ב' זה בודהה: המהפכה מתחילה מבפנים
בעלי ההון אינם אנשים רעים שהשתלטו על העניינים אלא השתקפות של הערכים הפנימיים שלכם. בסוף תבינו שאת הרעיונות שהשתילו בכם אחרים, אתם אלה שמטפחים בתוככם. קבלו את הגרסה הבודהיסטית למחאת האוהלים
לדיירי מאהל המחאה שלום ונמסטה.
מהרי ההימלאיה כותב אני אליכם, ושולח את ברכת הבודהה והזדהותי עם מאבקכם הצודק. אפילו כאן, בקצה העולם, בשקט המוחלט של פסגה מושלגת, יכול אני לחוש את התדר העדין של מחאתכם וזעקתכם. עכשיו אלך לשעתיים של מדיטציה ללא תזוזה, ואמשיך לכתוב לכם כשאסיים.
חזרתי. שמי הוא הומליס-סאן ואני נזיר בודהיסטי. בעשר השנים האחרונות אני מתגורר במערה קטנה באחת הפסגות של בהוטאן, לא רחוק מגבול סין. את חיי החלטתי להקדיש לחיפוש ההארה, ואינני מתכוון לעזוב את מערתי עד שאמצא את סוף הסבל המוחלט עליו סיפר אדוננו הבודהה.
מעט אני יודע על המתרחש בעולמנו, אך אמש יצאתי לביקור במערה השכנה, שם גרים שני רעי, הנזירים קוטג'-סאן ודוקטור-סאן. הם סיפרו
שני חברי הנזירים לא הבינו. מה ההבדל בין שכר דירה של אלף דולר לשכר דירה של חמש מאות דולר, הם שאלו. הרי הסבל – מאשליית ה"אני" הוא נובע, ולא מגובה שכר הדירה. והאושר, לא מנוחות חומרית הוא יגיע, אלא רק מזיהוי האשליה הגדולה. ובכלל, מה לך, נזיר אדוק, ולאותם צעירים השקועים בסמסרה, עולם חוסר הסיפוק האינסופי?
קשר עמוק יש ביננו, אמרתי להם. גם הם וגם אני רוצים בית אמיתי. והזלתי דמעה.
אתם מבינים, חברים, אנחנו חיים במדינות שונות, בתרבויות שונות, ורמת החיים שלכם היא משהו שאני עשוי לחלום עליו, במקרה הטוב, רק בהזיות המופיעות לאחר צום של שבועיים. ובכל זאת, בלבנו אנו זהים. גם אני, כמוכם, חייתי רוב חיי כבתרדמת. גם אני, כמוכם, קמתי יום אחד ואמרתי "די". גם אני קראתי תיגר על המציאות שקבעו אחרים לפני, והחלטתי לקחת את גורלי בידיי.
היום, לאחר שנים של מדיטציה, אני מתבונן לאחור, וחושב שהסיבה המקורית לכל העניין היא התמימות. תום הלב שלנו, איתו הגענו אל העולם, תכונה אצילית כל כך אותה אנו חולקים עם עצים, תינוקות ובעלי חיים, הוא זה שהכשיל אותנו. בתמימותנו הבטנו סביב, בתמימותנו הקשבנו לגדולים וחכמים מאתנו, ובתמימותנו האמנו שרק המציאות שלהם, אלה שקדמו לנו, היא המציאות האפשרית והנכונה.
וכך גדלנו, כעבדים לרעיון ומחשבה. כרובוטים שבמוחם נצרבו אמונות על האפשרי והלא אפשרי.
אך חיי האמונה והתום הופכים תמיד, במוקדם או במאוחר, לסבל. גם אתם וגם אני התחלנו לחוש את המחנק. אתם חשתם שאין לכם בית אמיתי. שהמחיר שאתם נדרשים לשלם על החורבה שלה קראתם "בית" הוא גבוה מדי ומעיק. ואני – אני הרגשתי בדיוק אותו דבר.
בשלב מסוים בחיי הבנתי שבראשי, במחשבותיי, מעולם לא הרגשתי ממש בבית. שכל יישותי מחפשת תמיד תשובה כלשהי שאינה בנמצא. שאני כלוא בתוך תמונת עולם שהמציאו עבורי, ושכנראה אינה נכונה.
גם אצלי המחיר שנקבע ל"אני" המוכר והידוע שלי היה גבוה – רעש בלתי פוסק של מחשבות מזמזמות בראשי, תחושת מחנק וניתוק פנימי, וחור גדול ושחור בבטן שנפער בכל פעם מחדש ללא התרעה מוקדמת וללא סיבה נראית לעין.
אני רציתי תנאי חיים טובים יותר, בדיוק כמוכם, אך לא היה מדובר כאן בעניין כמותי אלא בעניין מהותי. לא שיפור קטן רציתי אלא מהפכה פנימית של ממש. לא הקלה קלה בסבל אלא יציאה מעבדות לחירות ומדיכוי לעצמאות. וכמוכם, גם אני החלטתי לעשות את הקפיצה הגדולה – מתמימות לביקורתיות. מפסיביות ללקיחת יוזמה. מאמונה עיוורת לשאלת שאלות נוקבת.
אתם עזבתם את דירותיכם המתקלפות ששאבו את כל משכורותיכם ועברתם לאוהל בשדרה. אני עזבתי את חיי מלאי ההנאות והשאיפות, ששאבו ממני את כל שמחתי ואהבתי, ועברתי למערה.
כמוכם, לא ידעתי אז אם התוצאה אליה ייחלתי אכן תגיע, וגם לא מתי. ידעתי רק שקצתי לגמרי במחשבות שלי כפי שהיו עד אז, ושאעשה כעת כל מאמץ כדי להשתחרר מהן.
גם אצלי זה התחיל בזעם. כעסתי על אלה שיצרו את המציאות בה חייתי. כעסתי על אלה שהכניסו לי את כל מחשבות העבדות לתוך הראש. כעסתי גם על עצמי – על התמימות שלי וההסכמה ארוכת השנים שלי שינצלו אותי.
כמוכם, הזעם שלי לא היה על הניצול עצמו אלא על השקר ומצג השווא. אתם כועסים על שאמרו לכם "שוק חופשי" ונתנו לכם "שוק עבדים", ואילו אני כעסתי על שאמרו לי "מחשבה חופשית" והפכו אותי "עבד למחשבה".
אך שלב הזעם הוא זמני בלבד. אחריו הגיע שלב העבודה הקשה. במערה שלי ישבתי דומם, שעות וימים וחודשים, והתבוננתי במציאות האשלייתית שבה חייתי. לאט לאט הבנתי, שאמנם את רעיונות העבדות השתילו בי אחרים, אך אני הוא זה שמטפח אותם בתוכי. התחלתי להבחין שלא במקרה אני שבוי במחשבותיי על מחסור באהבה, מחסור בכסף ומחסור במשמעות אלא שתשוקות אינספור קיימות בי ומבלבלות אותי. כך עברתי מילדותיות להתבגרות.
אני משתף אתכם בזאת, כי אולי תגיעו גם אתם אל שלב ההתבגרות מאוד בקרוב. אצלי הוא הגיע כאשר הבנתי שתשוקותיי להישגים, הערכה, נוחות וסקס הן הסיבה לתחושת המחסור האומללה שלי. אתם אולי תבחינו שכספכם הולך אל התנחלויות, ישיבות וטילים מונחי לייזר לא במקרה, אלא כי אתם עדיין מטפחים בתוככם את רעיונות הלאום, הדת והמלחמה.
אני גיליתי שאת החמדנות וערלות הלב שאני רואה מסביבי אני יכול למצוא גם בתוכי. ואתם אולי תראו שבעלי ההון אינם אנשים רעים שהשתלטו על העניינים במקרה, אלא שהם השתקפות של מערכת הערכים הפנימית שלכם. שלמעשה, גם אתם רוצים להיות בדיוק כמוהם. שהם הפנטזיה שלכם.
אם תראו זאת, תצטרפו אלי אל המלאכה הקשה באמת – מלאכת הוויתור. הוויתור על האשליות המתוקות של ביטחון, זהות, יהירות ותשוקה, הוויתור שנדרש תמיד כדי לחזור ולראות בבהירות את מה שחשוב באמת – החיים עצמם. הפשטות. השלווה. הבית.
בסוף עבודת הוויתור הפנימי מתגלה החופש. כך הבטיח לי אדוני הבודהה. ממערתי האפלה, כאן בפסגת ההימאליה, אני מצטרף אליכם לקריאה להחליף את ראש הממשלה ומיד. גם לי יש ראש ממשלה כושל בתוך ראשי. אני קורא לו "המיינד".
גם אני סמכתי עליו שיסדר לי חיים טובים ומאושרים, והוא הפך אותי לקבצן שגר בתוך קרטון. בשעה זו אני נחוש למצוא ראש ממשלה אחר. ראש ממשלה אמיתי. כזה שיודע לדאוג לכולם, ולנהל את העניינים בשמחה, אהבה והרמוניה.
יש לי תחושה עמומה שהוא מתחבא לי כאן באחת מפינות המערה, יותר קרוב ממה שאי פעם יכולתי לשער. אני הולך למדוט על זה עד מחר. אבל תעשו טובה – אם יש לכם רעיון איפה הוא מתחבא, תצעקו לי במגאפון. אני בהאזנה.
מפגש עם קאביו בנושא "הבריחה מכלא המחשבות" יתקיים ביום חמישי הקרוב ברמת גן. לצפייה בסרטון וידאו מהמפגש הקודם ליחצו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם