הקוף המעופף: קטעים מתוך "שערי הרוחות - יוגה ואימון עשרת הוואיוס"
אפשר לראות את הוואיוס כמעין כיסי חלל מיוחדים בגוף, אטמוספרות פנימיות המאפשרות את קיום החיים וחלק אורגני מאימון היוגה. ספר חדש של אורית סן-גופטה
אחת הדרכים לאפיין את הוואיוס היא לראותם כמעין כיסי חלל מיוחדים בגוף, אטמוספרות פנימיות אשר בדומה לאטמוספירה החיצונית העוטפת את כדור הארץ מאפשרות את קיום החיים. קיימים עשרה ואיוס, לכל אחד שם משלו ומקום משלו בגוף. הוואיוס מוזכרים ב"יוגה סוטרה" של פטנג'לי ובטקסטים של ההאתה יוגה, ומאחר שאלה טקסטים המשמשים מדריכים לאימון, הגיוני להניח שבעבר הם היו חלק אורגני מאימון היוגה.
מכיוון שלא היה ולו ספר אחד המציע תפישה מקיפה וכוללת של הוואיוס, חזרתי לכתבים ההינדיים ולכתבי היוגה הקלאסיים בתקווה למצוא בהם, באזכורים המעטים של הוואיוס, הבנה רחבה יותר של מהותם. הופתעתי לגלות שהוואיוס הופיעו דרך קבע בטקסטים מוקדמים, בסיפורים ובאגדות, בהקשר למושגים חשובים ביוגה וביחס לאימוני הנשימה (פרנאיאמה). קיוויתי שעל-ידי שילוב של ידע מתקופות ומסורות שונות בהודו תחל חידת הוואיוס לחשוף ולגלות את עצמה.
שוב ושוב חזרתי וקראתי בטקסטים הללו, ובד בבד התחלתי לשלב את הוואיוס באימון האישי שלי. השתמשתי במידע המועט שעמד לרשותי כמעין מפה, ובגוף שלי כפני הקרקע שלה. הספר הוא תיאור המסע המתמשך הזה. במהלך השנים נתקפתי לא אחת רגשות תסכול ואפילו ייאוש. ברגעים אחרים חשבתי שהבחנתי במשהו, אך מיד גיליתי שוב עד כמה חלקית ההבנה שלי. ועם זאת, אף אם באיטיות רבה, החלה להתרקם הבנה שלמה יותר, ואימון החל להתגלות.
לפני שנים רבות נשאתי הרצאת מבוא על אימוני נשימה במעון לקשישים. בדרך כלל, כתרגיל פתיחה אני מעודדת את הקהל להתבונן בתופעות שונות המלוות את הנשימה. המאזינים שלי הבחינו בלי שום קושי שבסוף הנשיפה ובסוף השאיפה ישנה הפוגה קצרה. עוד הבחינו, שבאחד הנחיריים האוויר זורם בצורה חלקה יותר מבנחיר האחר.
בתום ההרצאה ניגשה אלי אישה מכובדת למראה. היא היתה גבוהת קומה, גווה זקוף, ערנית מאוד ונרגשת. "אני בת שמונים, ושנים רבות הייתי אחראית על החינוך הגופני בגני הילדים. איך ייתכן שמעולם לא לימדו אותי להיות
תגובתה היתה דומה לתגובות של אנשים נוספים בקהל. כולם הופתעו על שמעולם לא לימדו אותם את העובדות הפשוטות, הברורות לכל אדם כאשר הוא מתבונן בנשימה. ייתכן שאין זה אפשרי לתת תשובה לשאלה המתבקשת, מדוע תרבות המערב לא גילתה סקרנות ולא נשבתה בקסם הנשימה, כפי שקרה במזרח. קו חקירה מועיל יותר למטרותינו יהיה לעקוב ולחשוב איך קרה שכבר מראשית דרכה, הוקסמה כל כך התרבות ההודית מן הנשימה (פראנה) וחקרה את הנושא.
הדמות הקשורה ביותר לוואיוס במיתוס ההודי היא זו של הנומאן, אל הקוף האהוב, בנו של ואיו. אנו פוגשים את הנומאן באפוס הרמאיאנה. האפוס הוא חלק חשוב מהקאנון ההינדי, והוא אחד משני האפוסים הגדולים ביותר הכתובים בסנסקריט של הודו העתיקה. משערים שהוא חובר בערך בין שנת 400 לפנה"ס לבין שנת 200 לספירה, והוא מיוחס לחכם ואלמיקי. הרמיאנה מספר את פרשת חייהם של ראמה ואשתו, סיטה.
ראמה אינו רק לוחם ומלך, אלא גם התגלמות וישנו, אחד משלושת האלים העיקריים של הודו, ולפיכך גם אל בזכות עצמו. ראמה הודח מכיסאו בידי אחד מאחיו ונשלח לארבע-עשרה שנות גלות. יחד עם עוד אחד מאחיו, לקשמאנה, ראמה משוטט ביערות בחיפוש אחר אשתו, סיטה, שנחטפה בידי הקיסר-השד רוואנה. באותם ימים פוגש הנומאן, הקוף-האל, את ראמה ונעשה לידידו ולמשרתו המסור ביותר. שיאה של אותה התמסרות יחידה במינה נרשם בזינוק המדהים של הנומאן עד לאי לנקה, שם הוא נאבק באויביו של ראמה, מוצא את סיטה ועוזר לראמה להציל אותה.
בקריאה אלגורית האפוס מתגלה כהרבה יותר מסיפור הרפתקאות, כאשר כל אחד משלושת גיבוריו – ראמה, סיטה והנומאן – מסמל היבט אחר של נפש האדם. בהנומאן, בנו של אל הרוח, אפשר לראות סמל לנשימה המחברת את הרובד הפיסי והרובד המנטלי לעצמי. הנומאן – נאמן וצנוע, זריז במחשבותיו ובתנועותיו – מוותר על סיפוק צרכיו ונוחותו כדי לשרת אידאל נעלה יותר. הוא מציע שפע של תעוזה, עוצמה ויצירתיות בשירות האל, מה שעושה אותו לחסיד האידיאלי.
היכולת לחוש את אופיו של הנומאן ואת ההילה המיתית שלו היא דרך נוספת לחוש ולהבין את ממד הוואיו. הנומאן נולד מוואיו. הוא מייצג את האוויר והרוח על כל היבטיהם ורובדיהם.
היציבה היא במידה רבה מעין הדהוד לא מודע של האופן שבו אנו מציגים את עצמנו בפני כל מי שנקרה בדרכנו, אדם אחר או החברה כולה. לפעמים אנו בוחרים להציג עצמנו בדרך מסוימת, על מנת ליצור רושם מסוים. אך בדרך כלל אנו פחות מודעים, או כלל לא מודעים, להשפעה שיש לנשיאת החזית שלנו על הגב, אחורי הגוף. כשאנחנו מתבוננים בילד בן שנתיים כשהוא עומד, אנחנו מזהים את התבונה של הגב המלא והרחב שלו אך בדרך כלל איננו מסוגלים לאתר את המלאות והרוחב האלה בגופנו. כך אנו נותרים בתחושה של גב מקומר וחסר חיות.
על פי ניסיוני כמורה וכמתרגלת, הוואיוס הפנימיים משנים מן הקצה אל הקצה את היציבה המוטעית לסוגיה השונים. בהוראת היציבה בעזרת הוואיוס נתקלתי בהרגלי יציבה עקשניים במיוחד העוברים שינוי דרמתי בפרק זמן קצר יחסית. באמצעות הוואיוס חוו תלמידים ותיקים רבים בבהירות, בפעם הראשונה, את ההיבט של קשרי הגומלין ושל התלת-ממדיות של הגוף. קדמת הגוף ואחוריו חדלו להיות שני חלקים נפרדים, והפכו לגוף אחד שלם.
אני מאמינה שאחת הסיבות להשפעה רבת העוצמה של הוואיוס נוגעת לריכוך ולכוונון מחדש של הרקמה הרכה, המתרחשים בד בבד עם הייצוב מחדש של המבנה השלדי. כאשר אנו מתאזנים לאורך קו האנך, השרירים הרבים שהיו משוכים או מכווצים בגלל החזקת הגוף בתנוחה שאינה מיוצבת נכון, יכולים כעת להגיע אט אט לשחרור. אפשר לכנות את חוויית היציבה הנכונה, המדויקת ונטולת המאמץ, אשר נוצרת דרך אימון הוואיוס, "יציבה פראנית". במצב של יציבה פראנית, עמוד השדרה השלדי מחוזק בעזרת עמוד אוויר אנכי המקביל לו, קרוב יותר לקדמת הגוף. כאילו נוצר מבנה של מגדלור, עשוי לבני אוויר, שמתעצב כתוצאה מאימון הוואיוס הפנימיים, ותומך את עמוד השדרה שלנו.
מעבר למה שגלוי לעין, מתקיים משהו מעודן, מרומז. פיתוח הרגישות למעודן הוא לב כל תרגול היוגה. עשרת הוואיוס חיוניים ביותר בחתירה זו. הם מביאים דריכות שקטה לתודעה, מעצימים את האופן שבו אנו נושמים ויוצרים מרכז אנכי. יופיו של האימון הזה טמון בפשטותו, ובסדר והאמת שהוא מביא לגוף ולתודעה גם יחד.
אנו צמאים להיות פתוחים, רגועים וערים. הוואיוס החיצוניים משחררים מתחים, מסלקים עייפות ומובילים אותנו למצב שקט ונינוח. הוואיוס הם שערים לפנים. על ידי הבאת תשומת לב אליהם ונשימה, הם נפתחים ואנו צוללים לתוך המרחב הפנימי. אנו חווים עצמנו ערים ורוטטי חיים; פועמים בהרמוניה עם היקום כולו. וכמעט בדרך אגב, לבנו מתרחב ועינינו חובקות את כל מה שנקרה לפניהן.
***
אורית סן-גופטה מתרגלת יוגה מזה למעלה משלושים שנה. היא למדה עם ב.ק.ס. איינגר, פטבהי ג'ויס, ד"ר ויג'אי פראטאפ ודונה הולמן. יחד עם האחרונה היא כתבה את "Dancing the Body of Light", ספר מקיף על יוגה. בוגרת החוג ללימודי הודו באוניברסיטה העברית ומאז 1995 מלמדת מורים ליוגה באירופה ובצפון אמריקה. היא גרה בירושלים עם שתי בנותיה, דורי ומירה. לאתר הבית
את הספר ניתן להשיג בפורטל היוגה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם