנקל מעל העצם, ואלמלא הייתי תחת רושם התפקיד האבוד של "הבחור שמציע נישואים ומציג את נימוסיו הנאים,“ מן הסתם הייתי מוצץ את העצם ברעבתנות קולנית.
שותפתי לארוחה סבורה שהאוסובוקו האולטימטיבי הוא אמנם אוסובוקו טלה, אבל גם מן ה“לבן“ שהוגש לה לא הניחה ידה. בתוך כך, אל אחד השולחנות (אולם הסועדים האינטימי התמלא בהדרגה לקראת השעה 21:00) הוגשה מנת קינוח בלוויית זיקוקים. בשולחן מחאו כפיים. נראה לי שציינו יומולדת, לא נישואים.
זה נראה מאוד רומנטי, להציע נישואים במסעדה ביתית אנינה במושב, ועוד יותר רומנטי - לנהל ולהפעיל מסעדה כזו, אבל כשחושבים על כך לעומק הרי מדובר בעמל יומיומי ובשעות עבודה קשות וממושכות. כמו בנישואים, גם כאן עלולה התשוקה לאבד מכוחה נוכח השגרה, לא?
לאחר שסיימה את הוצאתן של המנות העיקריות, השפית רלי שולמן עוברת בין השולחנות ומתרשמת משביעות רצונם של הסועדים. אני מניח שההיכרות האישית איתה, הלבביות והפשטות, יגרמו לחלקם לחזור, בנוסף להתרשמותם מאיכות מעשה ידיה. אכן, היא מודה, זו לא עבודה קלה, אבל היא אוהבת אותה. אני מניח שהיא אוהבת גם את הגרניטה שמכין בעלה (זאת המומחיות שלו,( המופקד על הניהול העסקי של המסעדה המשפחתית. לא שאלתי אותם על המתכון שלהם להצלחת חיי הנישואים, אבל את חלק ממתכוני המנות שהם מגישים אפשר למצוא באינטרנט.
אלגונקווין, משק ,21 מושב בניה, טלפון .08-9421044 פתוח בימים שני-שבת בין .24:00-19:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם