דממה מדגדגת: החושים המיסטיים – הוראות הפעלה
חמישה חושים מיסטיים יש לאדם, והם יודעים לראות, להריח, לשמוע, לטעום ולמשש את עולמות הרוח. אורי יריב חושב שאם הוא הצליח לגעת בצ'אקרות אז גם אנחנו יכולים
תרגילים לפיתוח החושים המיסטיים ניתן למצוא כמעט בכל אסכולה רוחנית אזוטרית. חלק מהן מתמקדות בחוש מיסטי אחד, ואילו אחרות, כמו הטנטרה והיוגה, פונות לפיתוח של כל החושים הללו.
החוש המיסטי הנגיש ביותר הוא חוש המגע, דרכו ניתן לחוש את זרימת האנרגיה שנמצאת בכל. גם מי שמעולם לא חשו דבר מיסטי יוכלו, כמעט בוודאות, לאתר את זרימת האנרגיה מסביב לגופם כאשר מישהו עם מבנה אנרגטי חזק מנחה אותם כיצד לעשות זאת ומלווה אותם בתהליך. ההנחיה העיקרית כאן היא פשוט להרגיש, עם המון סבלנות ותשומת לב, את התחושה בגוף ובעור. את תשומת הלב יש למקד באזור אחד, וברגע מסוים יתחילו התחושות להתרחב אל מעבר לגבולות הגוף. אפילו רבע שעה של תרגול עשויה להביא תוצאות קונקרטיות.
בטאי-צי' מציעים להציב את כפות הידיים זו מול זו, להניע אותן ברכות ולהעניק המון תשומת לב לאזור שבמרכז כף היד. כך קל מאוד לחוש את כפות הידיים מתחממות, ואת האנרגיה סביבן כמו שדה מגנטי או שדה של חשמל סטטי. בתחילה התחושות מעורפלות למדיי, אבל תרגול מתמשך הופך אותן לבהירות ושיטתיות. עם הזמן ניתן לחוש אינטואיטיבית מהו סוג האנרגיה, מהם הדפוסים שדרכם היא זורמת, אם האנרגיה מכווצת או רפויה, אם היא מושכת או מרתיעה, לוקחת או נותנת. פיתוח החוש הזה מעניק ממד חדש ועומק מיוחד ליחסי הזוגיות, שמקבלים דרכו ערוץ תקשורת אינטימי שהוא מעבר למילים ומעבר למגע הגופני הגשמי.
החוש הזה היה לי השער הראשון לעולם הנסתר מעין. בעקבות כמה שיעורי אלכסנדר התחלתי לחוש אנרגיה מסביב לגופי, במיוחד במצח ובכפות הידיים. בשנים הראשונות הייתי נורא סקרן להרגיש עוד ממנו, ובהדרכת הכתבים של קרישנמורטי מיפתי את התחושות האנרגתיות בצורה שיטתית והבנתי על בשרי אילו מצבים נפשיים קשורים לזרימות אנרגיות שונות. אבל כל מה שהבנתי היה פסיבי לחלוטין. הרגשתי, אבל לא יכולתי לשנות כלום. זה היה מעניין מאוד ויכולתי להיספג כל כולי בתוך זרימת האנרגיה, אבל כאשר היא זרמה בכיוון שלילי לא היה לי שום כלי לשנותה.
כל זה השתנה כבר בשיעורים הראשונים של היוגה הרומנית, שם קיבלתי סופסוף שיטות המשנות בברור את זרימת האנרגיה, ואיתה את המצב הנפשי. כל כך התלהבתי לגלות את השיטות הללו עד שבשבועות הראשונים תרגלתי יוגה ונשימות בכל מקום: במסעדות, ברחוב, במסיבות, ואת כל האנשים שפגשתי מייד לימדתי את השיטות הללו ונהגתי לדרבן אותם לתרגל ללא דיחוי. זה היה אולי טיפה ילדותי, אבל כמה אנשים התחילו בזמנו לתרגל יוגה וחלקם אפילו הפסיקו לעשן בזכות התרגילים הללו.
אם הפיתוח של חוש המגע המיסטי היה לי קל, ספונטני וזריז, הפיתוח של חוש השמיעה המיסטי היה בשבילי ארוך, מתסכל, קשה ותובעני - אולי משום שחוש השמיעה המיסטי הוא העדין והגבוה ביותר מבין כל החושים הפנימיים. גם בתנ"ך וגם בכתביו של רומי אלוהים מופיע כקול מים רבים, או כקולם של מים בלתי נראים. בת הקול אינה נשמעת באוזן הפיזית, אלא באוזן הפנימית. היוגה ממקמת את האוזן הפנימית באזור האונות הצדיות (הטמפורלס) שבמוח, הממוקם מעל האוזן. כיום ידוע
בבית הספר ליוגה שבו אני לומד פתיחת השמיעה המיסטית היא אחד מעמודי הטווח של התרגול הרוחני. הרעיון הוא שבמקום לחזור בצורה מכנית על המנטרות, ניתן להקשיב להד שהן יוצרות בחלל השמיעה הפנימית, ואז להיספג בצליל שנוצר מההד הפנימי של המנטרה, החופן בתוכו את המהות שלה.
בערך חצי מהאנשים שמקבלים חניכה כזאת מצליחים לשמוע את הצליל הפנימי כבר בשבועות הראשונים, וכמעט כולם ישמעו את הצליל בתוך כמה חודשים אם יתמידו בתרגול. נדרשו לי קרוב לשנתיים של תרגול מתסכל ונחוש, עד שהצלחתי לשמוע את הצליל לראשונה, ובצורה מעורפלת למדי.
השמיעה המיסטית שלי התעוררה ממש רק בעקבות כמה ריטריטים ארוכים, שבעזרתם הפכו צלילי המנטרות מרעש רקע הדומה לקול שמפיק מאוורר של מחשב לצלילים צלולים ונפלאים, שנשמעים ברגעי השיא כמו הצליל הנקי של הפעמון, או של הקערה טיבטית. מאז הפכה המדיטציה מחובה ואקט של משמעת לעונג עמוק ולדבר שהלב משתוקק אליו.
חוש השמיעה המיסטי הוא אמנם הגבוה והמעודן ביותר, אבל חוש הראייה המיסטי הוא המפורסם ביותר. במערב הוא נקרא "קלר-ויונס", ראייה בהירה, ובעברית - ראיית הנסתר. החוש הזה קשור לפתיחת העין השלישית שבמרכז המצח. אם הפתיחה של חוש המגע המיסטי מאפשרת לחוש את האנרגיה, הפתיחה של חוש זה מאפשרת לראות אותה. המראה של זרימת האנרגיה הוא לרוב מרהיב למדיי, וניתן לקבל רמזים לגביו בציוריו של אלכס גריי. היוגה ממליצה על שיטות שונות של תרגילים לעיניים, ועל שיטות של בהייה ממוקדת ודוממת בסמלים מקודשים, או אפילו בחלל חשוך.
בשנים שבמהלכן תרגלתי מדי יום את השיטות הללו ראיתי פה ושם כמה צבעים במשך רגעים ספורים, אבל כמעט מעולם לא הצלחתי ללמוד למקד את העיניים באובייקט מיסטי. בתום שניות בודדות הייתי נבהל, והמיקוד הרגיל הציג לפני שוב את התמונה המוכרת של העולם הרגיל. התקופה היחידה שבה הדברים התייצבו קצת יותר הייתה כשביליתי שבוע במחיצת המורה שלי. אז הראייה האחרת הייתה בהירה יותר, אבל מעולם לא הצלחתי לחזור לשם בכוחות עצמי. ברובד אחר מאפשרת פתיחת העין השלישית לקבל מידע טלפתי חזותי, ולראות מה אדם אחר רואה בעיני רוחו.
כאשר הראייה המיסטית מגיעה לידי שלמות, מופיעים חזיונות של עולמות אסטרליים שונים, של רבדים שונים של גני עדן ושל ישויות נעלות. חזון ישעיה והקומדיה האלוהית של דנטה מעידים על פתיחה מורכבת שלה חוש זה. תרגול טיבטי מיוחד מורה על ישיבה בת 49 יום בחשיכה, כאשר מקל ועליו צמחי מרפא נעוץ בכוח במרכז המצח. בתום 49 הימים הם אמורים לפתח את היכולת לראיית הנסתר.
התרבות הטיבטים היא אחת היחידות שמכוונות גם לפיתוח חוש הריח המיסטי, שהוא אולי הפחות מוכר מכולם. האזכורים המעטים של חוש זה מופיעים במיוחד במסורת היוגית, כמו גם בזו הבודהיסטית. חזיונות שונים של ישויות נעלות מלווים לעתים בריחות קטורות ובשמים מקודשים, שאין להם כל מקור פיזי. ריחות אלו נחשבים למעין שער לגן עדן, והיספגות התודעה בהם מוליכה אותה אל עולמות אסטרליים נעלים. סוואמי ויוקננדה הציג בוועידת הדתות בשיקגו ב-1893 תרגיל פשוט לפיתוח חוש הריח המיסטי. הרעיון הוא להתמקד בצורה מדיטטיבית בקצה האף במשך דקות אחדות מדי יום. מעבר לתחושה המרגיעה והאופורית שמופיעה די בהתחלה, ברגע מסוים יתחילו להופיע ריחות נעלים שאין להם מקור פיזי, ההופכים בתורם לאובייקט המדיטציה. ההיספגות בתוכם יוצרת קשר לעולמות גבוהים.
בפולקלור הבודהיסטי מסופר על כמה בודהיסטוות מעולמנו שפגשו בודהיסטוות מעולם אחר, ושאלו אותם איך מלמדים אצלם את תורת ההארה. הבודהיסטוות מהעולם האחר אמרו שאצלם לא מלמדים את תורת הבודהה במילים, כי המילים מאוד מוגבלות וההארה איננה דבר מה מוגבל. לכן הם מלמדים את הדרך להארה בעזרת בשמים וריחות שונים.
נקנח בחוש הטעם המיסטי, שביוגה מיוחס לו מקום חשוב והוא קשור לנקטר החיים שמצוי בכל אחד מאתנו. בסנסקריט מכונה הנקטר "סומא" או "אמריטה", והוא ממוקם באזור המוח התחתון, מעל החיך העליון. היוגה גורסת כי הנקטר הזה יורד מאזור הראש עד שהוא נשרף לבסוף באש העיכול בבטן. על מנת לצבור אותו באזור הראש, היוגה מנחה להצמיד את הלשון לחיך העליון זמן ממושך, בתשומת לב. אחרי זמן מה שבמהלכו הלשון מונחת שם, מופיעה תחושת מתיקות מרעננת בפה ואזור הראש מתמלא בקרירות מלאת חיים. היתרון הגדול של התרגיל הזה טמון בכך שהוא מרגיע מאוד את המחשבה, עד כדי שהמוח נעשה דומם מהעונג שנוצר מצבירת הנקטר הזה.
למרות כל התיאורים הצבעוניים של החווית המרהיבות אותן מעניקים החושים המיסטיים, חשוב לזכור שחווית אלו אינן המטרה של הדרך הרוחנית - הן רק שער הכניסה לעולם הרוח. עם השנים, החוויות הללו הפכו לחלק אינטגרלי מחיי, עד כדי שהתרחבו והיו מהצצות חטופות לחוויות שיטתיות שמתבהרות ומגלות בהדרגה שאין כל קו שמפריד בין העולם הגשמי לעולם הרוח. גיליתי שלמעשה העולמות הללו הם גוונים של אותה מציאות, שהיא כל כולה מקודשת, יפה ונוראה, וכל כולה ראויה להערצה ולאהבה הכנות ביותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם