מצחיק בקושי: ימימה מלמדת איך להתבדח עם החיים
אם לא צחקתי מהחשיבות העצמית שלי כשחסם לי האיש במכולת את האוטו, יבואו הרמזורים האדומים, ואז יחכה לי קקי של כלב על המדרכה. סיגל אלגרנטי לומדת פרק בהומור קיומי
אני בחורה מאוד מודעת. אני מודעת למי שאני, מודעת ליכולותיי, מודעת לכך שהחיים קצרים וצריך לנצל אותם. אני משתדלת להיות מודעת לרגע הזה, לעצמי, לסביבה וגם לכדור הארץ. הבוקר, למשל, יש לי פגישה חשובה. חשובה לקריירה, להתפתחות האישית ולחיים. אני אדם מודע. המודעות שלי ואנוכי יוצאות בבוקר לקראת הפגישה, שמחות ומודעות להזדמנות הנפלאה שנקרתה בדרכי.
את הדרך חוסם לי אוטו של איש שהלך למכולת. אני מבקשת בטון מנומס שיפנה את הרכב, כי אני קצת ממהרת, יש לי פגישה חשובה (הוא לא מודע אליה). הוא אומר שהוא התבלבל ולקח יוגורט 3 אחוז בטעות, ואשתו בדיאטה (יש לה מודעות לתזונה נכונה). הוא תיכף מחליף, משלם ומפנה את האוטו.
יש לי פגישה חשובה, אני נובחת עליו בטון מודע לעצמו. הוא מנסה, באמת מנסה להזדרז. הצלחתי להעביר אליו את המודעות לחשיבות הזמן שלי, רק שנופל לו היוגורט ונשפך על הרצפה. בשלב הזה אני מנסה לעבוד על המודעות שלו, שיבין שלחסום רכבים של אנשים אחרים זה ממש לא בסדר. שיהיה מודע. הוא יותר מודע עכשיו, אני בטוחה. אני מנסה לנשום עמוק. אני מודעת לכך שלא עוזר להתרגז.
תוך כדי שאני נוהגת מהר אך בזהירות (אני מודעת לחשיבות הזהירות בדרכים), חותכות אותי ארבע מכוניות מימין ועוד אחת משמאל (נורא לנהוג בישראל, אין פה טיפת מודעות לכבוד כלפי הזולת). אני מגיעה לפגישה שלי כבר קצת עייפה, אך עדיין מודעת לחשיבות שלה. את האיש שצופר לי מאחור כשאני חונה אני מקללת בקול רם, אבל עם חלונות סגורים (אני מודעת לכך שצריך לשמור על הפה).
אני מסדרת את הבגדים, מתקנת את האיפור (מודעת לחשיבות של רושם ראשוני) ויוצאת מהמכונית. מחוץ לאוטו מספר לי הנהג שנסע מאחוריי מה הוא חושב על נהגות וחניות, ועל היום החשוב שלו שעכשיו קלקלתי. הוא מודע לעצמו מאוד, מרגישים את זה. המודעות שלי וזאת שלו נפגשות. בשלב הזה אני כבר נראית כמו מופע של מר קו, ביום ממש רע.
הלימוד מציע לי זווית קצת אחרת על מודעות. בדיחות הדעת במבט, זוהי מודעות, אומרת ימימה. על פניו, היה אפשר לחשוב שזה ניסוח קצת משונה. מה בין מודעות לבדיחות דעת?
בכל רגע ורגע יש דברים שאני יכולה לשלוט בהם. חשוב להיות מודעת אליהם. בנוסף, מזכיר לי הלימוד, חשוב להיות מודעת לדברים בהם אינני יכולה לשלוט. אם אני זוכרת להפריד בין הדברים בהם אני שולטת לבין אלה שלא - זוהי מודעות.
כשאני מודעת ודעתי מבודחת אני מצרפת אליי לדרכי חברה דמיונית, סודית ומצחיקה. היא הולכת איתי במשך היום, צופה מהצד עליי ועל המתרחש ומספרת לי שלפעמים, פה ושם, זה קצת מבדח. מבדח שאני מתכננת לפרטי פרטים, בעוד המתרחש מתרחש על פי תוכניותיו הוא. מבדח שנדמה לי שאני מתאמצת מאוד להשיג משהו שאני רוצה, ובסוף מתברר שבעצם לא בא לי. מבדח שנדמה לי שמשהו ממש לא בשבילי, ובכל זאת אני רודפת אחריו כמוכת טירוף. מבדח שאני מחליטה להתחיל דיאטה תוך כדי שאני מזמינה הפוך גדול בלי קצף וקרואסון שקדים. מבדח כמה אני חשובה בעיני עצמי.
ודווקא כשאני מבודחת, ודווקא כשאני מסכימה להיות הכלום הזה שאי אפשר לתכנן ולדמיין לאן ייקחו אותו החיים בעוד שנייה, דווקא אז אני הכי מודעת. כשאני מבודחת
בסופו של דבר באתי לפה לזמן מוקצב שאינני יודעת מתי הוא יסתיים. אין לי מושג מה באתי לעשות, ויש לי רצונות שמספיקים לארבעים גלגולי חיים לפחות. ובכל רגע נולדים עוד כמה מהם. על הדברים החשובים לי ביותר אין לי שליטה. אני אפס קצהו של שום דבר, וקצת אחרי לכתי אף אחד לא יזכור שהייתי, ובכל זאת התודעה שלי מספרת לי שאני מרכז היקום.
מבדח.
וכשאני מאבדת את חוש ההומור שלי, אני בבעיה. כי החיים, שהכי מהכול אוהבים לראות את החיוך היפה שלי, ממשיכים לספר את הבדיחה. ואם לא הבנתי כמה מצחיקה החשיבות העצמית שלי כשחסם לי האיש במכולת את האוטו, יבואו הרמזורים ויהיו אדומים. ואם גם זה לא מספיק, יחכה לי קקי של כלב על המדרכה ממש ביציאה מהאוטו. כל דבר יעשו החיים עד שאני אועיל בטובי ליהנות מהבדיחה.
סיגל אלגרנטי, מטפלת בשיטת גרינברג ולומדת לימודי חשיבה הכרתית על פי ימימה.לאתר הבית
פרטים נוספים על הלימוד במייל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם