קימל על ההר: ביקור בסניף הצפוני של מסעדת קימל הוותיקה
אחרי שנים של צבירת מוניטין במסעדת קימל התל אביבית, השף הפופולרי שאול בן אדרת מתמקם במבנה משומר בן 129 שנים בגלבוע. האוכל שווה כמו הנוף
דורות של טלפונים ניידים קמים ונופלים. דור 2 מתחלף במהירות לדור 3, וזה יוצא מהמשחק לטובת דור 4. הטלוויזיה שהכרנו משנה פניה, כמעט כל דבר שאנחנו מכירים חולף לכמה שבועות בחיינו ומיד מקבל תשובה הולמת ומשודרגת. ורק עמק יזרעאל נשאר כשהיה דור אחרי דור, וככל הנראה יישאר כמו שהוא גם בדורות הבאים. מי שמחפש קצת שקט בעולם הטכנולוגיה הקופצני, ימצא בכך הרבה נחמה. עדיין אפשר לנסוע בכביש הכה-מוכר של העמק ולראות את השלטים הישנים מכוונים את החולפים במכוניות אל קיבוץ גבע ותל יוסף ויזרעאל, והשדות עדיין אותם שדות, והאדמה חומה ומעובדת כשהייתה, ולרגעים נראה כאילו עמד הזמן מלכת ובאה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל. הוא הדין גם לגבי הר הגלבוע.
טוב, המילה הר קצת גדולה על הגבעה הזו, אבל עדיין זה אחד המקומות היפים שתמצאו בארץ, עם הכבישים הצדדיים שעוברים בין חורשות ומרחבים ירוקים, ובעיקר עם המבט הפנורמי מרחיב הלב שיש ממנו אל עבר עמק יזרעאל בואכה עפולה מצד אחד, ובית שאן מצד שני. בנקודת התצפית היפה ביותר, סמוך לכביש המתפתל היורד מהגלבוע אל עבר מישורי העמק וכביש התענכים, נפל בשנה האחרונה דבר. מישהו החליט שזה יהיה המקום שאליו יגיעו מי שאוהבים לעשות סקי, ומישהו אחר החליט שאם זה כך-זה הזמן והמקום לפתוח מסעדה גדולה ומושקעת ליד "אתר הסקי" של הגלבוע.
למי שהחליט על פתיחת המסעדה קוראים שאול בן-אדרת, שף ותיק ומוערך בסצנת האוכל התל אביבית, שכבר שנים רבות מתפעל בהצלחה רבה את מסעדת "קימל" בתל אביב ורואה ברכה רבה בעמלו ובמטבחו.
אבל זה לא הספיק לו. הוא חיפש מקומות חדשים ואתגרים חדשים. "קימל בגלבוע" הוקמה כתוצאה מהחיפוש הזה במבנה משומר בן 129 שנים, ששופץ בהשקעה ניכרת אשר שמרה מצד אחד על אופיו המיוחד, ועם זאת מעניקה הרגשה של מסעדה חדשנית, בעיצוב פתוח שמשתלב היטב בנוף.
כשנכנסנו למסעדה, באחר צהריים נעים של אחד מימי השבוע שעבר, נשבה רוח מלטפת על פני הגלבוע, בדרכה המהירה אל העמק. עוד מעט ישקע היום, שעת בין ערביים מפייסת תרגש את היושבים על המרפסת הגדולה של המסעדה, המשקיפה על הקיבוצים והמושבים שלמטה. חקלאים יסיימו את יום עבודתם, יעלו על הטרקטורים וישובו איתם הביתה, הורים יישבו לשחק עם ילדיהם על הדשאים שליד הבית, הפנסים שמאירים את השבילים והמדרכות יידלקו, ועוד ערב סתיו יירד על הגלבוע
כשמסעדן כמו שאול בן-אדרת פותח מסעדה מושקעת במקום כזה, מראש הרווחנו, אפילו בלי שהתחלנו לטעום מנה אחת. היינו ארבעה, וזה אפשר לכל אחד לטעום לא מעט מנות, חלקן מצוינות, חלקן קצת פחות, אבל לא מוכרחים לדקדק בקוצו של יוד. ממש לא. הנאה ממסעדה, כזכור, לא נפגמת גם אם סלט כזה או אחר קיבל רוטב יתר על המידה.
אל השולחן הגיע לחם הבית, חם, טרי וטעים מאוד, ולידו שכבו כמה מטבלים. אחר כך נהנו עד מאוד אלה שאכלו את שקשוקת התרד עם שמנת, ביצים וגבינת קשקבל, שהגיעה בתוך מחבת רחבה (42 שקל ), ואפשרה לטבול את הלחם הטוב בצהוב של הביצים. הגיע גם סלט כפרי שהכיל מבחר ירקות בייבי, קרוטונים, בוטנים וגבינת צאן, והיה, כאמור, עמוס מדי במרכיבים ורוטב, ובכל זאת נאכל עד תום (42 שקל ), וגם ריזוטו פטריות מצוין (49 שקל ), נקניקיית בקר עם כרוב ותרד (44 שקל ), ומהמטבח שלחו אלינו רביולי גבינת עזים, בטטה, פטריות ומרווה, שהביא שמחה לאוכליו (49 שקל ).
המחירים אמנם לא ממש נמוכים, אבל המנות גדולות עד כדי כך שעלתה אצל חלק מאתנו מחשבה לוותר על מנות עיקריות. וכמו שעלתה המחשבה , כך ירדה. אהבתי מאוד את מנת פילה הדניס שבילה כמה דקות על הפלאנצ'ה והונח על סלסת עגבניות עם טחינה גולמית. הדג עצמו היה עסיסי, עשוי כראוי, והשילוב עם העגבניות והטחינה עוד היטיב עמו (92 שקל ). לידי גרגרו בהנאה מקדירה עם תבשיל זנב ביין (92 שקל ), וממולי התחלקו שני סועדים במנה של 300 גרם רוי בורגר עם כל התוספות המתבקשות של עגבנייה חתוכה, בצל וצ'יפס עבה ופריך (59 שקל ).
קרם הברולה שהגיע כמנה אחרונה ענה על כל ציפיותינו, וכמובן שאם מישהו ציפה שעם תום הארוחה נפנה את השולחן שלנו, הייתה לו טעות גדולה. פשוט לא בא לנו ללכת משם.
מזגנו לעצמנו עוד ועוד תה, ראינו את אורות הבתים שמתחתינו נדלקים, התעטפנו במעילים דקים מפני צינה קלה שכבר חודרת אל אזורנו בשעות כאלה, דיברנו חלש, כיאה לאנשים רגועים ושלווים, ובעיקר לא יצאו לנו מהפה שום משפטים חשובים או בעלי משמעות במיוחד. ככה זה כשנהנים. ונהנינו מאוד. הרבה מעבר למה שציפינו, חייבים להודות.
אף על פי שאנחנו מכירים את האוכל של מסעדת קימל בתל אביב, משום מה סברנו שהקימל הזאת, בגלבוע, לא תהיה אותו דבר כאחותה מהמרכז. וטעינו. החוויה של המקום היפה, הנוף שאין לו מחיר, האוכל הטוב והשירות הקשוב והנעים, עשו את שלהם. יש משהו כל כך אחר במסעדות פריפריה, על אף שהאוכל אינו שונה מהמסעדות בתל אביב. ברוב המקרים יש תחושה נעימה של גילוי משהו חדש, שטרם הכרנו.
ולכן, אם אתם בדרכם מכאן לשם, או שסתם בא לכם לבלות כמה שעות באווירה אחרת, ודאי אם אתם גרים באזור, בהחלט תעשו לעצמכם טובה אם תגיעו לקימל בגלבוע ותיתנו לעצמכם כמה שעות של נחת והנאה.
קימל בגלבוע, אתר סקי, כביש התענכים, טלפון 04-6895566.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם