אם אין אני לי: אודטה מלמדת איך צולחים תקופה קשה
חבר טוב שלי שכל רכושו נמחק החזיר לעצמו את מרביתו. איך? הוא ידע ששמירת המורל והאנרגיות הגבוהות שלו היא בלון החמצן האמיתי שלו. הוא לא הרשה לעצמו לשנייה להתייאש
יקירה, הנה פלא: גם כשבאופן סטטיסטי ישנה אבטלה, באופן פרטי ואישי, תמיד תמיד יש ג'ובים. ואימת המקופחים המקצועיים מהלכת עליי, אבל העצה הכי טובה לחיים שתקבלי זה שתצאי מהראש הזה של ה"תרומות מעשירים" ותתחילי לחשוב אם אין אני לי - מי לי. כי את בריאה ומסוגלת לעבוד, לא משנה במה. דגש על "לא משנה במה." בעיר אחרת, בליגה אחרת, אבל כשלא תקועים על "המיצוב" - הדרך פתוחה. דמייני עצמך באלסקה, בלי צורך לחשבן לאף אחד, העיקר להתפרנס.
כשקריירת הדוגמנות של פנינה רוזנבלום דעכה לחלוטין, היא מכרה סנדוויצ'ים במשרדים ובאיצטדיונים. זה היה לפני עסקי התמרוקים שלה ומילימטר לא ירד מכבודה. רופאים מרוסיה עבדו בבניין, טאטאו רחובות ושטפו כלים במסעדות, עד שקיבלו רישיון עבודה ישראלי. נראה לך הגיוני שבני אדם בריאים, שמסוגלים לעבוד, יטענו שאין להם כסף? אולי אין עבודה במקצועם, אבל תמיד ישנה דרך להביא הביתה לחם. המדינה שלנו מלאה עובדים זרים. באיזה נס הם מצליחים להרוויח כסף?
לפני הכל, עשי בדירתך (גם אם את עומדת לאבד אותה, לדעתך), את הסדר של הלייף, לפי רשימה: עיתונים ישנים שכבר לא תקראי, אבק, שירותים מלוכלכים כי אין לך מצב רוח, דברים שמונחים כי הם מונחים. סדרי מגירות עד הפרט הכי קטן - כי סדר מזיז את הבלוקים התקועים של האנרגיה. בכלל, הגאולה היא בפעולה. תייצרי־תייצרי־תייצרי דברים, גם אם הם על פארש, לדעתך. וגם אם הם בהתנדבות.
גם אם תסחטי לעצמך את המוח, עשי "רשימה למכולת:" אילו דברים טובים עדיין נותרו בחיי? הכישורים שלך, למשל. רשמי כל פירור, במה את טובה. בקשי מחברים קרובים והמשפחה שיכתבו לך רעיונות. תתהווה לך פתאום רשימה ענקית, שתמלא את ריאותייך באוויר.
את יודעת לבשל, לנקות, לגהץ, לתפור? לשמרטף או לטפל בילדים? אלה כישורים שמתורגמים לכסף בשוק העבודה. יש לך את משפחתך, בתך, ידיים, רגליים, עיניים, נשימה. מחשב. ראש שפועל לך טוב. שאמשיך, או שתפסת את הפרינציפ? זה חיוני לספור את היש בעולמך, כי מה ששמים עליו פוקוס - גדל.
מהי השאיפה האחת, האמיתית, הגדולה שלך בחיים, אם שום דבר לא היה מונע אותה ממך? איך היית רוצה שחייך ייראו בעוד עשר שנים מהיום? כתבי לעצמך חזון. קטן או גדול, אפרורי או מלא תהילה - הכל חוקי, ובלבד שתהיה תכלית מציאותית לחייך. זאת אומרת: אם שאיפתך היא להיות/ לעשות איקס - כתבי. אבל אם היא להיות מלכת אנגליה, דלגי.
השלב השני זה לכתוב לעצמך מטרות. קטנות או גדולות. על מה את חולמת? מה הם מאווייך האמיתיים? ובלי צנזורה של "אי אפשר," או "בשביל מה זה טוב עכשיו."? אני משערת שכסף טוב למחיה, זו אחת המטרות הראשונות, וכבר דיברנו על הזזת הרהיטים בתוך הראש.
ועכשיו, כתבי לעצמך רשימה של "דברים לטיפול" - כל מטרה מהסעיף הקודם, פרקי למטלות זעירות: מה צריך לעשות ולמי צריך לפנות כדי שהיא תקרה? קוראים לזה צעדים לכיוון. ומחקי ממנה כל פריט שסיימת לבצע. שימי ברשימה זו כל מה שלא עשית, כי נתקעת וקפאת בגלל הביאוס.
למשל, לאתר באינטרנט את כל חברות כוח האדם, אולמות השמחה, המלונות והצימרים בארץ. לכתוב ולשלוח להן במייל קורות חיים (עם תמונה נחמדה וחייכנית שלך) ולבקש מהם כל עבודה. או לחפש באינטרנט ארגונים ואגודות נשים שעוזרים בהעצמה או בהשמה והסבה מקצועית. תייצרי תנועה של עשייה בתוך חייך. גם אם בהתחלה היא לא תניב שום תוצאות - היא תקרין על הכל ותזיז ברגים תקועים. את תראי שאנרגיה חדשה תפרוץ לתוך המציאות שלך ודברים יקרו. רק אל תרחמי על עצמך כי נקלעת למשבר.
הדבר הכי גרוע שקרה לך הוא לא הירידה הזמנית במזומנים, אלא הראייה העצמית שלך את עצמך כחסרת אונים. תיזהרי מלהאמין לאשליה הזו. כרגע - את התוצאה של הנסיבות. אבל בכל רגע נתון, הבן אדם יכול להחליט שהוא הופך לגורם בחייו, ולא לתוצאה.
אגב, המילים האלה מיועדות גם לבעלך - ושיהיה לכם רק טוב.
קריאת סיפורי הצלחה של אנשים שהיו בזבל ויצאו ממנו. כי אם הם יצאו מזה - אז גם אני. זו רק תפיסת העצמי שלנו שעושה את ההבדל. אגב, ספריות ציבוריות משאילות ספרים בחינם. ו"הליכה חוצנית" כשתשומת הלב היא החוצה, לנוף, ולא פנימה, לבאסה. מקבלים ככה אנרגיות אדירות מלבד הרזיה ובריאות. שעה ביום, עם עגלת הילדים. אין חשק? אז בלי חשק. זו רפואה. וטיסה בדמיון לזמן עתיד, בעוד שנה. ומשם להסתכל לאחור, איך כל הקשיים מאחורינו. ולדעת שהנשק הכי חזק שיש לנו נגד כל קושי - הוא לעולם לא לאבד את הרוח הגבוהה ואת התקווה.
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל עבור אודטה: odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם