תוכנית ריאליטי: ראיון עם איסי מיאקה
"בחברה שבה הכל משתנה כל כך מהר, חייבים לחשוב על המחר". זה המוטו שעומד מאחורי התערוכה "מעבדת מציאות", שבראשה ניצב מעצב-העל היפני איסי מיאקה. בראיון בלעדי ל"סגנון" הוא מסביר איך מסתכלים על רעיונות ישנים בדרך חדשנית
ואכן, בשנים האחרונות, התחיל מיאקה להתמקד יותר במחקר ובפיתוח ופחות בעיצוב אופנה בדרך המסורתית, כשהמטרה היא לעצב בגדים שייצרו דיון ועניין. התערוכה הנוכחית בטוקיו, שתוצג עד סוף דצמבר באדיבות הקרן שהקים, "21_21 דיזיין סייט" (Design Sight), ממוקמת במבנה עשוי בטון שרובו קבור מתחת לאדמה ותוכנן על ידי האדריכל טדאו אנדו. המעצב מציג שם בין השאר קולקציית ביגוד מתקפלת ומודולרית בשם ".5 132", שמטרתה לשלב בין טכנולוגיות של הלבשה לבין עקרונות של אוריגמי.
הפרויקט כולל עשרה פריטי אופנה עשויים סיבי פוליאסטר ממוחזרים ונולד מתוך מחקר ארוך בשיתוף מדען המחשבים ג'ון מיטני שמשמש כחוקר שיטות מתמטיות. מיאקה יצר בגדים מפיסת בד אחת שבמצב שטוח נראית כמו ריבוע, כוכב או מערבולת וכשאוחזים בקצה המקופל ומושכים אותו כלפי מעלה היא הופכת לשמלה, חולצה, חצאית או מכנסיים פיסוליים בתלת-ממד.
"לקח לנו כמעט ארבע שנים, אבל הגענו לתוצאה כמעט מושלמת", מספר מעצב האופנה היפני ל"סגנון" ומסביר את פשר שמה של היצירה: הספרה 1 מסמלת עבורו את הבגד האחד שלובשים, הספרה 2 את הדו-ממד, הספרה 3 את התלתממד והספרה 5 את הממד החמישי, "הרגע שבו הבגד נלבש ומתעורר לחיים", או כמו שמיאקה נוהג להדגיש: "העיצובים שלי הם לא ממש בגדים עד שמישהו לובש אותם ונותן בהם תכונות".
התערוכה שבראשה עומד מיאקה חושפת מעצבים, אמנים, מדענים וחברות שחברו יחד בתהליכי פיתוח בתחומי עיצוב שונים, כשקולקציית הביגוד המתקפלת מהווה נקודת ציון מרכזית במחקר של המעצב, שעוסק בהסתכלות חדשנית על רעיונות ישנים. על אף שבמהלך השנים היה מוכר כבכיר בתחום האופנה, כיום, מיאקה מדגיש שהוא מתייחס לעצמו יותר כמעצב מוצר ולא כמעצב אופנה. "תמיד התעניינתי בייצור בגדים לאנשים בעולם האמיתי", הוא מסביר. "אני חושב שחשוב היום לייצר בגדים שיהיו שמישים לטווח הארוך ולא רק לעונה אחת או שתיים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך לזרוק דברים בקצב כזה".
מיאקה נולד בהירושימה והיה בן שבע כשפצצת האטום הופלה על העיר בשנת 1945. שלוש שנים מאוחר יותר מתה אמו מחשיפה לקרינה שהותירה הפצצה ומיאקה עצמו פיתח מחלת עצמות, ועד היום מהלך בצליעה בולטת. עם זאת, מאז ומתמיד הדגיש כי הוא לא רוצה להיות מתויג בתור "המעצב ששרד את פצצת האטום".
בשנות ה-60, נרשם ללימודי עיצוב וגרפיקה באוניברסיטה לאמנויות בטוקיו ולאחר מכן למד אופנה בפריז. ב-1970 חזר ליפן, שם הקים סטודיו במטרה להשתלב בתרבות שמושכת קדימה מבחינה טכנולוגית כדי ליצור פריטים חדשניים. "תמיד ניסיתי שלא להגדיר את עצמי באמצעות עברי", הסביר בריאיון ל"ניו יורק טיימס" ב-2009. "אני מנסה לשים את כל זה מאחורי ולהתייחס ליצירה ולא להרס. השתלבתי בתחום עיצוב האופנה בין היתר בגלל הפן היצירתי שהוא גם עכשווי וגם אופטימי, ומסב לי תחושות של יופי ושמחה".
כאמור, לפני כ-13 שנה החליט מיאקה להקדיש את זמנו למחקר ופיתוח. מאז הוא מטפח יחסים עם בתי חרושת מקומיים, מעודד ייצור ברחבי יפן ומתנסה בטכנולוגיות חדשות שמוצאות דרכן לקולקציות המרתקות שלו, שכוללות בגדים יעילים אקולוגית, נגישים כספית ועדיין מסוגננים.
את "מעבדת מציאות"
"אמנות הייצור היפנית ידועה ברחבי העולם בשל הדיוק שלה", מסביר המעצב. "אלו פירות של שימוש במידע ובניסיון המשולבים בעבודת יד ובמודעות אסתטית. היום, לעומת זאת המצב קצת שונה. בעקבות המשבר בכלכלה העולמית, תעשיית הייצור ביפן מתמודדת עם בעיות חמורות כמו איבוד עובדים מוכשרים, ייצור דל ומשאבים מידלדלים. עלינו להבין שאנחנו נמצאים בצומת דרכים היסטורי שבו המשאבים הטבעיים והאנושיים נמצאים בסכנה. בחברה שבה הכול משתנה כל כך מהר חייבים לחשוב על המחר, ולכן אני מנסה בתערוכה להתמודד עם השאלה: איך נוכל לספק פתרונות באמצעות העיצוב".
איך תערוכה יכולה לבדוק זאת?
"התערוכה נאצרה במטרה לאתגר, לחקור ולחגוג את האפשרויות האינסופיות של היצירה ולספק הזדמנות לחשוף את תהליך הייצור. אני רואה את תפקידו של המעצב ככזה שמורכב ממחקר מתמשך שהופך רעיונות למציאות. זו הסיבה שבחרתי לכנות אותה'מעבדת מציאות'. לחברות היום אין מספיק זמן ללמוד ולחקור, ולכן אני חושב שאנשים שמעורבים בייצור חייבים זמן לחשוב, ללמוד ולחזור על ניסויים וטעויות במסגרת מעבדות דומות".
"ליפן אין כל כך הרבה משאבים תעשייתיים. לכן במסורת שלנו ייצרנו פריטים יומיומיים בעזרת משאבים אנושיים כמו הידיים והמוח. על בסיס המסורת הזו, פריטים שנראים לכאורה פשוטים, מיוצרים באמצעות אינטליגנציה שאינה נראית לעין ומורכבת מכישורים ומטכנולוגיות ידניות. התמעטות מרכזי הייצור ובעלי המלאכה מסמלים את השינויים הגדולים שעליהם עלינו לתת את הדעת".
מה החשיבות של חקר תהליכים וטכנולוגיות ומה זה אומר לגבי העתיד?
"גם המוצרים הכי חדשניים והכי מתקדמים טכנולוגית מיוצרים בסופו של דבר בעבודה אנושית. החל מבניית אבטיפוס ועד ההתאמות והכיוונונים הפרטניים ביותר. בני האדם תמיד ימשיכו לייצר פריטים ואנחנו לא יכולים להתעלם מהאומנות ומעבודת היד. חשוב להעריך מחדש ולעשות שימוש בערכים שאותם אנו מפתחים עד היום".
מבחינתך אפשרויות הייצור הן אינסופיות? מה בעצם קו הגבול שבין יצירתיות וסתם פריטים חסרי משמעות?
"אני בוחן עד כמה אנחנו מתייחסים אל היצירתיות כשאנחנו חושבים על האדם שיעשה שימוש באובייקט. אני מאמין שזו אחת השאלות החשובות שיש לשאול כשניגשים לעצב משהו: איך אנחנו יכולים להביא עיצוב לידי מימוש כך שגם ייקח בחשבון את המשתמש וגם ישמח אותו".
בין המציגים בתערוכה, נמצא גם מעצב-העל הישראלי אריק לוי, שמיאקה מכיר כבר זמן רב. העבודה שלו "תיקון הטבע" מציעה התבוננות בממד חדש באמצעות חיבור של שני גזעי עץ על ידי תחבושות גבס כמו יד שבורה, שמייצג את ההזדמנות לגלות חיים ודרכי חשיבה חדשים.
"לוי הוא מעצב מוכשר", מספר מיאקה. "שוחחנו כשהצגתי את קו הביגוד החדש שלי בגלריה 'קראו' בפריז והוא הבין טוב מאוד את רעיון 'מעבדת המציאות'. הפריט שלו שאני מציג בהחלט מתאים לרוח התערוכה. אני חושב שהמבקרים יכולים להתעמק ולהבין יותר את נושא התערוכה כשהם מביטים בו".
"איסי ואני נפגשנו לראשונה כשעיצבתי עבורו את בקבוק הבושם A Scent שהשיק בשנה שעברה", מספר לוי. "כשנפגשנו שוב לפני כחודשיים התרגשנו לגלות שיש לנו הרבה מהמשותף. הוא הבין שעבודת האמנות שלי קשורה באפן חזק לנושא שאותו הוא מנסה לקדם ושאל אם אסכים לקחת חלק בתערוכה.
"התערוכה, שמשקפת בעיניי בו-בזמן את המעבדה של העתיד ואת המציאות העכשווית, עוסקת בנושאים שאני מחובר אליהם והוצגו לא מזמן גם בגלריה 'אלון שגב' בתל אביב. 'תיקון הטבע' שמוצג עכשיו בטוקיו מדבר על בעיות עתידיות באמצעות העבר וההווה ולכן מדובר במעבדת מציאות שהיא גם רגשית וגם פיזית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם