בון וואייז': הטיפים של אודטה
והפעם: איך מונעים כאבי אוזניים בטיסה, ונזילות שמפו ומזגנים במזוודה ובדירה. (וגם: איך מייסדים מגבת קלה, רשימת חפצים לנסיעה, ומברכים בת מדהימה). לגזור ולשמור
כותבת איילת גרינברג מ"לצאת מהבלגן" (תגגלו ככה ותגיעו לאתר שלה): "מי שמתכנן לנסוע לחופש/נופש/סוף שבוע עם המשפחה, שייגש למחשב, שיזיז ממנו את הילד שכבר דבוק אליו שנתיים, וייפתח מסמך וורד חדש. עכשיו, שישפוך פנימה אפילו בצורה אקראית ולא מסודרת את כל מה שצריכים לקחת לחופשה. עושים 'שמירה', מקטינים את החלון (עם סימן המינוס, גיברת זליבנסקי) ובכל פעם שנזכרים במשהו - מגדילים בחזרה, מוסיפים, שומרים ומקטינים. היתרון המרכזי ברשימה ממוחשבת מול רשימה
סוד גלוי הוא שחברות התעופה דואגות ללחץ אוויר תקין רק בתא הנוסעים. בתא המטען, בגלל חיסכון באנרגיה, לחץ האוויר חלש יותר. מה שגורם לכל הנוזלים להתנפח (באין לחץ נגדי שישמור על ניפחם המקורי) וככה קורות הנזילות. אז הרעיון הוא לפתוח או להבריג החוצה כל מכסה מכל שמפו או בקבוק נוזלי, להניח על הפיה הריקה פיסת ניילון גדולה של שקית סנדוויצים, ולהבריג אותו בחזרה על הניילון האוטם הזה. רגע! וכל בקבוק שכזה, להכניס לתוך שתי כפפות לטקס ("כפפות מנתחים"). מלבישים כפפה אחת על הפיה הפקוקה על תקן "חולצה", ועליה מלבישים אבל הפעם מלמטה, (על תקן "מכנסיים") כפפה שנייה. ניראה עכשיו שמפו אחד שיצליח להכתים לכם דברים במזוודה. כן, זה לא ניראה סקסי, אבל תיזכרו בחרבאנה של הפעם הקודמת, ומיד כל הטרחה הזו נהיית בזול...
הפטנט הנהדר הזה מיועד לאנשים שנוסעים לכל מיני מקומות לינה זולים, או לקמפינג, וצריכים לסחוב איתם גם מגבות. מילא סדינים – את אלה תמיד אפשר לקפל דק גם כדי להתכסות בהם, אבל מגבות הן תמיד תותחים בעלי נפח וכובד מזוויע.
אז הנה השכלול הנפלא, כן, גם לבית: קונים בסופר סמרטוט ריצפה מסיבי מיקרופייבר שסופגים מצוין, בשם "סנו סושי". לא מייעדים אותו לספונג'ה, אלא עושים לו הסבה מקצועית למגבת. (כן!) הוא מספיק גדול לכהן כמגבת ראש או גוף, מספיק דק וקל בכדי לא להכביד, מתייבש מהר ומגיע בכל צבעי הקשת. אוקי, אז הוא לא נועד לרחצה. סו מי.
ולעם הנותר בציון ומתענה מחום - כל קיץ אותו סיפור: פתאום המזגן מתחיל להוריד לתוך החדר מים בששון. אז עושים אחת, או את כל הפעולות הבאות, אומר אבי טל, אלוף המזגנים: מכבים מזגן. מוציאים ממנו את מסנני האבק, ושוטפים אותם היטב באמבטיה עם הטלפון. מנגבים. במקרים קשים משפשפים אותם גם עם מברשת ציפורניים ומסיר שומנים קר. כדאי להוציא רק מסנן אחד בכל פעם, כדי לדעת איך להחזיר אותו למקום לפי הנותרים על כנם.
הלאה. יורדים למטה, ופותחים את הקשר בצינור הניקוז הפלסטי העבה והשקוף. כי שכנים צדיקים שנימאס להם מהטפטוף, פשוט עושים בו קשר, וככה לא מטפטף להם, אלא לכם בדירה. צועקים לשכנים שאם עוד פעם זה קורה, אתם חותכים את הצינור ליד החלון שלכם, וניראה אותם מגיעים לשם.
הלאה. לפעמים צינור הניקוז פתוח – אבל רק לכאורה. אז מכניסים אותו לפה, ומביאים עליו כמה יניקות בריאות. פתאום יזרום משם שטף מים עם פקק גדול של לכלוך. מגעיל? תסגרו את קצה הצינור בתוך האגרוף, ותמצצו את פתח האגרוף שלכם (במקום של האגודל והאצבע המורה). אם גם פעולה זו לא עוזרת, סימן שלצינור יש "בטן" ששם נקווים המים. הצינור חייב להיות מתוח עם שיפוע כלפי מטה, והוא לא. או שהצינור כמעט סתום מלכלוך, וטעון החלפה. ואם הנזילה היא מיד אחרי ההתקנה - כנראה שהתקינו לכם את היחידה הפנימית בצורה לא נכונה ומזמינים טכנאי".
עמית רייכר, חברה יקרה שלי ויועצת אסטרטגית מדהימה, (amitricher@gmail.com) כתבה שיר לבתה יערה, ליום הולדתה העשרים. יערה היא טבחית מחוננת במקצועה, וצריך לטעום מהקסמים שהיא רוקחת כדי להיווכח עד כמה. התרגשתי עד שורשי ליבי, ולא הרפיתי ממנה עד שהיא נתנה לי לפרסם את "מראה במתנה מאמא":
"חיבוקי, בת שלי יקרה,/
ברגע שנולדת/ העולם הפך לטוב יותר./ יש בך צבע אחר,/ שהיה חסר,/ עד שבאת./
גאוות חיי/ ילדה של אהבה./
אני רואה בך עוצמות וחוסר שקט של אוקיינוסים סוערים ומלוחים/
ומתיקות של הרי גלידת מרשמלו,/ כשפתותי שוקולד מריר קפוא מחליקים על ראשם,/
כמו שלג שחרחר./
אני רואה בך אור בהיר של שמש קיץ,/ המדרבן שדות שלמים של אבטיחים/ להבשיל
לפני שיהיה מאוחר./
חוכמה חריפה ומיוחדת של שרשי הג'ינג'ר הקדמונים/
ורכות קטנה וממכרת/ כמו ריח חלות השבת במדפים./
בת עשרים/ החיים מחכים לך./ תראי איך הכול יהיה בסדר,/ הדרך עוד תגלה לך את עצמה./
מה שאת,/ שורש נשמתך/ בכף ידך/ שמרי על עצמך,/ היי טובה אליך./
ציירי את חייך/ איך שאת רוצה,/ איך שנראה לך,/ בכל צבעי האהבות,/ על כל קירות הלב והעולם,/ משוחררת מכל חבלי הפחדים והחרדות./
היום אני כבר יודעת בוודאות,/ ילדה שלי,/ שכל חרדה היא רק מחשבה שהלכה לאיבוד,/
ובסופי כל פחד,/ יש צחוקים שמתגלגלים בשפע/ כמו פנסי זהב ברחובות.//
מזל טוב אהובה מאמא,/ שרק תגדל האהבה,/ ואלוהים כל הזמן יהיה בסביבה".
כותבת שרונה: "בנסיעה האחרונה לחו"ל, בנחיתה, אוזניו של בני הקטן כאבו. נוסעת בריטית נתנה לנו טיפ היסטרי.
מבקשים מהדייל/ת שתי כוסות שתייה ריקות, שבתחתיתן מפית נייר רגילה מסופגת במים רותחים. מציבים כוס אחת כזו מול כל אוזן ומצמידים. זה מייצר סביבת אדים חמים סביב האוזניים, והקץ לבכי של הילד, כי מדובר ממש בפתרון קסם".
במתכון ה"שניצלים אליפות" מהשבוע שעבר נפלה שגיאה: כמות הקמח התופח לבלילה היא עשר כפות מחוקות (100 גרם) ולא כפי שפורסם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם