ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

שולי ואני: קים שומע שולי רנד

אם הפער בין יהדות לבודהיזם כל כך גדול, מה כבר יכולתי למצוא אצל שולי רנד? - את שולי רנד! כי שולי רנד שר על שולי רנד, וזה כל כך יפה. למעשה, זה די מזכיר לי כל מיני סדנאות רוחניות

אני לא מכיר את שולי רנד אישית. אני לא ממש איש של תיאטרון, אז לא ראיתי אותו באף הצגה – ובכלל, שמעתי עליו רק לאחרונה. את תחילת הקריירה שלו כזמר החמצתי כי לא הייתי בארץ. מה לי ולחוזר בתשובה שהספיק עוד לחזור בשאלה לפני זה? פעם הייתי חושב עליו משהו כמו: "עזוב אותו, הנה עוד אחד שעבר לצד של האור ואחר כך עשה אחורה פנה כי לא הצליח להתמודד". ואז, יום אחד, שמעתי את "נקודה טובה", ופגשתי את שולי רנד.

איי איי איי
איזה עצבות
מוחין דקטנות מוחין דקטנות
איי איי איי
איזה עצבות
מוחין דקטנות- מוחין דקטנות [שולי רנד, מוחין דקטנות]

נראה שיהדות ובודהיזם לא ממש הולכים יד ביד. שמעתי סיפורים על אנשים שלא הסכימו להיכנס לחדר כדי לשמוע הרצאה, מכיוון שהיה בו פסל של הבודהה. זה עובר על הציווי: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".  מצד אחד, אלוהים שבשמיים ו-613 מצוות שצריך להקפיד עליהן, ובצד השני אמירה כללית לגבי מתווי דרך, שהדבר הכי חשוב לגביהם הוא לדעת מתי לשמור אותם ומתי להפר אותם. יש חוקים, רק שהחיים חשובים יותר מהם. אז אם הפער כל כך גדול, מה כבר יכולתי למצוא אצל שולי רנד? - את שולי רנד!

הוא לא שר על יהדות או מנסה להחזיר בתשובה או להטיף לעליונות היהדות על כל הדרכים האחרות. או שאולי הוא כן עושה את זה, ורק אני לא שומע. שולי רנד שר על שולי רנד, וזה כל כך יפה. עשיתי ניסוי קטן, והקשבתי לאלבום שלו בלי להתייחס לכל האלמנטים של היהדות. שמעתי אלבום כל כך אישי, שמגיע מבפנים, עושה sharing בלי לחשוב פעמיים, חי ופועם אצלי בקצות האוזניים, עושה חשק לחבק. למעשה, זה די מזכיר לי כל מיני סדנאות רוחניות.

כדור שחור מתפוצץ אצלי בתוך הבטן
רפא-אל אחי מפורק אצלי על הכתף
אין לנו אימא מלבדה
אני כל כך כועס בתוך החושך... [שולי רנד, רפא-אל]

זה כל כך אמיתי, עד שעולות בי דמעות בכל פעם שאני שומע את השיר הזה. גם אני הרגשתי כדורים כאלו מתפוצצים לי בבטן, טוחנים אותי דק, בכי שנתקע בגרון ויוצא החוצה ברעד, מטלטל את כל הגוף בזעזוע. כל כך הרבה כאב מצטבר לאורך כל השיר, ובסוף יש סוג של ניקיון מזוכך, שאחריו אפשר לעשות רק דבר אחד: לנסוע מהר לאמא.

נראה שיש משהו משותף לדרכים הרוחניות. זוהי החקירה הפנימית, בהנחה שהיא נעשית בכנות, בלי לעגל פינות או לעשות כאילו. לגשת עם הפחד שקיים אצל כולם למקומות שקבורים עמוק, לגעת בהם בעדינות ולראות מה קורה. נדמה ששחרור כאבים ישנים או חדשים משותף להרבה מסורות ודרכים. כל אחד יכול לשמוע הרצאה השוואתית על הבודהיזם בתאילנד, בטיבט וביפן, או להקשיב לשיחה שדנה במצווה כזו או אחרת. אבל לעשות את הצעד הבא בתור - להתחיל ליישם משהו מכל

מה שאנחנו נחשפים אליו, להביא את המצווה, המסורת, הלימוד לחיים שלנו - מי אמיץ ויעשה?

ויש עוד דבר, שלפעמים הולך לאיבוד. הרבה פעמים קורה שמרוב ההתלהבות ורצון לשינוי, לוקחים את המסכה שהדרך החדשה מציעה לנו ולובשים אותה, במקום לשנות את הפנים שלנו. ואז מתחילים לריב: המסכה שלי טובה יותר! שלי הכי נכונה! שלי מגיעה ממקום מרוחק! לשלי יש מסורת של אלפי שנים! ומייד עולים עוד הבדלים. אנחנו לא מדברים אחד עם השני ותמיד אנחנו בטוחים בצדקת הדרך שבחרנו לעצמנו, ושכל האחרים טועים.

ומרוב הזדהות עם המסכה החדשה, אנחנו נוטים לשכוח שמולנו נמצא בסך הכול בן אדם, מישהו ממש כמונו. בן אנוש שסובל, וממש כמונו מחפש דרך החוצה מהסבל. כשמפסיקים לראות אנשים ורואים רק מסכות, עולה כעס גדול. וכעס מביא שנאה, שמביאה סבל. ואת זה לא אני אמרתי, אלא זן מאסטר זקן.
 

...חנון ורחום הן לפניך גלוי
כאן יהודי שעל חוט השערה הוא תלוי
נלחם בעצבות בייאוש המכרסם כתולעת
השמחה נסתלקה ממני וגם הדעת
קולות מהעבר לוחשים לי לעצור
אבל אני מוסיף בחושך לחתור
ושואל ומבקש, אייכה?... [שולי רנד, אייכה] 

אין שמחה ואין דעת, נשארו רק עצבות וייאוש ותחושה של אין אונים. להולכים בדרך רוחנית מזומנות חוויות שכאלו תמיד, וגם דרכן צריך לדעת לעבור. מי לא מכיר את הרגעים האלו? מרגישים כל כך לבד, אין עם מי לדבר וגם הפנייה למשהו שנמצא מחוץ לנו לא תמיד עולה יפה. היא באה עם התרסה, דרישות, כעס או תחושה של ניתוק. כל כך יפה שולי רנד כותב ושר על הרגעים האלו, עם אמת שמגיעה מתוך ניסיון אישי, באנושיות, בפשטות, שלא נותר אלא להתחבר אליה ולומר: נכון.

מה התכלית
של זה הכאב
אם לא לנענע לי את הלב
ששקע בתרדמה
וזה זמן רב שלא החסיר פעימה?... [שולי רנד, מה התכלית]
 
ואפשר להשוות את המילים האלו למה שאמר לי פעם נזיר זן בקוריאה: "הרבה אנשים לא רוצים לסבול. הם אומרים: לא, לא, לך מפה, לא רוצה שוב את הקושי הזה. למעשה, גם בסבל אפשר להשתמש למטרה טובה: הסבל יכול להיות כמו דלק על מדורת ההתעוררות שלנו. הוא יכול להזכיר לנו להמשיך הלאה, ודרכו אנחנו יכולים לקבל הצצה קטנה למקום אליו אנחנו הולכים". לי זה נשמע אותו הדבר, רק ששולי רנד שר את זה.

תודה רבה לך, שולי רנד. שהכרת לי נפש של יהודי. שהארת כמה זוויות ופנים של החקירה שעובר מי שהולך בדרך של היהדות. על שאתה מזכיר לי שאנחנו קודם כל אנשים, ושיש דברים משותפים לכולם. על שירים יפים. עליך.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...