מופע הקסמים של ימימה
קבלו את עול המציאות באהבה, תעשו למרות שלא בא לכם ותעשו מבחירה ולא כי אתם חייבים. כך תקפצו ממש מעל הטבע ותקבלו תחושה עליונה של בחירה בתוך הרגע הזה ממש
עכשיו מתברר שאחרי שהסרתי אחריות, בקלות רבה אני יכולה ליפול למלכודת רוחנית קלאסית. אני יכולה, בטעות, לנוח ולצפות שהלא נודע יטפל בי עכשיו. בדרך הזאת יכולים מחוזות הרוח לשאת אותי בקלות על כנפי אשליה אופטימית קוסמית. אני משחררת, מסירה אחריות. יושבת מתחת עץ קוקוס, חשה את הבריאה וממתינה. משאלות לבי לטובה כבר בדרך.
כי אז, במוקדם או במאוחר יבואו החיים ויראו לי מה זה משאלות לבי לטובה. הלימוד מזכיר לי להתבונן בעדינות מחדש במצב ומספר לי בסוד שאחרי שהסרתי אחריות, זה הזמן לקבל עול. "לקבל עול" לא נשמע מפתה, אבל הלימוד מציע לי מבצע אחד פלוס אחד – קבלת עול פלוס קבלת על. הופה! כשאומרים לי "על", אני מתחילה להקשיב. על, מלשון עליון, מארץ הנסים והנפלאות - כזה אני רוצה. אבל איך אמרנו שמקבלים אחד כזה? - על ידי קבלת עול.
בטבע שלי, בנפש הקטנה והילדותית, יש "בא לי" ויש "לא בא לי". יש דברים שבא לי לעשות ויש דברים שלא בא לי. ככה זה. אני עושה הרבה דברים שלא בא לי, אבל רק כי אני חייבת. הבעיה עם כל הדברים האלה שלא ממש בא לי עליהם, היא שהרבה דברים טובים מגיעים בעקבותיהם. אחרי שיעור ספורט נעים לי בגוף. אחרי שניקיתי את הבית נעים לי בבית שלי. אחרי שהלכתי לעבודה יש לי כסף בבנק. וכסף בבנק זה נעים. אז בגלל הנעימים האלה, שלא לומר ההכרחיים, התרגלתי למשוך את הנפש הילדותית שלי בכוח ולומר לה: אין לא בא לי. חייבים!
הלימוד מציע לי טיול מעבר לטבע הקטן, הילדותי שלי. הוא מבטיח לי שיש את הטבע שלי, ויש גם מעליו. אם אצא לטיול אל מעל לטבע שלי, אגלה מה ששוכן מעל הטבע. פה אני כבר ערנית ומקשיבה: לקבל מה שמעל הטבע נשמע משתלם.
כאשר אני ניגשת עם הטפסים של קבלת העול, מתוך רצון לקבל את העל שהבטיחו לי, יש לי הרבה דמיונות בראש. אני רוצה בריאת מציאות עליונה. אני מעוניינת בנסים ונפלאות. לא הייתי מתנגדת ליכולת לברוא מאין ליש. כל מה שאני צריכה לעשות הוא לקבל עול, לעצום עיניים ולזמן את העל. משאלות לבי לטובה כבר בדרך.
הלימוד שוב מרגיע אותי. בואי נשאיר את הקסמים הגדולים לקוסמים מתקדמים. את רק בתחילת הדרך. במקום קסמים ראוותניים, הלימוד מספק לי טריק של קוסמים דה לה שמאטע.
המציאות אומרת לי: "קומי, בוקר הגיע". אני עושה כאילו לא שמעתי ואומרת, כאילו אני המצאתי: "בוקר הגיע, אני קמה לעבודה". כך אני מקבלת עול. אני מקבלת אותו במחיאות כפיים. יותר מזה, אני מקבלת אותו כאילו אני בעצמי המצאתי אותו. כאילו אני בעצמי הבאתי את העול הזה על עצמי, כי ככה בדיוק בחרתי. כפרס על קבלת העול אני מקבלת על: תחושה עליונה של בחירה. במקום לקבל עול כי אני חייבת, אני מקבלת עול למרות שאני חייבת. בשיטה הזאת קיבלתי שניים במחיר אחד: עול ובעקבותיו על. גם הייתי הזאת שצייתה למציאות ועשתה מה שאומרים לה, וגם הייתי זאת שבראה את המציאות הזאת.
אם קבלתי את העול, פרצתי את המעגל של הנפש שלי. עכשיו כבר החיים לא מובילים אותי: אני מובילה אותם. התנדבתי שנייה לפני שהכריחו אותי, ויצאתי מנהיגה. הנה לי הובלת מציאות. אם אילפתי את הטבע שלי הסורר, שמעדיף להתנגד לעול, ובמקום זה קיבלתי עול - הפכתי למובילה של חיי. הראיתי לאין ברירה מה זה, ובחרתי בו למרות שאני חייבת. זה טריק אליפות.
אז מה בעצם הקסם פה? קצת מאכזב. כאילו אני מסתירה את היד שלי עם מטפחת, עושה אברא קדברא, מורידה את המטפחת, ובמטה קסם מתגלה היד שלי! לא יונה, לא ארנב. סתם היד שלי. על פניו, קסם צ'יקמוק. מה, אתם עובדים עליי? הבטחתם על! אבל אם חושבים על זה עוד קצת, בעצם גיליתי את היד שלי. זה קסם הרבה יותר משוכלל מלגלות ארנב. מה כבר יש לי לעשות עם ארנב?
והטריק הזה, הקטן והפשוט של קבלת עול, מתחבא לי בתוך כל רגע ורגע. כשיושבת על הכיסא ויותר בא לי להימרח מאשר לשבת זקוף. כשבא לי לעשות כאילו לא שמתי לב שהדבר הזה בעבודה לא עובד. כשלא בא לי למלא דלק (מה הלחץ, אחרי הנורה הכתומה יש עוד לפחות חמישים קילומטר).
כל רגע נותן לי הזדמנות להתעלות אל מעבר לטבע שלי, על ידי זה שקיבלתי עול. קבלי את העול באהבה, עשי למרות שלא בא לך ועשי מבחירה ולא כי את חייבת. כך קפצת ממש מעל הטבע וקיבלת תחושה עליונה של בחירה בתוך הרגע הזה ממש.
את הקסם הזה, ילדים, מותר ואפילו כדאי לנסות בבית.
לאתר הבית של סיגל אלגרנטי. פרטים נוספים על הלימוד במייל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם