רוחניקים בסיני, הפרולוג
כמו הרוחניקים של היום, גם אבות המדבר חיפשו בסיני את האור. לפני אלפיים שנה הם ייסדו שם קהילות מבודדות, חיו בחוּשות צנועות ועשו שלום, אהבה ויוגה נוצרית עתיקה. אורי יריב מספר איך הכל התחיל
אולי זה משום שכבר במאה השלישית לספירה היתה החברה האנושית מושחתת וחסרת כיוון רוחני, ואנשים שרצו לחיות מהלב הפנו את גבם לנוחות החיים ופנו לחרות של מדבריות סיני. הם פעלו בצורה דומה לזו של קבוצות שונות של היפים במאה ה-20, שהטילו ספק בחיי החברה הרגילה והחליטו ליצור קהילות שמבוססות על שלום, פשטות ואהבה.
כמו ההיפים גם הם עסקו במלאכות יד פשוטות, ובמיוחד הצטיינו בטוויית סלים שאותם מכרו למחייתם. כך יכלו לשהות כל היום בשלוות המדבר, ובכל זאת להרוויח את לחמם. הם שהו בתפילה מתמשכת בלתי פוסקת, שליוותה אותם בזמן שהם עובדים והעמיקה עת התבודדו בבקתותיהם. אבל בניגוד לרוחניקים הישראלים שנמשכים לחופי סיני, אבות המדבר אהבו דווקא את הרי סיני שהיו אז שוממים מאדם. שם הם מצאו מפלט מהחברה ומחיי החומר. אותם רוחניקים קדמונים נהגו להתיישב בקהילות קטנות, שמנו כל אחת כמה עשרות מהם, והתמקמו לרוב ליד מקור מים או בור מים שאותו הם היו חופרים.
תאי המגורים שלהם היו, על פי רוב, מפוזרים על פני שטח גדול ומרוחקים למדי זה מזה, על מנת שלא יעודדו את הסחת הדעת בשיחות סרק, וכדי שחיי החברה לא יפריעו את שלוות התפילה. למרות המרחק הפיזי בין אנשי הקהילה, הם היו מאוחדים בנשמה והאהבה והקרבה הגדולה שבה הם חיו היו בין הסממנים המובהקים ביותר שלהם. פעם או פעמיים בשבוע הם נהגו להתאסף ולהתפלל בצוותא. מיד לאחר מכן היו שבים לדממת המדבר, להתבודדות שהייתה חייהם.
אבות המדבר נחשבים לאחד הזרמים הראשונים של הנצרות הקדומה, אבל בניגוד לשאר הנוצרים הם התנגדו באופן עקרוני להקמתה של מדינה נוצרית או לעירוב של דת ומדינה. בכך הם בידלו את עצמם מהזרם המרכזי של הנצרות, שהחל אז לשלוט באימפריה הרומית. הם הפנו את תשומת לבם לעבר הפנימיות של הרוח ולא נמשכו לכוח של הממסד הדתי. לכן המסר שלהם חופן בתוכו הרבה מהרוחניות האוניברסלית.
הנזיר הראשון, שנחשב ל"אבא" של אבות המדבר, נקרא אנטוני. הוא היה נוצרי קופטי שחי במצרים, וירש את הנכסים הגדולים של הוריו כשהיה בן 20. אבל השאיפה הרוחנית בערה בו, והוא החליט למכור את כל רכושו ולחלק את הכסף לעניים. לאחר מכן עזב את מקום מגוריו, ופנה לחיי בדידות במדבר במשך 85 השנים הבאות. אחרי שנות פרישות אחדות יצא שמו של אנטוני למרחקים, ואנשים היו באים אליו לקבל ברכה והדרכה רוחנית. טפטוף העולים אליו לרגל נהפך לשיטפון, ומדבריות מצרים וסיני הוצפו בזרם של אנשים שעזבו הכול והתיישבו להתפלל בחרות של המדבר.
את המהפכה המחשבית של אנטוני ואבות המדבר ניתן לנסח כמעבר מיראה מפני האלוהים לאהבה כלפיו, והחלפת מוסריות שמבוססת על נוקשות מחשבית במוסר המבוסס על אהבה. אחד הרעיונות המרכזיים שלהם היה שאם השגת את אהבת
כלפי חוץ הם חיו חיים סגפניים למדי. הם נהגו לצום משך תקופות ארוכות, כשהם מבלים ימים ולילות של תפילה ללא שינה כשהם מתנזרים לחלוטין מכל פעילות מינית. רבים מביניהם ראו בנזיר אנטוני דגם לחיקוי: הם חילקו את כל רכושם לעניים וחיו עם המינימום ההכרחי שהם היו זקוקים לו. אבל מעבר למעטה החיצוני הסגפני הם לא ביקשו לעצמם סבל, אלא אושר רוחני עילאי. מטרת אורח החיים הסגפני שלהם, התפילה המתמדת, הקשיים וההקרבה הייתה הכניסה לאקסטזה של האיחוד עם האלוהי. כל מאמציהם היו מופנים לחוויית המציאות המקודשת, שנמצאת מעבר להפרדה ובעומק הנשמה.
מנגד, לא היתה הסגפנות שבה חיו אבות המדבר אקט מזוכסיטי, אלא מעשה של ביטול העצמי, שהיה מיועד להנמכת האגו ותאוות הבשרים: הם לא ביקשו את הייסורים אלא את ההיפך הגמור שמקורו בהעצמת הרוח דרך הכמיהה הרוחנית. בהקשר הזה היה מצב הדחק הפיזי המתון שבו הם חיו אך קורבן זעום לעומת העושר הרוחני שהציף אותם.
השקט של הרי סיני היה להם מורה. לעתים קרובות היו מנחים האבות הוותיקים את הצעירים שלא לשאול שאלות אלא להקשיב לשקט של המדבר, שבתוכו כבר נמצאות כל התשובות לכל השאלות. הם חיו את היום ואת הרגע ללא דאגות ומבלי למדוד את ההתקדמות הרוחנית שלהם. הם פשוט נתנו את עצמם לגמרי, עכשיו. הם מרדו בענפי הדת המלומדים והממוסדים, שנהגו להדגיש את הידע על חשבונה של החוויה. רבים מהם ידעו מעט מאוד תפילות, אבל את התפילות המועטות שידעו הם חיו - והתפילה היתה בגופם, בנשימתם ובנפשם.
בדומה ליוגה של המזרח, גם אבות המדבר פיתחו תרגילי נשימה ותנוחות גוף מיוחדות שמעצימות את התפילה. הם נהגו להצמיד את כפות הידיים בגובה החזה, בתנוחת נמסטה, להרכין את ראשם עד שהסנטר נוגע בחזה, תוך שהם מכוונים את מבטם למטה, אל הלב. הנשימה העניקה מקצב לתפילות הקצרות, שתוכננו על פיה: לזמן השאיפה יועדו חלקים מסוימים של התפילה, ולזמן הנשיפה יועדו חלקים אחרים.
התפילה לא הייתה עבורם בחזקת תרגול מכני, שמטרתו צבירת נקודות זכות רוחניות. הם לא ייחסו חשיבות מרובה למילים שנאמרו בעת התפילה, אלא להתקדשות הלב שהיא יוצרת. מטרת התפילה הייתה הפסקת תהליך החשיבה, ובכתבים מסוימים אפילו מדובר על "החרבה" של המחשבה והמיינד, על ניתוק מהחושים וכניסה למצב תודעה טרנסנדנטלי. מהבחינה הזאת, המטרה שלהם דומה מאוד לזו של היוגה, הטנטרה והבודהיזם.
יש ערך לא מבוטל בכך שקהילות רוחניות שונות שחיו בקצוות שונים של העולם ובתקופות שונות, מכוונות בסופו של דבר לאותן מטרות רוחנית. עובדה זו מחזקת את הסבירות שהן חוו חוויות רוחניות אותנטיות ואובייקטיביות שאינן תלויות תרבות.
הקהילות של אבות המדבר שגשגו במשך מאתיים שנה, במהלכן לא שיתפו פעולה עם השלטון הרומי הנוצרי. אנטוני בעצמו דחה את הזמנתו של הקיסר קונסטנטין, שהציע לו לבוא ולהיות היועץ שלו בארמון. כך קרה שרומא לא הגנה על הקהילות של אבות המדבר ורבות מהן הותקפו והושמדו על ידי שבטים ברברים. האסכולות של הנצרות המיסטית המשיכו לפעול במשך כמה מאות שנים נוספות, עד שהאפיפיורים של ימי הביניים החליטו לחסל את רובן. לאחר מכן התמסדה תנועת הנזירות בנצרות ועברה לקבל מימון וניהול מהממסד הכנסייתי המרכזי. כך איבדה תנועת הנזירות את העצמאות והחופש שלה, ועמם גם את הרוח הפראית החיה, שאפיינה את אבות המדבר.
חג שמח ואוהב לכולם!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם