ראשי » סגנון » ניו אייג' » מדיטציה ובודהיזם

הקרב על היוגה

הזירה: הוושינגטון פוסט. מתגוששים: פרופ' אסים שוקלה מול דיפאק צ'ופרה. הסגנון: פרוע. הקהל: 20 מיליון מתרגלים אמריקנים. השאלה: זה יוגה?! היוגית יעל זיו עם כל הפרטים והפרשנויות

בשבועות האחרונים מתנהל מעל דפי הוושינגטון פוסט ויכוח לוהט, שעניינו הניתוק שנוצר בין היוגה המתורגלת בארה"ב לבין שורשיה הרוחניים והתרבות ממנה צמחה, והוא מתובל בהאשמות על מסחור היוגה מצד אחד ועל שמרנות יתר וטהרנות מאידך. יצרים, טוקבקים, דמויות מפתח בקהילה הרוחנית והיוגית העולמית ודיונים סוערים בקהילה ההודית האמריקנית הם מנת חלקו של הדיון הזה, שיש לו נגיעה ברורה לדרכו של העידן החדש בכלל. 

מי שהצית את הוויכוח הוא פרופ' אסים שוקלה (Aseem Shukla), ראש המכון ההינדי האמריקני. לדבריו, 20 מיליון מתרגלי היוגה בארה"ב נוטלים חלק במסורת בת אלפי שנים, ועושים זאת באדיקות גדולה יותר משל בני הקהילה ההודית-אמריקנית עצמם. היוגים האמריקנים, בני כל הדתות, ממשיך שוקלה ומתאר, מתכנסים מדי יום מצמידים את ידיהם בתנוחת הברכה "נמסטה", המבטאת את הכבוד לניצוץ האלוהי שבאדם, עוצמים את עיניהם ומשננים "אום" המסמל ומייצג את הצליל הראשוני של הבריאה, ומותחים ומכופפים את גופם ב"אסאנות" (תנוחות היוגה) המייצגות בין היתר אלים וקדושים הודים.

על הרקע הזה, אומר שוקלה, ניתן היה לצפות כי מסורת האם של היוגה – ההינדואיזם – תפרח ותשגשג בהתאם. אך ההינדואיזם מזוהה במערב יותר עם פרות קדושות מאשר עם תנוחת "פני הפרה" (‪Gomukhasana‬); עם מיליוני אלים במקום עם אל מאוחד אחד; עם סגפנים נודדים במקום עם ההשראה של היוגה-סוטרות.

הסיבה, אליבה דה שוקלה, נובעת מכך שהיוגים והמורים שהביאו את המסורת ההינדית לארה"ב העדיפו להקריב את שייכותה המסורתית לטובת מסחור ושיווק תורתם. התוצאה היא תהליך מתמשך של התרוקנות היוגה משורשיה. היוגה מזוהה היום בעיקר עם ההיבט הגופני שלה, הכולל תנוחות וטכניקות נשימה, ובמתכונתה הנפוצה במערב היא מעוקרת כמעט משאר מרכיבי הרוחניות שבה (ראג'ה-יוגה), המכוונים להוביל את המתרגל למוקשה (שחרור והארה).

במקורה ההינדי, אומר שוקלה, היוגה לא מציעה דרכים להאמין באל, אלא דרכים לחוות אותו. הוא קורא להינדים להחזיר אליהם את הנכס האינטלקטואלי והרוחני הזה ולא למכור את הידע, מדולל וזול, במטרה לרכוש עוד תלמידים בסטודיו היוגה במורד הרחוב. בטענותיו של שוקלה אפשר לראות גם הד להתנגדות שהביעה בעבר הממשלה ההודית לאותו עניין עצמו, כשהזדעקה בשל ניכוס ידע עתיק ושיווקו במערב. לצורך הגנה על נכסיה הרוחניים של הודו אף הוקם גוף ממשלתי רשמי, שהופקד על המשימה.

אל זירת הוויכוח הצטרף חיש מהר האנטי-תזה המובהק ביותר של שוקלה: דיפאק צ'ופרה, רופא, סופר ודמות ידועה בזירת הניו-אייג' העולמית, אף הוא הודי אמריקאי. צ'ופרה, הכותב ומרצה בין היתר בענייני יוגה ואיורוודה (הרפואה ההודית המסורתית), ענה לשוקלה בזו הלשון: "מצטער, אך הפטנט שלכם על יוגה, פג תוקפו".

צ'ופרה לא מכחיש את עצם היותה של היוגה דיסציפלינה רוחנית הודית,

אך טוען כי השחרור, מטרתו העיקרית של תרגול היוגה, מיועד לחול גם על הכבלים הדתיים שהכילו את היוגה ושמתוכם היא צמחה. כבלים אלה, אומר צ'ופרה, תמיד היו משניים למטרה המרכזית שלשמה היוגה מתורגלת: הארה. הוא מוסיף כי ההינדואיזם כדת נוסד מאות שנים לאחר היוולדה של היוגה. צ'ופרה גלש גם לפסים אישיים, והאשים את שוקלה במרירות הדומה לזו של ממציא שאיבד בעלות על נכסיו.
נראה כי הסיבה לעניין הרב שמלווה את הדיון בין שני המלומדים קשור לסוגיה מהותית, שאינה נוגעת רק לשאלת הבעלות על היוגה - כי אם לשאלה הגדולה יותר: מהי באמת היוגה כיום. לשאלה הזאת יש מקום חשוב בתרגול המודרני, בשל הריבוי ההולך וגדל של שיטות וזרמים.

סוואמי ג'ננשוורה בהראטי, מורה אמריקאי ממוצא הודי, מטיח גם הוא ביקורת חריפה ביוגה המודרנית. הוא טוען כי זו הפכה מדרך רוחנית מקיפה למגוון שיטות מודרניות, עם שמות חדשים, שהומצאו במהלך עשרות השנים האחרונות, ומתבססות בעיקר על אסאנות. הוא מבכה את האפשרות להשיג היום תעודת מורה ליוגה באינטרנט מבלי לבלות במחיצת מורה, ומבלי להכיר את הטקסטים העומדים בבסיס תורה זו.

בהראטי מצטט מורים ידועים אשר הביעו את דעתם בסוגיה זו. לדוגמא, פנדיט רג'מני טיגונייט, העומד בראש המכון ההימלאי (ליוגה), מורה ידוע בארה"ב ותלמידו של סוואמי ראמה, מצר על כך שהיוגה הפכה לשיטת הבריאות והכושר המועדפת על רבים. "זה מוזר, מכיוון שהמיינד, לא הגוף, הוא המטרה של כל השיטות היוגיות האמיתיות. לראות ביוגה בעיקר אוסף של תרגילים לשיפור הכוח והגמישות, תוך הרגעת מערכת העצבים, זה כמו לבלבל בין המוץ והתבן".

גיאורג פויירשטיין, הוגה ומורה ידוע בנושא היוגה וההינדואיזם, כתב אף הוא מאמר נרחב בנושא וכשנשאל למצב היוגה היום, השיב: "היוגה בארה"ב כיום היא בלגן אחד גדול, ואתם יכולים לצטט אותי... כל דבר שמגיע לארה"ב או למערב מייד הופך לאינדיווידואלי וממוסחר. ביוגה המסורתית מאז ומעולם היה גיוון רב, אך הוא התבסס על הניסיון האישי המצטבר של המורים הגדולים. כיום, אפילו מורים מתחילים חשים שהם בשלים לחדש וליצור שיטות יוגה ממותגות על שמם". 

אך אין דבר חדש תחת השמש. אפילו לא הוויכוח על מהותה של היוגה. הוא מוזכר כבר בהאטה יוגה פרדיפיקה, טקסט מהמאה ה-14 שנכתב על מנת להבהיר את מהותה האמיתי של היוגה, "שאינה מובנת בשל ריבוי הדעות הסותרות והמנוגדות"...

סווהטמארמה, כותב הטקסט, מזהיר כי רבים מתרגלים האטה יוגה (התרגול המתמקד בגוף) מבלי להכיר בראג'ה יוגה (המכוונת לשינוי בתודעה). אלה, לדעתו, הם מתרגלים סתמיים אשר לא ישיגו את פירות מאמציהם. אין כאן בהכרח ביטול של חשיבות התרגול הפיזי, אלא התייחסות אליו כאל פן אחד של תרגול שלם, אשר מטרתו היא התמרה רוחנית.

אולי משום כך אפשר לראות בוויכוח בין שוקלה לצ'ופרה שיעור אמיתי ביוגה. אחרי הכול, הוא מבטא בדיוק את אותם דברים שהתורה העתיקה הזאת מנסה ללמד אותנו להתעלות מעליהם: הצורך של האדם להגדיר, למסגר, לתייג ולנכס לעצמו דברים. במובן זה, הוויכוח מפספס את העיקר. היוגה רחבה ועמוקה מאוד. היא לובשת צורות שונות, מתפתחת ומקבלת משמעויות חדשות בקרב אנשים שונים בתקופות שונות. היא בת אלפי שנים, אך תמיד מתחדשת ומרעננת. היוגה קשורה למסורת דתית, היא דרך רוחנית, היא פילוסופיה עמוקה, היא מדע, היא דרך חיים והיא מטרה אליה הלומדים אותה שואפים להגיע.

מתרגול המכוון למתי מעט הפכה היוגה בעולם המודרני לדרך מוכרת ונפוצה, הפתוחה בפני כל. כיום, רבים הם האנשים, מדתות ומתרבויות שונות, היכולים להפיק ממנה את היתרונות הגדולים הטמונים בה וליהנות משיפור משמעותי באיכות חייהם בזכות התרגול, גם אם הוא פיזי בלבד. אנשים רבים מתחילים את אימון היוגה בשל כאבי גב או לחץ בעבודה, ובהדרגה נחשפים לאוצרותיה הרוחניים ומגלים כי הם יכולים להתמיר בעזרתה את חייהם.

עם זאת, לטעמי, יהיה זה נכון לשמר את האספקטים הרוחניים של תורה מופלאה ועתיקה זו, ולא לנתק אותה משורשיה הרוחניים והפילוסופיים. חשוב לאפשר לציבור ההולך וגדל של מתרגלים ליהנות גם מהיבטים אלה של היוגה.

יעל זיו, מורה ליוגה בעלת ותק של 30 שנה, מייסדת ומנהלת מרכז "האטה-ראג'ה יוגה" ברעננה, ראש תחום ורכזת קורס המורים הבכירים ליוגה בקמפוס "שיאים", המרכז להסמכות בספורט ובתנועה באוניברסיטת תל-אביב.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...