קפה שחור, קפה לבן: קפה והומיאופתיה - המיתוס ושברו

רחל שבי יושבת בבית קפה ואגב כך מפריכה את המיתוס כאילו קפה מנטרל בהכרח את הטיפול ההומיאופתי. אחר כך היא לוגמת ממנו, וטוענת שמדובר בשקר קטן

רחל שבי | 20/10/2010 10:03

המוסכניק המסור שלי הבטיח טיפול זריז, והציע שבמקום להיתקע בפקקים בהלוך ובשוב, אמתין בינתיים בבית קפה סמוך, בעוד הוא סך את המכונית בשמנים מפנקים (כל אחת והספא שלה). רגע, תשאלו, מה להומיאופתית בבית קפה? היא לא ממש שותה קפה על באמת, נכון? אולי היא רק מהרהרת נוגות בנבטוטים בעודה מסתפקת בנטול חיוור על הרבה חלב סויה, לא מוקצף? או שמא היא לוגמת מי מעיין זכים עם שורש מגורר של ג'ינג'ר אוריינטלי ולימון אורגני?

אז זהו. שתיתי קפה אמיתי, חזק, אחד מני רבים לאחרונה. היה טעים, תודה רבה והרי לכם ראשיתה של הפרכת מיתוס. אם לא הרמתם גבה עד עכשיו, כנראה לא הגיעו לאוזניכם האמירות הרווחות, כאילו הומיאופתים הם עם של מלחכי עשב חיטה ושונאי קפה מושבעים, ושטיפול הומיאופתי מנוטרל על ידי מוצרים המכילים קפאין.

תרופת הקפה

ואולי טוב שלא הגיעו אליכם השמועות האלה, מפני שכמו הרבה מאד דברים, זו אינה אמת מוחלטת. או כפי שאמר אחד ממוריי הנהדרים, ד"ר מנג'לבורי, איטלקי וחובב קפה (ואת החיים הטובים בכלל): "אם הקפה היה תמיד מנטרל את הטיפול ההומיאופתי, לא היתה הומיאופתיה באיטליה".

הפעם אני רוצה שנדבר על הקפה, בהומיאופתיה ובכלל. אחרי הכול, זהו סוג של סם (חוקי ורווח ככל שיהיה) שמשנה את התודעה (גם אם באופן זמני והפיך). יש פעמים שהוא מנטרל את הטיפול ההומיאופתי, ויש פעמים שהוא לא משנה דבר. אדלג בקלילות על מאות שנים של שתיית קפה, על כל המשמעות התרבותית הצפונה בטקס (מהקנטטות המיוחדות של באך, שתיעד את פני המשקה החדש באירופה, עבור בטרקלין התרבותי שהתרכז סביב הטקס, ומשם בחץ שלוח אל ההקשר הגלובלי והסביבתי של גידול הקפה והסחר בו).

אך בתוך כך, הרשו לי בכל זאת לצטט בהנאה את ש"י עגנון ב"שירה", המוסר דברים מפיו של בעל בית הקהוה הירושלמי הטוען שמדובר ב"מוסד", "שאדם ממלט עצמו אליו מן הרחוב". הוא ממשיך ומאבחן ש"כל משקה אוהב את מקומו: היין אוהב אולם נאה עשוי כטרקלין (..) התה אוהב כתלים אפרוריים צהבהבים ותקרה נמוכה (..) הקקאו אוהב מפה מרוקמת שושנים

ופרפרים ועוגה מונחת לצדו (..) השיכר אוהב את המרתף הישן האפלולי (..). למעלה מהם הוא הקהוה, שהוא צריך בית מיוחד לשמו, שכל הבא לשתות ספל קהוה לפוש הוא בא, להחליף כח הוא בא."

בהומיאופתיה יש תרופה המופקת מקפה (זן ערביקה, פולים קלויים וגם פולים שאינם קלויים), הקרויה שלא במפתיע Coffea. בעזרת התרופה ההומיאופתית הזו אנחנו נוהגים הרבה פעמים להמחיש את העיקרון המהותי בשיטה, שתמציתו בשאיפה לרפא מכלול סימפטומים בעזרת חומר מדולל, המסוגל לחולל תמונה דומה. חישבו על שתיית קפה. נכון, כל אחד והקפה שלו, ואני גם לא מתכוונת למכורים הכבדים שפוקחים עיניים רק עם האספרסו השלישי.

בדרך כלל אנחנו נהנים ממה שהקפה מעניק לנו, תחושות של ערנות, חמימות, זרם דם מואץ, רגישות גבוהה לרשמים חושיים, נינוחות ופעילות מעט מוגברת של המעיים. כשאנחנו מקצינים את התחושות הללו בעזרת יותר מדי קפה שזורם בעורקים, כשהן נעשות פתולוגיות, אפשר להתחיל לדבר על המצבים שבהם הקפה במינון ההומיאופתי עשוי להתאים: כבר לא סתם ערנות אלא גריות יתר, עצבים מתוחים, רגישות קיצונית המתבטאת בקפיצה מכל רחש ועצבנות לנוכח כל מראה, חוסר יכולת להתרכז, נדודי שינה ושלשולים.

אלו הרגישים לאפקט הקפאיני ונעזרים בו כדי להתרומם, הם הפגיעים יותר להשפעתו. קפה צילום: רובי קסטרו

מה קרה לקארן קרפנטר

רגע לפני השלב הסופר נוירוטי הזה, מתאר ההומיאופת ד"ר מנג'לבורי את הטיפוס המאוזן יחסית: פעלתן ודינמי, יצירתי ובעל הספק גבוה, פלרטטן ופטפטן. צמח הקפה משתייך למשפחה בוטנית הקרויה "פואתיים" (Rubiaceae), שלפי התיאוריה של ההומיאופתית ד"ר מיכל יקיר, באופן סמלי משויכת לנעורים, לגיל ההתבגרות: שלב הרעיונות, הפרחת התיאוריות, פיתוח הפנטזיות, הדמיונות והתכנונים חסרי התוחלת.

כל אחת מהתרופות ההומיאופתיות המופקות מהצמחים המשויכים למשפחה הבוטנית הזו חווה קושי כלשהו בהתמודדות עם מטלות הבגרות. לדוגמא, הכינין, שורש של עץ הידוע כתרופה ותיקה נגד מלריה (ושסביב המחקר בה התפתחה למעשה ההומיאופתיה): התרופה ההומיאופתית המופקת מהכינין ידועה כמתאימה לאנשים בעלי דפוסי התנהגות ילדותית וחשיבה בלתי בוגרת שעיקרה פנטזיות, התנגדות "דווקאית" וחצופה כלפי מייצגים של סמכות ותחושה ש"כל העולם נגדי ולא מבינים אותי". סוג של טיפשעשרה קלאסי.

לעומתה, התרופה ההומיאופתית המופקת משורש האיפקאק (Ipecacunha) ידועה כפתרון בולט להקאות, בפרט במהלך הריון. אצל נשים הנזקקות לתרופה ההומיאופתית הזו יש במידה מסוימת התנגדות להריון, כאילו שלב האמהות המתקרב הוא מוקדם מדי עבורן, והחשיבות העליונה מבחינתן היא להישאר רזות, נעריות ובלתי מתעגלות. לא בכדי שימשה התרופה הזו ל"ניקוי הגוף", או בשפה פחות מכובסת לתרופה משלשלת שממנה, לדוגמא, נפטרה קארן קרפנטר, סולנית הקרפנטרז שתיחזקה כך את האנורקסיה שלה.

קפה בצורתו ההומיאופתית הוא בעל זיקה לאינסומניה (חוסר שינה) אצל תינוקות. אלו הם תינוקות נמרצים מדי, שלא מאפשרים להורים רגע אחד של מנוחה. לאו דוקא סביב גזים או טרדות גופניות אחרות, אלא "סתם" מהיותם פעילים מדי, כאילו הם ניזונים מכוחן של סוללות שלא מתרוקנות, כאילו שתו יותר מדי כוסות קפה...

בסופו של דבר, אני רוצה להזים את המיתוס שקפה בהכרח מנטרל את הטיפול ההומיאופתי. לפעמים מגיעים אליי לטיפול אנשים שהבינו שהקפה מזיק לבריאות, שהטיפול ההומיאופתי אוסר בתכלית על שתייתו, ושלפיכך אחת מ"תופעות הלוואי" הברוכות של הטיפול היא שמירה על משטר נטול קפה. הם למעשה ממש מבקשים שאאסור עליהם לשתות קפה. אני שמחה לתמוך בתהליכי החלמה, אך יחד עם זאת, חשוב להבין שהטיפול ההומיאופתי הוא אנרגטי מעיקרו, וכי אי אפשר להתייחס אליו במונחים של נטרול (או "אנטידוט", המונח הלועזי הרווח לסתירת הפעולה הכימית).

התפיסה שקונה כיום אחיזה היא שבכוחו של הקפה "לשחוק" את התהליך הטיפולי, אבל מסיבה פשוטה ושונה: הקפה מרמה אותנו קצת בכל פעם. קפה הוא סוג של שקר קטן, שאנחנו מספרים לעצמנו בתום מעט מדי שעות שינה, לקראת יותר מדי עבודה, או במקום אוכל מזין. מעבר לחוויית ההנאה, הערנות והחמימות, זהו שקר, זו הלוואה שאין בכוחנו להחזיר כרגע, וככל שנרבה להשתמש בה, הריבית תנגוס בנו לאט לאט.

כלומר, בשתיית קפה תכופה מדי, קטנה האפשרות לתהליך ריפוי, למילוי המצברים והמאגרים, כי אנחנו רצים על אנרגיות לא לנו. לכן, דווקא הפחות רגישים לקפה (אלה שמתרברבים שהם שותים את האספרסו הכפול ונרדמים מייד, "כמו תינוק") - הם אלה שיכולים להמשיך לשתות אותו ללא חשש שהתהליך ההומיאופתי ייפגע. האנשים הרגישים לאפקט הקפאיני והנעזרים בו כדי להתרומם, הם הפגיעים יותר להשפעתו.