מסע בין אבנים: שביל הבחירה
בפאתי היער הלך איש כפוף ועל גבו 300 קילו אבנים. לפתע נגלה לפניו נווד עני, מאובק ומחויך. בדרכים שונות ומשונות ניסה הנווד לשכנע אותו להפטר מהמשא הכבד
בפאתי היער, על שביל עפר מתפתל, הלך איש כפוף. על גבו משא כבד. עיניו, שהיו נעוצות עד אותו רגע בקרקע האדמדמה, התרוממו לרגע, ואליהן נגלה נווד עני ומאובק וחיוך על פניו.
- שלום.
- שלום לך. מהו המשא הזה שעל גבך?
- אבנים. 300 קילו של אבנים.
- ולאן אתה מוביל אותן? האם בנאי אתה, והולך לבנות מהן בית?
- לא. אינני מוביל אותן. אני נודד איתן ממקום למקום. אלו הן האבנים היקרות שלי. כל רכושי.
- אבל אין אלו אבנים יקרות כלל. אלה גושי סלע אפורים וכבדים.
- בעיניך אלה גושים אפורים, אבל עבורי האבנים הללו חשובות מאוד. אני סוחב אותן איתי כבר שלושים שנה.
- שלושים שנה? הרי גילך אינו יותר מ-35!
- נכון. את האבנים הראשונות העמיסו הורי על גבי, ואיתן שלחו אותי לגן הילדים. בגן הוסיפה אליהן הגננת עוד כמה. אחר כך בבית הספר הוסיפו אנשים רבים נוספים שכבה נוספת על גבי.
- אבל יש כאן הרבה יותר משלוש שכבות.
- כן, מאז כבר התרגלתי לאסוף אבנים. את השאר אספתי לבד.
- אתה יודע, גם אני נשאתי פעם 300 קילו של אבנים, ממש כמוך.
- באמת? והיכן הן עכשיו?
- השלכתי אותן, ומאז אני חופשי. השלך את כל האבנים שלך מיד, כאן בשולי השביל, ונלך.
- אינני יכול.
- מדוע?
- ישנן הרבה סיבות. ראשית, קיבלתי אותן מהאנשים שאהבתי ביותר. שנית, אם אשליך אותן לא יהיה לי דבר. שלישית, כמה מהן אני שומר כמתנת אירוסין לעלמה שיום אחד אפגוש, ורביעית, גם אם ממש ארצה, שתי ידי, האוחזות באבנים כבר שלושים שנה, התקשחו כבר, ולא ירפו מהן.
- אני מבין אותך. אולי
- השתגעת? לא מספיק שיש עלי 300 קילו, אתה רוצה להוסיף לי על הגב עוד מריצה?
- התכוונתי שתשים את האבנים במריצה, ואז תוביל אותן בעזרתה. לא שתשים אותה על הגב.
- לא, תודה. אתה בטח מבין שבמצבי אין לי שום חשק לצבור חפצים כבדים נוספים.
- אתה יודע, להיות חופשי מאבנים, זה מאוד מאוד כיף. לעומת חיים עם 300 קילו אבנים, זה ממש אקסטזה. באמת. זה שמיים וארץ, חושך ואור, שחור ולבן.
- למה אתה מתנשא מעלי? מדוע אתה לועג לי?
- אני לא מתנשא. אני רק משתף אותך במה שגיליתי. גם לי היו פעם אבנים, ואז השלכתי אותן. אני רק מספר לך כמה זה נפלא. הרי גם אתה תוכל להיות חופשי, אם רק תקשיב לי.
- אין בך חמלה. אתה רואה אדם כפוף, 300 קילו אבנים על גבו. במקום להקל עלי מעט, לנחם אותי, להשתתף בצערי הרב ובשמחותיי הנדירות, אתה מייסר אותי בפנטזיות של חופש ואושר מוחלט. לך ממני. לך לקפץ לך בדרכים, עם או בלי אבניך. אבל עזוב אותי במנוחה.
- זו לא פנטזיה, זה מאוד מעשי.
- עבורי זה לא מעשי. ובכלל, אם אתה רוצה שאקשיב לעצותיך, דבר איתי בגובה העיניים, כאדם אל אדם. הרי בסופו של דבר, אתה בדיוק כמוני.
- אבל אני מדבר איתך כאדם אל אדם. וזה מה שאני באמת אומר: אתה בדיוק כמוני. חופשי.
- כבר אמרתי לך שאני לא יכול לזרוק את האבנים. לך תציק למישהו אחר. שלום.
- אני רוצה לגלות לך סוד. סוד מאוד חשוב.
- אני מקשיב, אבל דבר מהר, האבנים כבדות לי.
- כרגע אתה חולם.
- סליחה?
- כרגע אתה חולם. אין לך אבנים על הגב, ולא כבד לך, ואתה לא הולך בדרך לשום מקום.
- אני חולם.
- כן, אתה חולם.
- ומי אתה, אם מותר לי לשאול?
- אני דמות בחלום שלך.
- הבנתי אותך. ואני הסבתא של ברק אובמה.
- כן, אני יודע שקשה להאמין לזה, אבל כרגע אתה במיטה, חולם שאתה סוחב אבנים על גבך כבר שנים רבות, ושאינך יכול להשליך אותן. זה רק סיוט.
- טוב. נגיד רק לצורך השעשוע האינטלקטואלי, שאתה צודק. אז מאיפה צצת דווקא אתה פתאום בחלום שלי?
- אני אחיך. אני יושב ליד מיטתך כבר שעות ומביט עליך חולם את הסיוט ומתייסר. הנחתי על מצחך מטלית קרה.
- ומדוע אינך מעיר אותי?
- אני מנסה. הקול שאתה שומע עכשיו הוא קולי, המנסה לדבר אליך בעודך חולם.
- ואיך אדע שאתה צודק? ומדוע שאאמין לך שזה חלום? אולי אני הוא זה שחי במציאות, ואתה זה שחי בהזיות, וצריך איזה אשפוז קצר בבית המשוגעים שבקצה היער?
- אין לי דרך להוכיח לך את עניין החלום. אבל הסתכל על הסימנים המוזרים: אבנים כבדות שאינך יכול להשליך, סבל, בלבול, ופגישה עם מישהו שאומר לך שאתה חולם. לא שווה לך לפחות לבדוק את העניין לעומק?
- תסתכל אתה על הסימנים: אתה היחיד כאן בסביבה שאין לו אבנים לסחוב, אתה מסתובב ומציק לאנשים עם כל מיני פנטזיות, אתה נשמע מתנשא, ואתה מציע הצעות לא ריאליות. אל תיעלב, אבל אתה לא ממש נראה לי כמו סמכות בענייני חלום ומציאות.
- יש דרך להתעורר מהחלום.
- שוב אתה עם הפנטזיות?
- באמת, יש דרך.
- טוב, יש לך חמש דקות לדבר. בוא נשמע.
- אם מגיעים לצוק גבוה, בתוך החלום, וממנו נופלים במהירות - אז מתעוררים.
- אני מבין שגם אתה ראית את הסרט הזה על החלומות, עם ההוא, האקס של בר רפאלי.
- האמת יכולה לצוץ בכל מקום. גם בסרט הוליוודי.
- נגיד. אז אני צריך למצוא צוק?
- כן, אתה רואה את ההר הגבוה שלפניך? אתה צריך לטפס עליו עד הפסגה. שם יש צוק. משם נופלים ומתעוררים.
- לטפס עד הפסגה. עם כל האבנים על הגב.
- כן. זה הדבר היחיד שאתה יכול לעשות בתוך החלום, כדי להתעורר ממנו.
- בוא נראה. אתה מצפה שאני אאמין לך, בלי שום הוכחה, שאני חולם, ואז אתחיל לטפס כמו משוגע על ההר הזה שמולנו.
- אני אעזור לך.
- זה לא נשמע מפתה במיוחד. אתה יודע, בדיוק קילומטר לפני שנפגשנו עצרה אותי אישה אמריקאית בלונדינית ונחמדה עם צעיף ו"דף חקירה". היא הציעה לי משהו אחר לגמרי. היא הציעה לי לזרוק את האבנים שלי אחת אחת, כל פעם עוד אבן ועוד אבן, עד שאהיה חופשי מהן. ברשותך, זו דרך שנראית לי קצת יותר הגיונית.
- ואיך היא השתחררה מהאבנים? גם היא זרקה אותן אחת אחת?
- לא, היא מספרת שהיא התעוררה יום אחד, בבת אחת, כמו מחלום.
מפגש עם קאביו ייערך ביום ראשון הקרוב בחוף הים בתל אביב. פרטים והרשמה כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם