להרגיש כמו פרה: ההומיאופתיה עושה מהחלב תרופה

בתחושה הפנימית הם שמנים, לא מושכים, מגושמים, דוחים, חסרי חשיבות ומתקשים לבטא את קולם בעולם החיצוני. אנשים שזקוקים לתרופה הומיאופתית המופקת מחלב פרה

רחל שבי | 2/6/2010 11:22

אולי זה האביב שמלבלב ומתפקע מרוב חמימות, אפוף פריחה ועתיר המלטות. אולי אלה מחשבות כלליות ופרטיות בעקבות חג השבועות. אולי, פשוט, זהו רצף שופע מהרגיל בעבודה שלי לאחרונה בתחום הספציפי של הריונות ולידות וכן תלונות על אי-סבילות ללקטוז. כך או כך, את הטור הפעם אני רוצה להקדיש לחלב.

בשנים האחרונות מחלחלת לשיח הציבורי ההבנה שצריכת חלב פרה, בתקופת הינקות ובפרט אחריה, עלולה לגרור נזקים בריאותיים בלתי מבוטלים. המידע על קשיים בעיכול חלב ועל החשיבות שבהימנעות ממנו כשישנן בעיות נשימה וליחה, כבר אינו נחלת שוליים סהרוריים מתחומי התזונה. המחקרים שמתפרסמים בנושא מוכיחים שהתפיסה לפיה מוצרי החלב נחשבים למזונות טובים ("שלושת המאכלים הלבנים" והמבורכים של הטיבטים הם חלב, חמאה ויוגורט) - היא נחלת העבר, ואולי מתאימה רק כקמפיין מטעם תאגידי החלב.

הומיאופתיה אינה עוסקת ב"מותר ואסור" מבחינת תזונה, אלא תומכת בתהליכי הבראה באמצעות הכלים הספציפיים שלה, כלומר בעזרת התרופות ההומיאופתיות שמתייחסות לרבדים עמוקים, לממשק הגוף-נפש ולמישורים אנרגטיים, כך שאין כאן יומרה לעסוק בהשלכות הבריאותיות של צריכת מוצרי חלב פרה. למעשה, האזכור הזה הוא לגמרי בסוגריים, ואני מזמינה אתכם לקרוא את מגוון החומר המחקרי בנושא נזקי חלב פרה שמערכת העיכול האנושית מתקשה לפרק ולהטמיע.

למעשה, תגלו שדווקא אותו רבע מהאכולוסייה שאינו סובל מרגישות ללקטוז הוא יוצא-הדופן, מהסיבה הפשוטה שבבגרות יש להפסיק לינוק, לא כל שכן את חלבהּ של חיה אחרת. בנוסף, ניסיון מתמשך מראה כי הפחתת החשיפה למוצרי חלב משפרת בעיות בריאות רבות. אך נשאיר בצד את צריכת החלב שמגיע מחיות המשק, על כל הקשיים המשתמעים מכך. הבטיחו לעצמכם לברר את הסוגיה, ובינתיים בואו נתייחס לחלב האם הביולוגית (בין אם אתה בן אנוש, שה, עגל וכדומה) בהקשרו הנפשי, התרבותי וההומיאופתי.

כמו חיה שוויתרה על אורחות חייה הטבעיים

החלב הוא המזון הבסיסי, הראשוני והמזין ביותר. בתרבויות שונות הוא נתפס כמזון האלים שעלה למדרגת סמל להזנה רוחנית, להשראה, להדרכה רוחנית ולאלמוות. כבת אנוש שיכולה להיעזר בנפלאות המדע והפורמולות, את יכולה לאהוב את עוללך בלי להיניק אותו, ולצערנו גם להיפך: אפשר להיניק תינוק ומשלל סיבות עדיין לחוש ניכור גדול. ובכל זאת, בבסיסה, ההנקה היא תמצית של הענקה, סמל לאהבת האם, המטען המרוכז שמופק מדמהּ, מהמזון שבא לפיה, מחוויותיה ומנפשה.

אפשר לומר שבחלב מרוכזות כל ההשקעה והמסירות ההורית, וכי ההנקה היא הקשר הראשון שמניח את היסודות לאישיות ולדפוסי הקשר והתקשורת במהלך החיים. גישות פסיכולוגיות רבות מכוונות את הזרקור אל התקופה הקדומה, הראשונית של החיים, שמתאפיינת בתזונה דרך ההנקה: החל בפרויד, עבור בסאליבן שמתאר טיפוסי אנשים לפי "חוויית הפיטמה" שלהם, מלאני קליין שמדגישה

את חשיבות חודשי החיים הראשונים בבניית האישיות - וכלה בנדבכים שבאו בעקבות תיאורית הדחף של צוות הפסיכולוגים דולרד ומילר.

ההומיאופתיה מעניקה מענה למגוון גדול של קשיים שניתן לאחֵד תחת הכותרת "חלב". ראשית, שורת בעיות הנקה אצל האם האנושית - וגם במשקים חקלאיים אורגניים: חלב שמתמעט ואף מפסיק, או להיפך – עודף חלב שיש לווסת ולמתן (גם במקרים שההנקה רצויה לשני הצדדים). בנוסף, יש להומיאופתיה שורה של פתרונות מאד יעילים לבעיות כגון יובש וסדקים בפטמות, שבהיעדר טיפול נאות אינם מאפשרים הנקה.

בהקשר הזה יתכן שהמצב המטריד מכל, הוא זה שבו התינוק מסרב לינוק, והחיבור החזק, החיוני, הטבעי כל-כך - לא יכול להתממש. אין זה מקרי שסוגי הטיפולים ההומיאופתיים שעשויים להינתן במצבים האלה מתאימים בגילאים מאוחרים יותר לאנשים בעלי דפוסים של בדידות וניכור, וביניהם גם המלח.

ממחקרים שנערכו בעשורים האחרונים עולה כי קיימים מספר נושאים ודפוסים שחשוב לזהות ולאפיין אצל מי שזקוק/ה לתרופה הומיאופתית המופקת מחלב של חיה כזו או אחרת. קל להבין את ההקשר של הרעיונות הללו, כשחוקרים מעט את דפוסי המחיה של יונקים: חשיבותה הגדולה של המשפחה או הקהילה לקיומו של הפרט, המשתקפת אצל המטופל/ת כמחויבות וזיקה גדולות, לא תמיד באופן חיובי, לקבוצה כלשהי – לרוב משפחתו או סביבתו המיידית.

בנוסף, נבחין בדפוסים של תלות בולטת ומתמשכת, ובמשבר סביב תפקידי הורות. בקרב נשים שעשויות להיעזר באחד מסוגי החלב, יהיו תמיד שלל בעיות סביב המחזור החודשי ובפרט נטייה לגודש של השדיים. היבט בולט נוסף הוא יציאה מאיזון בכל הקשור לחשיבותם של האינסטינקטים: לרוב נראה התנהגות "מבויתת" מדי, כלומר מהוססת, תלותית וכנועה, אולי כמו חיה שוויתרה על אורחות חייה הטבעיים והיא מעניקה את חלבה ל"בעליה" תמורת מזון ומחסה.

לחלופין, במיעוטם של המצבים נראה את הקוטב ההפוך: התמרדות ופראיות בלתי פרופורציונליות. בהקשר הזה לרוב נזהה גם רקע של התעללות – רגשית, פיזית או מינית, שהמטופלת נכנעה לה, הובסה, אולצה, התרצתה מאימת האגרוף, ממשי או מטאפורי. לרוב נזהה גם פחד מנחשים אצל אנשים שמעולם לא פגשו בנחש או גרו באזורים בהם באים עמם במגע. בנסיבות כאלה, ניתן לפרש את הנחש כארכיטיפ של אינסטינקטים, פיתוי ומיניות – היבטים מסוכנים, מושכחים, עבור מי שדפוסיו הם דפוסי חיה מבויתת.

מעניין שבאחת הביקורות נקרא הסרט ''חלב שחור'' צילום: יח''צ, מתוך הסרט ''פרשס''

פרשס

האינדיקציה הקלינית הבולטת ביותר לשימוש בתרופה ההומיאופתית המופקת מחלב פרה, היא נטייה למיגרנות תכופות הכרוכות בהפרעות ראייה. יש קרוב לאלף תרופות הומיאופתיות שונות לכאבי ראש, כך שאל תמהרו לרכוש את התרופה הזו באופן נקודתי: את כאבי הראש הללו יש לראות בהקשר נרחב יותר. במישור הנפשי הם מתקשרים לתווים חייתים, המתורגמים דרך הפריזמה האנושית. כששואלים בעברית איך זה "להרגיש פרה", אנחנו מתכוונים לתחושה של משקל עודף ותחושה פנימית בהמית משהו.

ובאמת, המטופל (או המטופלת) הזקוק לתרופה ההומיאופתית הזו חש שמן, לא מושך, כבד, מגעיל וחסר חשיבות. הקול הפנימי הדכאני הזה מתקשר גם לחוויה של חוסר יכולת להשמיע קול בעולם החיצוני, בעקבות מסרים הרסניים וחוויות קשות ומוקדמות מצד מי שאמור לטפל בו: נטישה, התעללות והזנחה.

המסר המופנם הוא דיכוי של האינסטינקטים, של השמירה העצמית. הדיווח הפנימי הוא שיש להקפיד הקפדה יתרה על שלומו של הזולת, להעניק, כמו להיניק – ולא אחת לספוג יחס מתנכר, משפיל ומבזה.

נזכרתי בתרופה הזו כשצפיתי ב"פרשס", סרטו של לי דניאלס מ-2009, על נערה קשת יום שעוברת שורת התעללויות מצד המשפחה והסביבה, וממשיכה לשאת בעול הדאגה והטיפול בקרוביה גם בנסיבות מאד קיצוניות של פגיעה מילולית, פיזית ומינית. מעניין שבאחת מהביקורות נקרא הסרט "חלב שחור", אולי כהדהוד לשיר של פאול צלאן בשם הזה, המעלה על הדעת את הגרועות שבזוועות שבני האדם מעוללים אלה לאלה.

לאתר הבית של רחל שבי