ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » עיצוב ואדריכלות

ביקור בית: בבית זה גרים

ניב יגר, 26, מקים גינות ודפנה גורדון, 44, בעלת חנות וינטג' בתל אביב, בדירת שלושה חדרים בקיבוץ גבעת חיים איחוד

הדימוי הישראלי של ארבעה קירות פלוס גג, זה שמכונה "בית", כולל לרוב תפריט אחד ויחיד: שביל אבנים שמוביל לבית צנוע, צבוע בלבן ומוקף גינה. חדרים בגוני חום וצהוב עם רהיטים מעץ. חלונות ששוטפים את החדרים באור לבן, ושניבט מהם נוף ירוק. בית שמורחים על הלחם בבוקר.

הבית של ניב ושל דפנה הוא כנראה המודל המושלם של אותו הדימוי. מדפי המטבח מכוסים בווילונות תחרה, סלסילות של ירקות ופירות רוויי צבע מפתות להושיט יד, ושני חתולים וכלב מתענגים על הדשא בחוץ ועל הכורסאות שבפנים. ניב גדל בגבעת חיים, ודפנה בכפר מונאש, גם הוא בעמק חפר.

ניב עבר כמה וכמה דירות בתחומי הקיבוץ, ואילו דפנה נדדה שנים, גרה בתל אביב, בניו יורק ובירושלים. דפנה: "לפני ארבע שנים חזרתי לעמק - הקיבוץ זה נוף ילדותי. יש כאן ריח של אוויר באוויר. ובתל אביב אין. יש פה בליל ריחות טבעיים שנוגעים ללב".

ניב: "אני השבתי אותה הביתה".

דפנה: "הבית שייך לחברת קיבוץ שגרה באוסטרליה. הוא עמד נטוש במשך שנים והיה מוזנח בצורה בלתי רגילה. ניב מונה כאחראי על החוץ ואני -

אחראית על הפנים. עברנו לכאן מבית מאוד גדול, והמון רהיטים פוזרו בין החברים לשמירה. יש פריטים שכבר הולכים איתי שנים מבית לבית".

דפנה: "כל החיים קניתי ואספתי ואספתי וקניתי. זה תמיד עשה לי חורים רציניים בכיס. עד שהבנתי, לפני כמה שנים, שאפשר להפוך חיסרון ליתרון - ופתחתי חנות יד שניה - 'אהבה לשנייה'. שנים אספתי דברים שלא היה לי בהם צורך אמיתי. בגדים שהיה לי ברור שלא אלבש,  ודברים שהיה ברור שלא אשתמש - פשוט מתוך אהבה לדבר עצמו. אז הבנתי שאקנה כי אני קונה, וכשאמצה אותם - אמכור".

ניב: "לכל דירה שעברתי אליה מיד שתלתי גינה".

דפנה: "הוא מפריח שממות".

ניב: "כשהתחלנו לחפש בית, בכל פעם שללתי אותו מפני שהגינה הייתה קטנה מדי. לפני הכול חשוב לי החוץ. החוץ זה התוספת לבית, ויותר מדי אנשים חיים רק בתוך הבתים שלהם. צריך להתייחס לחוץ כאל המשך ישיר של הבית, שיש לו חשיבות. כל מקום ישר משטחים, מיישרים, הורסים הכול - במקום ליהנות מהקיים".

דפנה: "גדלתי בבית בן שלוש קומות, כשלכל אחד מבני המשפחה הייתה קומה משלו. לכן יש לי משיכה לבתים קטנים. אצלנו לא היה קשר בין בני הבית. היה צריך לעשות סיור ברחבי החדרים כדי להיפגש עם הבית ועם האנשים שבו. היינו רואים אחד את השני רק בארוחות ערב ובצפיות משותפות בארצ'י בנקר".

דפנה: "הבחירות שלי בריהוט ברורות - כמה שיותר ישן, כמה שיותר מהוה, כמה שיותר רואים את השנים. אני לא אוהבת לצבוע. אני לא אוהבת לשפץ. אני לא אוהבת לחדש. ככל שהם יותר ישנים ככה יותר נעים לי. אני נורא אוהבת את הכורסה המרופטת. אני מוכנה לשלם על זה יותר מעל כורסה שמרופדת מחדש. אני גם אוהבת קמטים ושיער שיבה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-