כל השריטות: מה הם מחפשים באומן בראש השנה?
כל הצבעים, כל המוזיקות, כל הראסטות וכל הכיפות מגיעים לאומן בראש השנה, ואיתם מתקבצים במקום אחד גם כל הסרטים והשריטות של היהדות. רוני בר לב מנסה לפענח מה קורה שם באמת
אבל מה כל כך מיוחד בהתכנסות הזאת, בקיבוץ הזה, שמכניס אנשים לאקסטזה ויורה אותם חזרה אל מציאות מתוקה יותר כמו מתוך תותח? ודרך אגב, זה לא סתם קיבוץ. מייסדי הקיבוצים בארץ היו נצר למשפחות ברסלביות שהגיעו מאירופה, ולקחו את השם מהקיבוץ הברסלבי.
באמצעי התקשורת השונים זה נראה כמו פסטיבל דת מסוגנן. כל הצבעים, כל המוזיקות, כל הכיפות, כל הראסטות. קרנבל. אבל מבחינתי ייחודו של הקרנבל הזה הוא דווקא בהיעדר הערבוב בין כל האלמנטים המשתתפים. יחד עם שלל הפרצופים השונים שמגיעים לאומן מגיעים גם כל הסרטים והשריטות של היהדות, ומתקבצים למקום אחד.
אין ערבוב. יש תפילה ספרדית, יש תפילה אשכנזית, יש תפילה תימנית, וכן הלאה. תפילות של חוזרים בתשובה, של כאלה שהם ברסלבים כבר כמה דורות, של ציונים, של לא ציונים, של כאלה שרוקדים וצועקים וכאלה שמעשנים, ועוד ועוד. כל אחד תופס את הפינה שלו וכולם ביחד. כמובן, יש גם מריבות רציניות, אבל תמיד יש איזו הרגעת קסם: "אחי, צדיק, עזוב אותך, רבי נחמן!!".
ככה, בין השוני הגדול והביחד הגדול, מתנהל לו ראש השנה באומן. הביחד הנפרד הזה הוא מיקס מיוחד של רבי נחמן: המיקסר הגדול מכולם, שהבין את היופי של עם ישראל בגיוון שבו, ובריבוי הצבעים, הצורות והתכנים. כשחסיד התלונן בתקופתו של רבי נחמן על כך שקשה עליו השהייה אצלו בראש השנה, הוא אמר לו: "אם לאכל אם שלא לאכל, אם לישן אם שלא לישן, אם להתפלל אם שלא להתפלל, אך ורק שתהיו אצלי על ראש השנה, יהיה איך שיהיה". (חיי מוהר"ן, תד)
כלומר, לא עניינה את רבי נחמן הפעילות הדתית של מי שבא אליו, אלא רק עצם זה שיבואו אליו, כולם. כשכולם באים אליו, יכול רבי נחמן לעשות את העיקרון הכי חשוב של ראש השנה: להמליך את המלך, האל. אבל ההמלכה של רבי נחמן היא לא רק המלכה של עמידה לפני המלך בהכנעה ובשפלות ואמירת "אתה המלך", אלא המלכה של צדק ומשפט.
האדם שבא לאומן לראש השנה מחפש את הצדק שלו, את המשפט שלו. כל האירועים, כל מה שעבר עליו במהלך השנה הזו, עבר חלף ואין להשיב. אבל כשממליכים את המלך השופט ביום הדין – הלא הוא ראש השנה, אז כל המעשים וכל החוויות מקבלים את הממד האינסופי שלהם. המלכה של אל משמעה בעצם למשוך אותו כלפי מטה, מהשמיים הקדושים אל תוך המציאות המטורפת של העולם שלנו. כל המקרים, כל הפאשלות, כל האי-נעימות, כל הטרגדיות - לצד כל הכיף, כל התענוגים, כל ההצלחות - באים עם הבנאדם למשפט והמלך מתייחס לכל דבר. ריבוי המקרים, הפרצופים, החוויות השונות מכל תחומי החיים ומכל העולם, הופך את האירוע הזה לגדול יותר ויותר.
לאומן מגיע כל אחד עם הבעיות שלו, עם החיים הפרטיים
אבל תכל'ס, איך זה קורה? איך כל השונויות הללו מצליחות לשרוד את כל ראש השנה? איך מצליח כל טיפוס למצוא את עצמו באומן ולהרגיש שזה המקום שלו?
נראה לי שהתשובה נמצאת אצל מי שקורא לכולם לבוא אליו. רבי נחמן התעניין בכולם כי היה בו קצת מכולם, וכשהמארח דומה לך אתה מרגיש בבית. רבי נחמן צחק הרבה, והיה רציני הרבה, בכה והריץ דאחקות. הוא התעניין במסחר, באמנות, ברפואה ובפילוסופיה, והעדיף יותר מכל את האנשים הפשוטים ביותר, אלה שלא הבינו עברית ורק מלמלו את המילים בתפילה בלי כל פשר.
ככה, במיקס הגדול הזה, נוצרה חסידות ברסלב בלי מונופול ובלי מקורבים יותר או פחות. כל מי שבא, סבבה. בסופו של דבר כל מצטרף בוחר לפי טעמו האישי איפה ואיך הוא רוצה להיות, העיקר שיהיה. התחושה האישית של קרבה אמיתית לצדיק עצמו היא באמת מפליאה. יש קבר, ויש היסטוריה, ואף אחד לא משלה את עצמו שרבי נחמן מסתובב על רגליו ברחובות אומן.
אבל כמו שהוא אמר פעם למישהו שביקש ממנו שלא ישכחנו: איך אוכל לשכוח אותך, והלא לכל אחד ואחד מכם יש לי מקום מיוחד בלב. המקום בלב של הצדיק מצליח לשכנע עד היום. אחרת, לך תסביר מדוע ממשיכים שנה אחר שנה לבוא ולפקוד את קברו. עוזבים את האישה ואת הילדים, את המיטה הנוחה ואת המאכלים המוכרים, ומייגעים את עצמם בדרך מעצבנת במיוחד (תאמינו לי), כדי להגיע לאומן לראש השנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם