אהבה נכונה היא עניין של זיהוי
(וגם: שימושים בלתי שגרתיים לתרסיס ריח למייבש כביסה וסדרה קלאסית לצפייה בחינם. לגזור ולשמור)
את אחד הטקסטים הכי יפים של אהבה העניק לעולם הזוג הוותיק מירי חנוך ואייל שני מול מצלמת "מחוברות". שמרתי את הקטע במשך חודשים, רק בגלל שהוא כל כך נגע ללבי. צריך לראות את האור בעיניהם כשהם מדברים האחד עם השני, כדי להבין את המשפט "ולא היה ביניהם אלא זוהר".
הם מגדלים יחד שלוש בנות - אחת מהן משותפת-ככה שהסיפור הזה כבר מזמן יצא מתחום הגחמה הרומנטית. "אם אתה תמות", אומרת שם מירי לאייל אחרי שסיפרה לו על חלום בלהות שבו איבדה אותו, "אף אחד לא יאהב אותי ככה, ואני לא אוכל להיות אותו אדם שהייתי".
"כשפגשתי אותך", נזכר אייל, ואהבה ענקית בעיניו, "בסוף המפגש, השעות שאחרי זה, עד שהלכתי לישון, היו הרגעים המאושרים בחיי".
ומירי משחזרת את המפגש ביניהם: "שרי אנסקי אמרה לי: 'אני הולכת לקחת אותך לאכול את האוכל הכי טעים שאכלת בחיים'. ואני , אוכל טוב בכלל לא עניין אותי. אבל שרי אמרה: 'בואי, אנחנו הולכים לאייל שני, לעזריאלי'. זה היה דבר הזוי לחלוטין. מה פתאום שאני אלך עם שרי לפגוש את אייל שני? שכל מה שידעתי עליך זה שאתה נשוי, משוגע ופושט רגל. אז למה שאני אלך לפגוש את הדבר הזה בסילבסטר בדיוק? ואז פתאום באת, והסתכלת עליי, ו. . . . תמשיך את הסיפור?", היא פונה לאייל.
"הסתכלתי עלייך", הוא ממשיך, "וראיתי אותך מאחור. היית עם חולצת ג?ינס, וראיתי את הצדודית שלך".
כשהאנשים הנכונים מתחברים. מירי חנוך ואייל שני צילום: ינאי יחיאל
הוא מדבר לתוך עיניה, מוקסם עדיין ממה שהוא רואה מולו. "ורק הקשבתי לך. אני זוכר שהשענתי את הראש והקשבתי לך. ואז היה רגע שיותר מכל רגע אחר בחיים הרגשתי שאני חייב לחבק אותך חזק".
"ושאלת אותי" - היא מחייכת אליו - "ושאלתי אותך" הוא ממשיך, מבטו לא מש מפניה הקורנות. "וידעתי, וקיוויתי, אבל ידעתי שאם אני אבקש ממך יפה..." - "אז אני אסכים", היא משלימה את המשפט שלו וצוחקת.
"וזה היה כל כך אינטימי וכל כך מדהים", היא נזכרת וכולה פליאה. "וכל כך טעים וכל כך מפתיע כל מה שקרה, שאמרתי לעצמי: 'תראי מה זה! המקום האחרון שהיית מצפה למצוא בו את אהבת חייך. זה סילבסטר, עזריאלי ריק עם ניאונים, מעליות ריקות עולות ויורדות'. ואמרתי לעצמי: 'תגידי, התחרפנת?'. ושרי אמרה לי: 'תגידי, השתגעת? להתאהב בו זה כמו להתאהב בכותל. הוא נשוי, על מה את מדברת?'. אז אמרתי: 'או-קיי, אני זזה אחורה. אני לא יודעת כלום. מה אני יודעת'. אבל אז אתה התקשרת אליי. והתאהבתי בחיים, אבל אף פעם לא התאהבתי עם תחושה כל כך ברורה שזה נכון".
ומירי ממשיכה: "עכשיו, מה נכון? כמו שעינב אמרה אז: 'את לא יכולה להתאהב! אולי, אולי בכל זאת, רגע? את כבר ממש אוהבת אותו? או שעוד אפשר רגע לדבר על זה שהצלחת להתאהב באדם היחיד במזרח התיכון שמצבו הכלכלי גרוע משלך? אולי אנחנו עוד לא נורא אוהבים אותו? אולי עוד אפשר לעשות משהו בקשר לזה, בבקשה?'", ועיניה צוחקות בשני סדקים מאירים. "ואני אמרתי לה: ?לא, עינבי'לה, אין כבר מה לעשות. אני כבר יכולה לגור איתו על פח זבל ירוק של העירייה. זה כבר לא משנה מה יש לו ומה אין לו. זה לא אכפת לי. כי רק האמיצים ביותר באים בשערי האהבה".
אני יודעת שמה שלא יכולתי להבין בגיל 20 ו-25 ו-30, יכולתי להבין בגיל 35 כשראיתי אותך", היא אומרת לו, "זיהיתי אותך. פשוט זיהיתי אותך בקלי קלות".
ומה שאני מאחלת לשנה החדשה לכל מי שפנוי וחפץ בכך, זו אהבה כזו. גדולה מהחיים, ויומיומית. בלי דייטים, בלי עניינים ("עניינים", רוחי, זה כשהבנאדם בלתי פנוי לדורותיו), רק ברק גדול שיורד מהשמים ומחבר את שני האנשים הנכונים.
שפריץ אחד וזה עובר
איור: רחלי שלו
ריח נהדר ובלתי צפוי
הרבה חברות יצאו עם מתקפת תרסיסים ריחניים שמרססים על הכביסה בעודה על החבל, או כשהיא בתוך המייבש, כדי שהיא תצא מבושמת. סוחטים שם כמה שפריצים בתום פעולת המייבש, ומפעילים אותו לעוד חמש דקות על חום נמוך. חלק מהניחוחות עזים ותוקפניים מדי לאף שלי, אבל זה של "בדין" (בבקבוק
יש להם עוד שני ריחות (בבקבוקים ורודים ותכולים), אבל הלבן, לטעמי, מנצח ביג טיים. ולמה אני כותבת על זה? כי מצאתי לתרסיסים האלה המון יישומים אחרים, לא פחות מוצלחים ממה שהתכוון להם המשורר. כמו מה, למשל? או, טוב ששאלתם.
לפח האשפה: מרססים את החומר לתוך פח האשפה )השטוף( לפני ואחרי ששמים בתוכו את שקית הניילון. שני שפריצים, והפח יפיץ ריח נהדר עם כל פתיחה, במקום את הארומה האופיינית.
לשטיחים: מרססים את החומר על שטיחים, וילונות וכורסאות (אם הם בגוון בהיר, אז ממרחק בטיחות של 40 ס"מ), מתחת למשטחי שולחנות וכיסאות, והבית יריח מה-זה טוב! לא כדאי לרסס על קירות מסוידים בלבן, כי החומר מותיר כתמים שקופים מול האור, והריסוס ייראה.
לארונות הבגדים: מרססים על כותלי ותקרת הארונות לריח נהדר. לא כדאי לרסס על הבגדים מקרוב מדי, ולא כדאי לרסס בתוך ארונות המטבח, כי צלחות מבושמות זה מגעיל. אולי רק לתוך החלל שמתחת לכיור, שם מאפסנים את כל חומרי הניקוי.
לבגדים שלובשים: מרססים ממרחק 40 ס"מ על בגדים צבעוניים (לא לבנים) לפני שלובשים אותם, ואז
כל אחד ברחוב ישאל אתכם: "באיזה מרכך כביסה נהדר אתם משתמשים?".
לנעליים ולנעלי התעמלות: מרססים ומחכים שיתייבש לפני שנועלים. זה משמר ומתחזק ריח נקי רק לנעליים נקיות, מר זליבנסקי. אם כבר הסרחת אותן, אל תתפלא אם ישאלו אותך "מי חרבן בשדה הפרחים?".
הצעות, רעיונות, בקשות, פטנטים, טיפים? שלחו מייל לאודטה: odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם