רבי נחמן ממליץ: להיות קוסמופוליטי ולא פליט קוסמי
לגור בטיפי, לאכול עם צ'ופסטיקס, לרקוד במקצב תופי הטם טם, לעשן בצ'ילום, להיות אשכרה הודי. רוני בר לב בודק אצל רבי נחמן איך חוצים את גבולות העידן הישן בלי לאבד את הכיוון
המהפכה הפוסט מודרנית הפילה את חומות הברזל שבין מזרח למערב, צפון לדרום. המסורתיות שהחזיקה את האדם בתוך מסגרות של תרבויות וערכים מסוימים התגלתה, לא בלי הכאב העמוק של ההתפכחות, כקליפה ריקה שאין בה עוד כוח אפילו להחזיק את עצמה. אבל אז התברר שהאדם שהתנער מהדוגמות וחילן את המציאות, לא יכול להשתעבד מחדש לדוגמות אחרות, נוצצות ככל שיהיו. הוא נע ונד בין האלילים המנותצים והמקדשים, האמונות הטפלות והקרנבלים העממיים. אבל איך שהוא, תמיד האליל החדש יאבד לבסוף את ערכו, והלאה מתחדש המרדף לעבר האייטם הבא.
לפי רבי נחמן, האפשרות ליהנות מכל העולמות, או לפחות מכל העולם הזה, ניתנת למימוש דרך גיבוש עצמי יציב. יותר מזה: רבי נחמן אומר שעיקר הבנייה של שפת הקודש האישית שלנו, מקורו בחיכוך שלה עם שאר השפות. אלא שבתהליך הגיבוש של השפה האישית צריך לשמוט את ההשפעות השליליות של השפות התרבותיות הזרות שאנחנו פוגשים, ולקיים רק את הטוב שבאותה אינטראקציה.
הכוונה היא שאנו זקוקים לעצמי, לעמדה האישית שלנו, כדי שנדע לזכך את העונג שטמון בעושר התרבותי שיש לעולם להציע. אם לא אעמוד על המשמר ואאבד את העצמי שלי, החוויות השונות ייקחו ממני את כוחותיי, והם ייעלמו ויתגלגלו להם ללא כתובת, כמו נשמות עשוקות. עבור ההתענגות הטוטלית, רבת הפנים, זו שאינה מתמכרת לעצם החידוש החולף, לצבעוניות ולמשחקיות הכרוכות בפרקטיקה החדשה שאינה מוכרת - צריך עצמי מגובש.
מהו העצמי הזה? זהו הכוח המתרגם שבתוך כל אחד ואחת מאיתנו. העצמי מתרגם את כל מה שהוא חווה. מנתח, מחלק, מסדר ועורך את שלל האירועים השונים, את סערות הנפש, את המראות, הקולות והריחות - לתוך התבניות האישיות שלו. ככל שאנחנו גמישים יותר בתוך החיים, כך מצטיינות התבניות שמתוכן אנחנו פועלים בעולם בדינמיות ובהתאמה רבות יותר. אך אין זה משנה מה מצבן של התבניות: אסור לנו להפסיק את פעולתו של העצמי המתרגם אותן ומתאים אותן למציאות חיינו.
יהודי נחמד בשם וולטר בנימין דיבר על משימת המתרגם. הוא דיבר על תרגום שפות, וטען שהמתרגם האמתי לא "מאנגלז" את העברית או "מגרמן" את הצרפתית. כלומר, הוא לא לוקח את המילים בטקסט העברי אחת אחת ומציב מולן את החלופה באנגלית. המתרגם לוקח את הסוד, את המהות של הדברים, ומגיש אותם בעטיפה אחרת, המגלה פנים חדשים של הסוד.
רעיון זה מזכיר את דברי רבי נחמן
בהתנהלות נכונה, יכולה התרבות האישית שלנו להתעשר בלי די ממגוון התרבויות שמסביבנו. כל המנגנון מתחזק ומשתכלל בהפעלה הבלתי פוסקת של העצמי המתרגם: התבניות מתמלאות, משתנות ומתעצבות מחדש, והתוכן הכללי הזה, שחוזר ונילוש, משמש כחומר לבריאת העולם האישי שלנו.
המובן העמוק של השפה שיוצא מהסיפור הזה הוא שכל מילה מפסיקה להחזיק את המשמעות הצרה שלה. כלומר, הסכנה שיש בשפה היא קיבעון של מילים ומשמעויות, ללא דינאמיות ובחינה מחודשת של הרעיונות שעומדים מאחוריהם. הבעיה העמוקה היא שזו בדיוק המגמה של החברה מסביבנו ביצירת השפה, המונעת מהצורך בערכים קבועים המאפשרים לכל אחד להבין את הזולת באופן הרמטי וחד משמעי. אם מצליחים להתגבר על אותה מגמה הרסנית, אפשר להגיע למצב נפלא שבו כל מילה יכולה להפוך ללינק השולח אותי לאינספור משמעויות וחוויות, היוצרות זיווגים מגוונים בשלל עולמות.
כאשר מילה מסוימת מתגלגלת אצלי על הלשון, ונוכחת מתוך הבחירה שלי בה מתוך שלל אפשרויות אחרות, היא למעשה מעוררת אותי אל היחס העמוק ביותר שלי אל הדבר שאותה מילה מייצגת עבורי. הלחם שאני אוכל הופך ל"לחם", חתיכת התגברות על שאר האפשרויות להבין מה אני אוכל. ככל שניזונים מתוך אופקים תרבותיים רחבים יותר, המעמידים למבחן את המקום האישי שלי, מאתגרים אותו, מחדדים אותו ומעשירים אותו - כך החוויה הופכת להיות עשירה יותר, מובחנת ועמוקה יותר.
המתח של השפה והתרבות קיבל תפנית חשובה בעידן החדש. אם בעבר זה היה מתח של מלחמה בין תרבויות, של גבולות שאין לחצות וחומות גבוהות של מסורת עבשה שלא היה לה דבר לומר מלבד את עצמה, הרי שכעת הוא נמתח במארג אין סופי של הקשרים בין התרבויות והשפות השונות. זהו מתח של אהבה ולא של מלחמה. אפשרות של התחברות והעשרה הדדית. כוחה של חוויה לא מגיע עוד מכך שהיא תחומה בגבולותיה ואתה נהפך לאשכרה הודי - אלא מתוך העמדה האישית שלך, המגלה את המקום שבו אפשר לצאת מהגבולות הישנים ובכל זאת להישאר בעמדתך האישית: במקום להיות קוסמו פליט, להיות קוסמופוליט.
רבי נחמן אמר על עצמו שלכל מקום שאליו הוא הולך, הוא הולך לארץ ישראל. את האוריינטציה העמוקה שלו, אמא אדמה שלו, הוא לקח לכל מקום והיא היתה היעד. אולי כדאי ללכת בעקבות רבי נחמן, כדי שכל מקום שהולכים אליו יהיה בעצם עצמנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם