טבילה וצ'אי: אחיה ענזי מתקמבן בקומבה מלה
ינואר 2010, צפון הודו. אחיה ענזי משתכשך בנהר יחד עם מיליוני תיירים ובאבות, שותה צ'אי עם סאדהו מקומי עטור ראסטות ולומד דבר או שניים על החיים ועל הפסטיבל הרוחני הכי גדול בעולם
מרחוק מתגלים גשרים וגהאתות טבילה. מקושטים בנוסח לאס וגאס, נוצצים כמו קרקס או לונה פארק ענקי. אורותיהם הצהובים מאירים בחשיכה הסמיכה, מרצדים על פני מימיו של נהר הגנגס המגיע אל העיר המישורית ממרומי ההימלאיה. מימיו של הנהר קרים כקרח, אבל בניה של אלת הנהר, מא גנגא (אמא גנגס), פושטים את בגדיהם ונכנסים למים. הנשים בחלוקים או בסארי והגברים בבגדיהם התחתונים. רבים כתבו על אמונתו ודבקותו של האדם ההודי, אך בשעות המוקדמות והקרות של בוקר ה-14 בינואר, דבריהם מתחדדים.
בעוד כמה שעות תעלה השמש ממזרח, ולאט תבשר את תחילתו של יום חדש. קרניה החיוורות ימצאו גהאתות שוקקות והומות. הן ילטפו טובלים, כוהני דת, עולי רגל, תיירים, צוותי תחנות טלוויזיה, ספר המגלח ראשו של ילד, ברהמין התר אחר לקוחות לטקס פוג'ה, אישה מחליפה בגדים רטובים מתחת לחלוק צבעוני ומשפחה ראג'סטהנית שממלאת בקבוקים במימיו הקדושים של הנהר.
העיר הרידואר מתעוררת ליומו הראשון של פסטיבל הקומבה מלה.
אני מגיע להרידואר שבצפון הודו ימים ספורים לפני תחילת הפסטיבל. הקמת התשתיות, שכללו בין היתר גשרים, סלילת דרכים והקמת מאהלים כמעט ונשלמה. ימי הטבילה בנהר, ימיו המרכזיים של הפסטיבל, נקבעו מבעוד מועד על ידי מועצת האקהרות, מסדרי הנזירים ההינדואים. שלוש שנים לאחר פסטיבל הקומבה שנערך בעיר אלהעבד בהשתתפות כ-65 מיליון בני אדם, ו-12 שנים לאחר שנערך לאחרונה בהרידואר בהשתתפות למעלה מ-10 מיליון איש, הממשלה המקומית נערכת כאן להגעתם של עשרות מיליוני צליינים.
בבוקר ה-15 לינואר העיר הרידואר דרוכה ונרגשת. עולי הרגל והתושבים המקומיים מצפים בכיליון עיניים לליקוי החמה שצפוי להתרחש בצהרי היום. בשעות שנותרו עד לטבילה ההמונית שתלווה את האירוע, אני יוצא לחפש אחר הסאדהואים (פרושים הינדים) שמתחילים לזרום אל העיר. המשטח של הנירנג'ני אקהרא שומם. אוהלי הנזירים עדיין לא הוקמו, וברחבי המתחם מסתובבים נזירים ספורים. ליד השער מקדם את פניי סאדהו מסביר פנים. הוא שואל לרצוני, ומזמין אותי לשתות צ'אי. אני מבקש לשאול כמה שאלות, ומציע שנתיישב.
הוא נראה כבן ארבעים ומשהו, וכמי שכבר ראה דבר או שניים בחייו הקצרים. דיבורו נינוח, סגנונו אינטליגנטי והוא מצוי ומעודכן במתרחש בעולם. הוא הצטרף לאקהרא שלו לפני כעשרים וחמש שנים. בהתחלה עסק ביוגה ותרגולות רוחניות, ועתה הוא מסתובב בהימלאיה וברחבי תת היבשת.
לפרנסתו הוא עוסק לפעמים בטנטרה. הוא עושה טנטרה במובן העממי והרווח של המילה בהודו - "לחשים וכשפים" - ולא בקונוטציה המערבית והמינית שלה ומכוון
ניכר שחייו הנזיריים הותירו בו את אותותיהם. הם ידעו עליות ומורדות במרוצת הדרך, שדומה כי הותירה אותו עייף ותשוש אך גם מיושב, שליו ושקט. הוא לבוש בגדי נזיר כתומים. הראסטות שלו מגולגלות לפקעת מעל לקודקוד ראשו, זקנו השחור עבות וחיוכו היגע חברותי ונעים.
אין בו את אותה התנשאות וראוותנות של סדהואים צעירים. וגם אין הוא מבקש כסף כמו נזירים אחרים שפגשתי. אבל הוא לא מתבייש לדבר על כסף, על הצורך בו ועל הדרכים בהן סדהו בזמנים מודרניים מצליח להתקיים. במהלך השיחה מתקרב אלינו נזיר נוסף, צעיר יותר ומצחקק, שמתעקש לתקשר אתי באנגלית רצוצה. אני נראה לו מוכר, והוא שואל אם הייתי בדהרמסלה או באחד המרכזים התיירותיים בהרי הצפון. השיחה ביני לבין הנזיר המבוגר מתחדשת. הצעיר התזזיתי יושב איתנו כמה רגעים, אך תוך זמן קצר מאבד עניין והולך.
"הוא גר בדהרמסלה", מספר חברו המבוגר לאחר שהלה הסתלק. קשרים עם תרמילאים זרים והחיים בצד כפר תיירותי עושים את שלהם. הוא מספר עליו באותה שלווה מהולה בכאב, שבה הוא מתאר את מצבה הרוחני של הודו: את ההשפעה המערבית שמחלחלת אל תוככי תת היבשת, ועל כך שגם הודו תיראה כמו המערב בתוך שנים אחדות. הקדמה בלתי נמנעת, הוא מוסיף ומחייך, אבל יש לה מחיר.
הוא מדבר על חברו מדהרמסלה ועל אחרים, המכונים בעגה תיירותית "טוריסט באבא", באותו שוויון נפש, חמלה ושקילות דעת בה הוא מדבר על דברים רבים בעולם: מאבקים בין אקהרות שונות, התיירות הישראלית בהודו, מריבות בין הסדהואים והממשלה והסכסוך במזרח התיכון - אך מוסיף: "זה לא בסדר... אנחנו סדהואים, בחרנו בדרך אחרת". בסוף השיחה הוא מזמין אותי לבקר שוב. נותן את מספר הטלפון הנייד שלו ומוסיף שישמח לארח אותי ואת כל מי שיבואו איתי, אם נרגיש נוח במאהל בין נזירים מזוגגי עיניים, מדורות הדהוני וענני עשן הג'ארס.
אנחנו נפרדים, אבל קסם המפגש איתו אינו עוזב אותי. ההילה הנזירית שאופפת אותו אינה מצודדת כמו האנושיות שבו, על כל חולשותיה ופשרותיה. יש בו כנות ופשטות, והוא רחוק מרחק רב מכל יומרה או רברבנות רוחנית. נראה שהיכולת שלו להכיר בחולשותיו עוזרת לאותו סאדהו לקבל את עצמו, לקבל אחרים ולפסוע בדרך העקלקלה והקשה בה בחר בתקופה של ליקוי מאורות רוחני.
בשעה שלוש בצהריים הצפיפות בגהאתות הטבילה מגיעה לשיאה. כוחות משטרה חוסמים את הכניסה לגשרים המובלים אל אתר הטבילה, ואנו מצליחים להסתנן פנימה בקושי רב. ליקוי החמה כבר התחיל. על המדרגות ובנהר שמחה ומהומה. עולי רגל, תיירים, צלמים, שוטרים וצוותי כוחות הצלה מתמזגים לערבוביה צבעונית, רטובה ותוססת. צלמים מתלוצצים עם נשים הטובלות במים, שוטרים גוערים בחבורות שמתגודדות על הגשרים. גבאי צדקה של עמותת "שירות הגנגס" קוראים להמון לתרום כסף, ושריקותיהם של סדרני כוחות ההצלה העומדים במים מתמזגות עם קריאות החדווה והגיל של עולי הרגל המשתכשכים במי הנהר.
הקומבה מלה הוא ללא ספק הפסטיבל הדתי החשוב ביותר בהודו, ולפי הנראה הפסטיבל הגדול בעולם. אבל כדי להבין מדוע נוהרים אליו מיליוני מאמינים מכל רחבי תת היבשת, יש לנדוד מעט אחורה בציר הזמן - הרחק מעבר למועדי ההיסטוריה, אל הזמן אשר קדם לזמן.
לפני שנים רבות, בימים בהם לא היו דוכני צ'אי, כבישים סלולים, גשרים ואורות חשמליים מרצדים, נחלשו אליה של הודו בגלל קללתו של החכם דורואסס. בצר להם החליטו האלים לחבוץ את ים החלב ולדלות ממנו את האמריתא, נקטר הנצח, אשר ישיב להם את כוחם. מפני שלא היו מסוגלים לחבוץ לבד את ים החלב, נאלצו האלים לגייס לעזרתם את השדים (אסורס). לאחר שהצדדים הסכימו על חלוקת האמריתא, הם ניגשו לביצוע המשימה. האל וישנו שינה את צורתו לצורת צב, וצלל אל ים החלב בכדי לשמש בסיס להר מנדרא שתפקד כמוט החיבוץ. מלאכת החביצה החלה.
גרסאות שונות של מיתוס הקומבה מלה מספקות סיבות שונות בגינן התפוצץ ההסכם. לפי אחת מהן, חטפו השדים את הכד בו נשמר נקטר הנצח וברחו איתו, אך האלים לא אמרו נואש. האל וישנו שינה שוב את מראהו למראה של נערה יפה, ופיתה את השדים אשר נתנו לו את הכד. וישנו העביר את הכד לאלים, והשדים המרומים החלו לרדוף אחריהם. במשך 12 ימי אלים, המשולים במושגים אנושיים ל-12 שנים, נמשך אותו מרדף שבמהלכו נפלו מהנקטר 12 טיפות. שמונה מהן נפלו בשמונה מקומות שונים בשמיים וארבע מהן על פני כדור הארץ - באלהעבד, הרידואר, נסיק ואוג'יין.
החל מאותו יום, מספרים בהודו, נחגג פסטיבל (מלה) הכד (קומבה) אחת לשלוש שנים (לערך). זמני הפסטיבל, שנחגג בסבב של 12 שנים, נקבעים לפי מיקומו של כוכב צדק. הרידואר מארחת את הפסטיבל כשצדק נכנס למזל דלי המכונה באסטרולוגיה ההודית קומבה; באלהעבד נחגג הקומבה מלה כשצדק במזל שור; בנסיק ובאוג'יין כשהוא באריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם