פסטיבל העורסים: הסוּפים מציינים את חגיגות העורס
אחיה ענזי מחולל עם הקלנדרים, קבצנים נודדים יחפים ועטורי רסטות המקדישים את חייהם לדרך הרוחנית, באירוע החשוב ביותר של הקהילה הסוּפית בהודו ובמזרח הרחוק
שבועות אחדים חלפו מאז שציינו באג'מר את חגיגות העֻרס של הקדוש הסוּפי ח'וַגַ'ה מוּעין אודין חסן צ'ישטי. מאות אלפי המאמינים שנהרו לכאן מכל קצוות תת היבשת כבר שבו הביתה, והחיים בעיר הקטנה, המצויה בלב המדבר הראג'סטהני, שבים למסלולם.
העורס של ח'וַגַ'ה מוּעין אודין חסן צ'ישטי, המכונה בפי חסידיו ח'וג'ה סאהב, הוא האירוע החשוב ביותר של הקהילה הסופית בהודו וברחבי המזרח הרחוק. המשמעות המילולית של המילה הערבית "עֻרס" היא "חתונה". יום פטירתו של הקדוש, עבור הסופים, אינו יום אֶבל, אלא יום הנישואים של האדם עם אלוהיו.
הפרידה מהגוף היא התחנה האחרונה בנתיב הסוּפי, המוביל את המהלך בו לכיליון בתוך ישותו של האל (פנא פי אללה). המוות אינו רק הקץ הנורא אשר ממנו ומאימתו "מתחילה כל הכרת המכלול", כפי שטען ההוגה היהודי פרנץ רוזנצווייג, אלא הוא היעד אליו חותר המחפש בדרך המיסטית; באמצעותו הוא מצליח להתמזג בנצח (פנא פי בקא), ולהתאחד עם האחד.
חוג'ה סאהב נולד באספהן שבאיראן בשנת 1135. בגיל 15 הוא התייתם מאביו, ולאחר שנים אחדות מכר את רכושו ואדמותיו ושם פעמיו אל מרכזי ההשכלה האסלאמיים של אותם ימים: בגדד, בוּכ'רה וסמרקנד. הוא יצא למסעות כדי "ללמוד את שפת העצים, למצוא תורות באבנים וספרים בפלגים זורמים", ובמהלכם נפגש עם השייח' הסופי הגדול, חזרת עבדול קאדיר ג'ילני, שניבא לו עתיד מזהיר, ועם ראש המסדר הצ'ישטי חזרת ח'וג'ה עות'מן הארוני.
ח'ווג'ה סאהב הפך למוריד (תלמיד) של ח'וג'ה עות'מן הארוני, ובתום שנתיים וחצי במהלכן בילה במחיצתו הוא קיבל מרבו ח'ליפה, הסמכה שהעניקה לו את הסמכות ללמד אחרים. אך הוא שוב יצא למסעות, וחזר לשרת את רבו רק אחרי כמה שנים נוספות. אז הם נדדו יחדיו ברחבי אסיה, וביקרו בין היתר במכה ובמדינה. במהלך הביקור בקברו של הנביא מחמד יצאה בת קול ואמרה: "שלום גם לך, ראש הקדושים ביבשה ובים".
סאהב בילה עם מורו, ח'וג'ה עות'מן הארוני, 22 שנים, במהלכן שירת אותו במסירות ובנאמנות. בגיל 52 מינה אותו עות'מן להיות הסג'דה נשין שלו, יורשו הרוחני וראש המסדר הצ'ישטי. הוא העניק לו גלימה, סנדלים, שטיח תפילה ומקל, שהיו שייכים לנביא מחמד ועברו בירושה
לאחר שנפרד ממורו יצא סאהב לעבר אג'מר אשר בהודו, והפיץ משם את המשנה הסופית של המסדר הצ'ישטי. התורה המיסטית, לדידו של ח'וג'ה סאהב, אינה נחלתם הבלעדית של בני דת זו או אחרת אלא דרך אוניברסלית ששייכת לכל בני האדם. הדרך אל האל היא דרך האהבה, ומי שאוהב את האל, מלמדים במסדר הצ'ישטי, צריך לאהוב את כל ברואיו.
לטקסים, למנהגים ולחוקות הדת ישנה חשיבות אך זו מתכהה לעומת אידיאל רוחני גבוה יותר. סאהב ניסח באחת המימרות שלו את עיקרי המשנה הסופית בצורה פשוטה ותמציתית: "הסופים אינם נושמים דבר מלבד אהבה".
את ימיו האחרונים בילה ח'ווג'ה סאהב באג'מר. המסדר הצ'ישטי הלך והתבסס ברחבי הודו וח'ווג'ה סאהב נהנה מימי מנוחה ושקט בתום שנים רבות של מסעות ונדודים. לאחר תפילת הלילה, ב-21 למאי 1229, הסתגר סאהב בחדרו ולא הרשה לאיש להיכנס. במשך הלילה נשמע מתוך החדר צליל מיסטי, אשר פסק סמוך לעלות השחר. בשעת תפילת הבוקר פתחו תלמידיו את הדלת ומצאו את גופתו. על מצחו היו רשומות המלים: "הוא היה אהובו של אללה והוא מת באהבת אלוהים".
מאז נערכות באג'מר חגיגות העורס, הנמשכות בימינו כשבועיים. במהלך ששת הימים המרכזיים נערכים מחפילים (קונצרטיים מסורתיים של מוסיקה סופית) במתחם הקבר וברחבי העיר. חלק מהקונצרטים קטנים או מאולתרים, ונערכים באופן כמעט ספונטני. טקס המוזיקה המרכזי נערך במחפיל ח'אנה, בית הקונצרטים שממוקם במתחם הקבר, החל מהשעה 11 בלילה ועד לשעות המוקדמות של הבוקר.
במחפיל משתתפים מורידים (תלמידים), סוּפים וראשי מסדרים שמגיעים אל אג'מר מדי שנה. קבוצות הקוול (להקות סופיות מסורתיות) שרות משיריהם של משוררים וקדושים סופים, דוגמת רומי, חאפז, ח'וסרו וג'אמי שנכתבו באורדו ובפרסית.
מדי שנה נפתחות החגיגות בתהלוכות דגלים שאנשיהן מתקבצים אל העיר מכל רחבי הודו. את הדגלים נושאים הקלנדרים, קבצנים נודדים שוויתרו על רכוש גשמי למען הדרך הרוחנית. הם עושים את דרכם ברגל מהפינות הנידחות של תת היבשת, כדי לחלוק כבוד לשליט הרוחני של הודו. המסע הרגלי אל הקבר של חווג'ה סאהב נמשך ימים רבים. הקלנדרים היחפים, בעלי הרסטות הסבוכות והזקנים הפרועים, מתאספים בדלהי, בקברו של ח'וג'ה קוּטוּב סאהב, יורשו הרוחני של ח'וג'ה סאהב, וממשיכים משם במסע הרגלי לעבר אג'מר.
השנה הקשו תנאי מזג האוויר על הקלנדרים. הם מגיעים לאג'מר מותשים ורצוצים, ורגליהם היחפות מכוסות פצעים ויבלות. התשישות והעייפות לא פוגעות במצב הרוח המרומם ובאווירת החג ששוררת במקום. הם מדברים ביניהם בקולי קולות, פורטים על כלי מיתר ושרים שירי הלל לח'ווג'ה סאהב ולקדושים אחרים.
הם מתרכזים בעות'מני צ'ילה - מתחם בו שמורים אבנים ועפר קדוש מקברו של ח'וג'ה עות'מן הארוני - ויוצאים משם לתהלוכה שנמשכת שעות אחדות ומסתיימת בדרגה (קבר) הנמצא בלב העיר העתיקה. הדלות והעוני של הצועדים אינה ניכרת בתוך האווירה העליזה והחגיגית, או שמא בלויי הסחבות והבגדים המטולאים דווקא מעטרים את התהלוכה שמתקדמת לעבר קברו של הקדוש המכונה ר'ארג נואז, פטרונם של העניים.
התהלוכה נכנסת אל מתחם הקבר. צלילי תזמורת כלי הנשיפה שנגנה בחוץ מתחלפים בצלילים ההרמוניים של מוסיקת הקוולי המסורתית. הצפיפות מתגברת, האוויר דחוס וקשה לפלס דרך בתוך ההמון שנוהר אל הקבר, המחופה בכיפה לבנה ומעוטר בקישוטים מוזהבים. ריח קטורת מתוקה מתערב בניחוחות הפרחים שנישאים במגשי קש; הדחיסות והאווירה המחשמלת יוצרים קולאז' ססגוני, בו שולטים צבעי הלבן של רצפת השיש וגווני הוורוד והאדום של השושנים.
על גבי אחד הכתלים הצדדיים בכניסה אל המתחם, אני מבחין בטבלת שיש שהכיתוב השחור שעליה דהה, כמו צבע הסיד הירוק שמכסה את הקיר המחורץ והבלה. מילותיו הפשוטות והיפות של המרובע נוגות אך מלאות בתקווה, והן מהדהדות בי מאז כבר חודש ימים:
במערבולת הצרות נתונה סירתי,
אתה התומך ברצוץ ובעני.
בזכותו של ח'ווג'ה עות'מן הארון,
עזור לי יא מועין אודין צ'ישטי!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם