ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » עיצוב ואדריכלות

המחאה מתעצבת: תמרה יובל ג'ונס קוראת לאנשי האופנה להתאחד

מעצבת האופנה תמרה יובל ג'ונס מנצלת את גל המחאות כדי לקרוא למעצבים צעירים להפסיק למכור את עיצוביהם בשיטת הקונסגנציה, שלדבריה מונעת מהם להתפרנס בכבוד ופוגעת בתעשייה

"אם כולנו יוצאים לרחובות במחאה על אי שוויון, חוסר יכולת לגמור את החודש ולחיות במדינה הזאת, אני קוראת למעצבי האופנה הצעירים להרים את דגל המרד נגד השיטה הנלוזה של הקונסיגנציה! שיטה שלא נותנת למעצבים יכולת להתפרנס בכבוד, מכניסה אותם להשקעות ביצור מעל ליכולות שלהם ובסוף העונה הם נשארים עם החזרים שקשה להפטר מהם ועם חור בכיס!".

-- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של סגנון

את הקריאה הזו למרד כתבה הבוקר בעמוד הפייסבוק שלה תמרה יובל ג'ונס, מעצבת אופנה ותיקה, שעבדה במשך שנים ברוברטו קוואלי, ומרצה בכירה בשנקר. "אני עוסקת היום באימון וייעוץ למעצבים ואנשים יוצרים", מספרת ג'ונס, "וכבר הרבה שנים, אבל בעיקר בתקופה האחרונה, אני שומעת מסטודנטים ומעצבים בשטח, כאלה שיש להם סטודיו ותיק, על מעגל האימה ההרסני של הקונסיגנציה".

קונסיגנציה פירושה שמעצבים שמים בגדים בחנויות ומקבלים עבורם תשלום רק כשהם נמכרים. חנויות אלה מכפילות את המחיר, לפי מכפלות מקובלות של 2.3 עד 2.8, ותנאי התשלום נעים בין שוטף 30 לשוטף 90 ואפילו יותר. כלומר, גם אחרי שהפריט נמכר, המעצב ימתין בין חודש לשלושה עד שיקבל את חלקו בעסקה.

"הבעיה המרכזית היא שאת פשוט מממנת הכל, והעסק שלוקח ממך סחורה בקונסגנציה לא לוקח שום סיכון", אומרת ג', מעצבת מצליחה שלא רצתה להזדהות מספרת. "את צריכה להבין לבד איך לעבוד, אם

החורף יגיע מוקדם או לא, אם תהיה מלחמה, אם משהו חיצוני ישפיע על המכירות, יחזירו לך את הסטוק וכל ההוצאה היא עלייך.

"נוצר מצב שבו את בקושי מכסה את ההוצאות, אבל כולם מתלוננים על כמה יקרים הבגדים שלך, ואיך אנחנו מעיזים לגבות כאלה סכומים כשיש H&M. זאת שיטה שהורגת מעצבים. חשוב להבין שברגע שהחנויות לא משלמות על הדגמים, הן לא מתייחסות אליהם כאילו זה שלהם. הרבה פעמים זה חוזר קרוע או עם כתמי זיעה. בגדים שאי אפשר למכור יותר וזה הכל עלייך".

אדוה ברונר, בוגרת שנקר, התחילה כעסק קטן עם מכירות ביתיות וכשרצתה לגדול החלה לעבוד בקונסיגנציה. "קשה להסביר כמה קשה ההתנהלות הזו", היא מספרת. "כל הזמן צריך לרענן לחנויות סחורה ולחדש, ואת מה שלא נמכר מחזירים לך, ולרוב הזמן חוזרים פריטים במצב גרוע – כאלה שדהו בשמש בחלון הראווה או מוכתמים באודם.

"כשהבנתי באיזה כאב ראש מדובר ונמאס לי לרדוף אחרי הצ'קים, החלטתי לעבוד דרך סוכנת. זה גם התברר כטעות. סוכנים עובדים מול הרבה חנויות, מה שגורם לך להגדיל את כמות הייצור, בעצם בלי שום התחייבות למכירות. הגדלתי את הייצור שלי פי שלוש, המכירות לא היו גבוהות, ולא מספיק ששוחטים אותנו במחיר, בסוף העונה נתקעתי עם המון סחורה. כשגורמים לי לייצר משהו שאף אחד לא קנה זה בזבוז משאבים נוראי – חומר גלם, עבודה וכסף, ובסוף הדברים חוזרים ויושבים כמו אבן שאין לה הופכין".

ומה קורה בחו"ל?
"אני מוכרת היום רק בסטודיו שלי ובחנות אחת, ופתחתי חנות באטסי, שבה קונות בעיקר לקוחות אמריקאיות וקנדיות. דרך אטסי הגיעו אלי חנויות בחו"ל שמזמינות ומשלמות מראש".

אז הפתרון הוא להפסיק לחלוטין את השיטה?
המעצבת ג': "זה בסדר להתחיל בקונסיגנציה, בשביל להוכיח בהתחלה מי את, אבל אחרי שהוכחת את עצמך, אין סיבה להמשיך בזה. מעצב טוב, אסור להיכנע לשיטה הזו, ואם כולם יסרבו יהיה פה שינוי".

"המציאות בארץ היא שלא כל הבוגרים של עיצוב יכולים להשתלב במפעלים, כי מספרם מועט", אומרת יובל ג'ונס. "אם הם רוצים לעבוד כאן ולא לעזוב את הארץ, הדרך היחידה היא לשתף פעולה עם התופעה של הקונסיגנציה, שהיא יוצאת דופן בעולם. בחו"ל מזמינים מראש ובתשלום, ולא גורמים למעצב לייצר עוד ועוד מבלי לקבל על כך תשלום.

"זו שיטה שנראית אולי קלה, כי להחזיק חנות זה הוצאות גבוהות, אבל בעלי חנויות מנצלים את הבעייתיות הזו. כל מי שמתחשק לו לפתוח חנות ולקרוא לה 'חנות מעצבים' בונה על זה שהוא יקבל בגדים מבלי להתחייב עליהם. כל ההשקעה היא על גבם של המעצבים הצעירים. הם צריכים להכין לא רק קולקציה, אלא כמויות של בגדים שלא תמיד יש להם מימון, הם מלווים כספים ונכנסים לבעיות כספיות מאוד גבוהות. הם לא מיומנים בהחזקת עסק גדול. כשאני עובדת איתם אני פשוט רואה איך השיטה הזו שמה עול כבד על כתפי המעצבים - הם נשארים בסוף העונה עם החזרות, ועם חור ענק בכיס".

ולמה דווקא עכשיו למחות נגד, אחרי כל כך הרבה שנים שהשיטה עובדת כביכול?
"לאור העובדה שכולם היום זועקים 'בואו נחיה בכבוד', גם בסקטור הזה אני רוצה להרים את הדגל, אני פונה לצעירים כדי שיראו את הכוח של קבוצה, אם כולם יתנגדו לשיטה הזו, יהיה לזה אפקט".

אז מה עושים בלי קונסיגנציה?
"תהיו יצירתיים. אנחנו עדים היום למהפכה, שאנחנו רואים את הפירות שלה בתקשורת. אין יותר מנהיגים שסוחפים אנשים, אלא עם שסוחף מנהיגים. אפשר להתאחד למשל לקואופרטיבים קטנים, קבוצות שחולקות ביניהן הוצאות ורווחים. לא כל מעצב חייב למכור לכל העולם ואשתו. צריך למצוא חוג לקוחות קטן ונאמן. עדיף להרוויח בקטן, ולא להפסיד בגדול, ולהישאר עם סטוקים. זה יוצר מעגל אימתני שבו כל הזמן רצים לסגור חובות. זה מתיש ואנשים מרימים ידיים, וקשה להאשים אותם. שלא לדבר על העובדה שמבחינה יצירתית הם מתפשרים, כי הם צריכים לעשות מה שהחנויות מבקשות והם לא מתרכזים בעבודת העיצוב אלא בתפעול וסגירת חובות. אם תקום קבוצה שתיצור שינוי, יקרה כאן דבר מדהים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...