עקבים גבוהים: אודטה תלמד אותך ללכת עליהם בנון שאלנט
בכל פעם שאני צועדת על נעלי הסטילטו שלי, אני שומעת אנחות קנאה או טינה: "איך את יכולה לרוץ על כאלה עקבים."? איך? הנה כל אוסף הפטנטים שלי שמאפשרים הידוס על עקבים
ישנם שמונה פרמטרים לבחירה נכונה של נעלי עקב. אם אחד בלבד מהם חסר - כל שאר השבעה מתבטלים. מוותרים על הנעליים האלו לאלתר, כי הן לא תהיינה נוחות. זהו פרק מספר שאני משתעשעת בכתיבתו, וזה הולך ככה:

זווית הבוהן
כשעולים על קצות האצבעות, ישנה זווית מסוימת שבה הרגל עולה למעלה ונפרדת מהרצפה. אצל כל בנאדם היא במקום אחר על כף הרגל, לפי אורך האצבעות. למקום הזה אני קוראת "זווית הבוהן." כעת, מודדים את הנעל בפרופיל. זווית הכיפוף של סוליית הנעל צריכה לעקוב במדויק אחר זווית הכיפוף של הבוהן הפרטית. שלא תתחיל לפניה או אחריה. אם לא בוחרים נכון זה יכאב בהליכה, כי זה לא האימום המתאים.
קשת הנעל
קשת הנעל צריכה לעקוב ולהידבק במדויק לקשת כף הרגל. הרבה פעמים קשת הרגל גבוהה יותר מקשת הנעל, מה שמותיר את כף הרגל בלי תמיכה, מה שמכאיב בהליכה. איך מגלים קשת נעל לא מדויקת? אם מדובר בסנדלי עקב, זה קל: עומדים בפרופיל, נעולים, מול המראה. אם רואים טיפת אור, אוויר, רווח, או מרחק בין קשת כף הרגל שלנו וקשת סנדל העקב - להשאיר בחנות. גם בנעל סגורה ניתן לזהות קשת לא מתאימה, לפי מראה חיצוני ותחושה.
מיקום עקב הנעל
עמדו בפרופיל, נעולים, מול מראה. דמיינו אנך שיורד ממרכז עקב הרגל שלנו עד לרצפה. עקב נעליים (או לפחות ה"פלק," הסוליה הקטנה שלו) המקובע נכון ועל כן נוח לאללה, יהיה במיקום הזה. לא אחורה, או "החוצה" מזה כי אז הנעל לא תהיה נוחה להליכה. וגם אם היא ממותג יוקרתי, חובת הסינון - עלינו.
אורך הנעל
עומדים בפרופיל מול המראה: אורך רפידת הנעל (במיוחד בסנדלים גבוהי עקב שמותירים את עקב הרגל עירום וגלוי) צריך להיות קצר בשניים-שלושה מילימטרים (ולא יותר) מעקב הרגל. ככה שסוף רפידת הנעל ועקב הרגל יהיו בקו מתאר (קונטור) מתעגל והרמוני. אם מבצבץ שם "מגש" של אפילו רבע סנטימטר נעל מעבר לעקב הרגל, להשאיר בחנות. זו לא המידה הנכונה. לא תאמינו
הקטנים, זה גם מפחית ניקוד מנוחיות ההליכה.
זבנים ישכנעו אתכם שזה "רק רבע סנטימטר יותר, ולכן זו המידה הנכונה," וגם, ש"עדיף ככה כי בקיץ הרגליים מתנפחות," אבל זה לא נכון. בדיוק בשביל זה המציאו את חצאי המידות.
רוחב הנעל
עומדים נעולים ומבררים: איך זה מרגיש? רוחב הסנדל או הנעל צריך להיות מדויק: לא צר מדי כדי שלא "יחתוך" וילחץ, ולא רחב מדי, כי אז הרגל "תשוט." ולא, עור צר מדי לא "יתרחב בהליכה." מה שלא נוח בחנות, זה לתמיד. רצועות סנדל רחבות או צרות מדי ניתנות לתיקון רק בניתוח קוסמטי, אצל סנדלר מומחה.
קרסול צמוד לאחורי הנעל
באג לא ממופה, הקיים גם במותגים הכי יוקרתיים: עומדים בפרופיל, נעולים. אם רואים רווח ריק ומכוער של אפילו חצי סנטימטר בין הנעל הסגורה לקרסול - להשאיר בחנות. נעלי עקב מסוימות מעוצבות כמעט בלי "כן נחיתה" לעקב הרגל. דמיינו מושב כיסא קצר המכוון בחדות כלפי מטה? אז כזה.
ברור שבהעדר תמיכה לעקב הרגל, הרגל תמיד תחליק למטה ותיצור רווח בין הנעל לקרסול בזמן ההליכה, גם אם המידה נכונה. זה לא רק פגם אסתטי, אלא הפרעה ענקית לנוחיות. ולא פותרים את הבאג ההנדסי הזה עם "חצי ספידה," שתמנע, כביכול, את החלקת הרגל קדימה. היא לא תעזור, היא רק תעשה את הנעל צפופה יותר.
היציבות של הנעל
תמיד לעשות בחנות קילומטרז' ארוך, כדי לבדוק כמה יציב צועדים על הנעליים, כי לפעמים אפילו מיטיבות הלכת מתנדנדות עליהן מצד לצד. זו חד משמעית בעיה של אימום מחולק לא נכון הנדסית וזה קורה גם במותגים הכי טובים.
ארבע רוחות השמים
נשים מסתפקות בנעליים שנראות יפה רק מקדימה, וזו טעות. נעליים בודקים במראה מקדימה, מימין בפרופיל, משמאל בפרופיל, ומאחור. רק אם הן נראות מושלם מכל ארבעת הצדדים שלהן, (כולל מאחור) - רוכשים.
ולסיכום:
זווית הבוהן, קשת הנעל, עקב הנעל, אורך ורוחב הנעל, קרסול צמוד לנעל מאחור, יציבות וצדדים. אם כל הפרמטרים נכונים - תתחדשי.
הדברים שאנחנו מספרים על עצמנו בשפת הגוף
היציבה שלנו היא הדבר הכי עקרוני שאנחנו אומרים על עצמנו בצורה לא מילולית. והיא גם זו שעושה את כל ההבדל. איך אמר וויל סמית, 60 אחוז מכל התקשורת היא התקשורת הלא מילולית של שפת הגוף. 30 אחוז מכל התקשורת היא נימת הדיבור. מה שאומר, ש90- אחוז ממה שאתם אומרים, בכלל לא יוצא לכם בצורה מילולית מהפה." סמית שיחק בסרט היץ' דמות של חננה מזעזע בתיכון, וגבר סקסי בטירופים בגרסה הבוגרת של אותה דמות. למעט ביגוד שונה, לא איפרו אותו, ולא כלום. את ההבדל התהומי הוא ייצר בעזרת שפת הגוף. כפופה, גמלונית, עם הבעה דבילית בדמות החננה, וזקוף, בוטח בעצמו, "קול," עם הבעה מבודחת ולא עושה תנועות מיותרות מתוך שלווה פנימית בתור ה"סקסי." ודי לחכימא.