איך עושים תורה? רבי נחמן נדרש לסוגיה
בשבועות מומלץ לתת לכל הדמעות והדם שנשפכו, לרגעים שנרמסו ולרגישות שהתפוררה לפרוץ אל התודעה. להחיות את מה שמת בתוכנו ואת מה שסימנו עליו אינספור איקסים. ככה עושים תורה
מצד אחד התורה הכללית, המז'ורית, שמתאימה לכולם - ומצד שני התורה האישית, המינורית, שנכתבת בדמו ובדמעותיו ובתמרות העשן של כל אחד לעצמו, המתאימה רק לו. את התורה הכללית פשוט אפשר לקבל. הטקסטים ישנם, הפירושים ישנם, הכול כתוב ומסור. אבל התורה האישית, מאיפה היא באה? איך עושים אותה בעצמנו? איך לא נופלים לפח של אותנטיות כוזבת?
התורה מספרת שאחרי שמשה שבר את הלוחות הראשונים, ה' ציוה עליו "פסל לך לוחות". בפעם הזאת משה היה צריך לפסל בעצמו את הלוחות. פיסול הוא עשייה קשה, של חציבה והעמקה בתוך החומר המוצק. פעילות מסוג זו נשמעת רחוקה קצת מהדימוי הרוחני של התורה הקדושה, ומה פתאום משה הופך לסאנג'ר של ה'? נראה שיש פה משהו שמזמין כיוון חשיבה אחר.
רבי נחמן מסביר שצריך לעבור מסע המקדים ומקדם אותנו לקראת כל דבר שאנחנו רוצים. את פיסול הלוחות מבין רבי נחמן כמסעו של משה אל הלוחות, אל התורה. כדי להגיע אל הלוחות עצמם, משה היה צריך לעבור דרך כל מה שכיסה עליהם. הוא היה צריך לפסול את כל מה שבדרך, להגיד שזה לא מספיק, וההוא לא טוב, וצריך עוד דפיקה על האבן ועוד חיתוך, עד שהגיע אל התוצאה המיוחלת והיו בידיו שני לוחות. אחרי כל המסע המפרך הזה, קשה לדמיין את משה שובר את הלוחות פעם נוספת.
רבי נחמן מדגיש שכל אותה מלאכת פיסול אינה העיקר, וכי אסור להיתקע בה. אסור להילכד באותה פסילה של כל מה שלא חשוב, אלא לחתור כל הזמן אל עבר מה שכן חשוב. כמו בטיול, אין סיבה לחשוב שהדרך היא רק בשביל להגיע אל נקודת הסיום, אל פסגת ההר, אל הבירה הקרה, הכומתה - או מה שלא יהיה – כי אז כל צעד הוא ייסורים שצריך לעבור.
זה מפני שכל צעד, גם אם הוא אחד מאלף ואינו מהנה בזכות עצמו, הרי הוא הדרך לדבר הגדול. באופן כזה, המסע הזה מעשיר את הבנאדם המחפש והופך ממסע של פסילה ודריכה על גוויות של חוויות, לחוויה מכוננת ההולכת ובונה את עצמה לקראת האוצר הגדול. כל הפסולת הנוצרת במהלך הפיסול אינה מתבטלת לגמרי, אלא מקבלת את מקומה היחסי וההכרחי - גם אם לא כמטרה בפני עצמה.
רבי נחמן לוקח צעד נוסף, וטוען שדווקא התורה העמוקה ביותר נמצאת במקומות הסודיים ביותר, מקומות שבהם לא היינו חושבים למצוא את התורה. המסע שלנו אל התורה האישית שלנו עובר בחוויות אזור
למצבים הנפשיים הללו קוראים "הסתרה שבתוך הסתרה". כלומר, יש מצב שבו בנאדם טועה, עושה לא טוב, אבל הוא יודע שהוא עושה לא טוב, הוא מודע לכך שהוא במקום אחר מהמצב הטוב שלו. זוהי הסתרה. אבל יש מקומות שבהם הבנאדם אפילו לא יודע שהוא טועה. הוא כל כך התרגל לחיות הרחק מהמצב הטוב שלו, כל כך רגיל לטעויות שלו, שהוא כבר חושב שזה הוא בעצמו. אפילו ההסתרה נסתרת ממנו.
דווקא במקומות האלה, שכבר אין עליהם שום ביקורת והאדם כבר לא חש שום רגשות מצפון בקשר לטעויות שלו, נמצאת התורה הכי עמוקה והכי אישית. כל מה שצריך, גם אם זה קשה מאוד, זה להחזיר את רגעי הדמדומים הללו למרכז התודעה שלנו. ברגע שאדם מחזיר לעצמו את החוויות המודחקות הללו ונכון להיות עמן ולא לדחוף אותן החוצה מההכרה הפשוטה והעכשווית, ברגע שהוא מוכן להבין שזה הוא שם בתמונה הלא מוצלחת, באותה נחת רוח עלובה, באותם רגעי כזב, הוא יוכל לשוב ולחבור אל אותם רגעים קריטיים בהם התנסה בחציית הקווים – וגם במשמעות של חצייה זו כלפי עצמו.
עיבוד מפוכח ומשלים של חוויות והתנסויות אלו עשוי לחשוף את אותן תובנות אישיות שלו לגבי החיים ולגבי האופן שבו הוא חי אותם. אלו הם ההתמודדויות שלו, הכישלונות שלו והאופן שבו אפשר להצליח לחיות בשלום עם עצמו ועם עולמו. בקיצור, התורה האישית שלו.
רבי נחמן מסביר שהעיקר תלוי בהבנת חוויית החיים שלנו כחיים. אם אני חי במציאות מסוימת זה אומר שיש בה אלוהים. המקומות שאותם הדחקתי והנחתי בצד, כאילו לא הייתי שם, כאילו לא עשיתי את הדברים האיומים הללו ממש - זה כאילו אני אומר שלא חייתי שם, כאילו אין שם אלוהים. אבל ברגע שאני מקבל את החיים הללו אל עצמי, מכיר בהם, מאמץ אותם אליי ברחמים, כל החושך הזה והמלחמה הזאת בעצמי וברגעים שבגדתי בהם, הופכים לחוויית חיים אדירה של חזרה לעצמי ואל האלוהים שהתגלה מחדש במקומות האפלים.
ההתנסויות, העיבודים, המסקנות, ההתמודדויות, כולל הדמעות והדם שנשפכו, הרגעים שנרמסו והרגישות שהתפוררה, הם הפסוקים של התורה האישית שלנו. מה שעלינו לעשות בחג השבועות הפרטי שלנו, הוא לחזור לעצמנו ולתת למכלול החיים שלנו לפרוץ אל התודעה, לתת מקום למה שסימנו עליו אין ספור איקסים, להחיות את מה שמת בתוכנו, לרוקן את ארון השלדים והשדים שלנו ולארגן לעצמנו את התורה האישית שלנו. ככה עושים תורה.
המקובלים מבטיחים לנו שאם נתבונן היטב בצירופי האותיות האינסופיים של התורה הכללית, בעושר הזה של תכנים נפשיים ואירועים רוחניים, נוכל למצוא בהם את הסיפורים האישיים שלנו, מרצדים על גבי המסך הגדול המקרין את הסרט של כולנו. חג שבועות שמח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם